טבח הספורטאים במינכן (1972)

טבח מינכן הוא המתקפה של הארגון הפלסטיני ספטמבר השחור על המשלחת הישראלית לאולימפיאדת הקיץ של 1972 במינכן, במערב גרמניה. בשעות המוקדמות של 5 בספטמבר 1972 פרצו שמונה מאנשי הארגון למגורי המשלחת בכפר האולימפי, רצחו שני ישראלים ולקחו תשעה כבני ערובה. באותו לילה נכשל ניסיון של משטרת מערב גרמניה לשחרר את בני הערובה בבסיס האוויר פירסטנפלדברוק, וכל התשעה נרצחו. בסך הכול נרצחו אחד-עשר ספורטאים, מאמנים ושופטים ישראלים, ונהרג גם שוטר מערב-גרמני. המתקפה הפכה את הטרור לאירוע טלוויזיוני עולמי ועיצבה את מדיניות הביטחון של ישראל לשנים. היא בוצעה הרחק מישראל, אבל היא שייכת לאותו גל של פיגועים כמו חטיפת מטוס סבנה ארבעה חודשים קודם לכן.

המתקפה בכפר האולימפי

המשחקים הוצגו כסמל לגרמניה חדשה ודמוקרטית, והאבטחה בכפר הייתה קלה במכוון. בסביבות 4:30 לפנות בוקר ב-5 בספטמבר טיפסו התוקפים, ובתיקי הספורט שלהם כלי נשק, על גדר ההיקף ונכנסו לבניין ברחוב קונולי 31, שבו שוכנה המשלחