שקרים על ישראל מביאים קליקים. הזעם בזמן מלחמה מתגמל את מי שמפיץ אותם.

שקרים על ישראל מביאים קליקים, והקליקים האלה מתגמלים את מי שמפיץ אותם. בזמן עימות, האשמה מסעירה בנוגע לפעולה צבאית ישראלית יכולה לעורר כעס, תגובות ושיתופים עוד לפני שהקוראים ביררו מה קרה. החשבון שמפרסם אותה זוכה לתשומת לב, בעוד שדיווח מדויק וזהיר מתקשה להתחרות.

כך הופך התמריץ להפיץ שקרים לחלק מהמערכה על המידע סביב מלחמות ישראל. האשמה יכולה להשפיע על האופן שבו קוראים מבינים מבצע, מייחסים אחריות או שופטים תגובה צבאית. התפוצה שלה יכולה לחרוג בהרבה ממה שהראיות המצורפות לה מצדיקות.

כאשר התבקש להשוות בין דיווחים עובדתיים על ישראל ברשת X לבין טענות סנסציוניות, לא מאומתות ולא מוכחות, גרוק העריך שמספר הצפיות בטענות מהסוג השני עשוי להיות גדול פי חמישה עד 20, ובפוסטים ויראליים אף פי 50 או יותר. המספרים האלה הם הערכות של גרוק.

בתוך הטווח הזה נמצאת אפשרות שקשה להתעלם ממנה: שקר יכול לקבל תשומת לב רבה פי עשרה מזו שמקבלת האמת.

לחשבונות המתחרים על קהל, הפער הזה יוצר תמריץ משמעותי לפרסם את הגרסה המתלהמת ביותר של הסיפור.

מה המשמעות של תשומת לב גדולה פי עשרה

ניקח דוגמה פשוטה להמחשה. פוסט עובדתי על אירוע צבאי מקבל 10,000 צפיות. האשמה שקרית שזוכה לתשומת לב גדולה פי עשרה מקבלת 100,000. בתפוצה גדולה פי 50 היא מגיעה ל-500,000 צפיות.

אלה מספרים להמחשה. הם מראים מה משמעות ההשוואה בפועל: שני פוסטים העוסקים באותו נושא יכולים להגיע לקהלים בהיקפים שונים לחלוטין.

מספר הצפיות אינו מלמד כמה אנשים מאמינים לטענה. חלק מהקוראים עשויים לערער עליה, לדחות אותה או להמשיך הלאה. אבל ההאשמה עדיין הגיעה לאנשים שאולי לעולם לא ייחשפו לצדה לדיווח העובדתי.

כשמדובר במלחמה, יש לכך משמעות. קוראים עשויים להסתמך על המידע שאליו נחשפו כדי לגבש עמדה על תקיפה מסוימת, על התנהלות חיילים או על מטרתו של מבצע. נקודת מוצא שגויה יכולה לעוות את כל מה שבא אחריה.

האשמות בזמן מלחמה מציעות ודאות מיידית

טענה סנסציונית יכולה לדחוס אירוע מורכב למשפט אחד: נבל, האשמה וסיבה לכעוס. היא נותנת לקוראים משהו שאפשר להגיב אליו מיד, גם כשפרטים חיוניים עדיין חסרים.

כדי להבין אירוע צבאי נדרש יותר. בין השאלות הרלוונטיות: היכן ומתי הוא התרחש, מה באמת נראה בתיעוד, מי מסר את המידע ואילו פרטים אומתו באופן עצמאי.

לשאלות האלה נדרש זמן כדי למצוא תשובות. מי שמוכן להתעלם מהן יכול להציע ודאות מיד.

סרטון קצר, למשל, עשוי להציג חלק מאירוע בלי להבהיר את רצף ההתרחשויות. ובכל זאת, הטקסט הנלווה אליו יכול להציע הסבר שלם ולייחס אחריות וכוונה שהתיעוד לבדו אינו מוכיח.

כשהקוראים משתפים את הפוסט, ההסבר מופץ יחד איתו. ההאשמה הופכת למסגרת שדרכה דנים באירוע.

המפרסם מקבל את התגמול

חשיפה היא תגמול בפני עצמו לחשבון שמנסה לבנות קהל. האשמה שמופצת בהיקף רחב מציגה את המפרסם לקוראים נוספים ויוצרת הזדמנויות לצבור עוקבים, שיתופים והכרה.

לכן, חוזקן של הראיות וגודל הקהל יכולים לנוע בכיוונים שונים. טענה שהבסיס לה חלש יכולה להפוך לפרסום הבולט ביותר של החשבון באותו דיון.

כך נוצר תמריץ לקראת הפוסט הבא. אם תיאור שקול מעורר עניין מועט, בעוד שהאשמה מתלהמת מביאה לזינוק בתשומת הלב, יש למפרסם סיבה לחזור על הדרך שמשכה אליו קהל.

אין בכך כדי לקבוע מה מניע כל אדם שמשתף טענה שקרית. זהו תיאור של התגמול הזמין למי שמוכן להפיץ אותה.

במערכה על המידע סביב ישראל, התוצאה היא יתרון לחשבונות שמסוגלים לעורר זעם מהר יותר מכפי שאחרים מסוגלים לברר את העובדות.

דיווח עובדתי צריך להסביר מה ההאשמה משאירה בחוץ

מרגע שהאשמה שקרית מופצת, תיקונה דורש יותר מהצהרה שהיא אינה נכונה. תגובה מועילה צריכה להראות לקוראים מדוע.

לשם כך ייתכן שצריך לאתר את התיעוד המקורי, לקבוע מתי צולם, לבחון את ההצהרה המלאה או להפריד בין אירוע שאפשר לראות לבין מסקנה שאין לה ביסוס. כל שלב מוסיף מידע שההאשמה המקורית אולי השמיטה.

הטענה השקרית עשויה להיכנס לכותרת אחת. כדי להסביר את הבעיה שבה עשויות להידרש כמה פסקאות.

גם אין ערובה שהתגובה תגיע לאותו קהל. מי שנתקל בצילום מסך או בשיתוף של הפוסט עשוי כלל לא לראות את ההבהרה שפורסמה במקום אחר.

למי שמסקר את הפעולות הצבאיות של ישראל נוצר נטל נוסף. עליו להסביר את האירוע עצמו, ובמקביל להתמודד עם גרסה מתחרה שאולי כבר הגיעה להרבה יותר אנשים.

מפרסם ההאשמה כבר קיבל את תשומת הלב. עבודת בירור העובדות נשארת למישהו אחר.

טענה ויראלית אינה ראיה

מספר צפיות גבוה מלמד שפוסט משך תשומת לב. הוא אינו מוכיח שההאשמה מדויקת, שהמקור אמין או שלא הושמט הקשר חיוני.

ההבחנה הזאת חשובה במיוחד כשהטענות עוסקות בהתנהלות צבאית ובפגיעה באזרחים. האשמות חמורות דורשות ראיות התואמות את חומרתן. חזרה על טענה ופופולריות אינן יכולות לספק אותן.

ובכל זאת, התמריץ המתואר כאן מתגמל את התוצאה הנראית לעין: הקהל שאליו הגיע הפוסט, התגובות שעורר והשיתופים שצבר. כששקרים סנסציוניים יכולים לזכות בתשומת לב הגדולה פי כמה מזו שמקבל דיווח עובדתי, האנשים שמפיצים אותם נהנים מיתרון.

כך שקר על ישראל יכול להפוך לפוסט מצליח, ובה בעת להשאיר את הקוראים עם הבנה פחות טובה של המלחמה.

האשמה מקוממת מעוררת תגובה. התגובה מסייעת להפיץ אותה. המפרסם זוכה לחשיפה.

יותר זעם מביא יותר קליקים. והקליקים האלה מתגמלים את האנשים שמפיצים את השקרים.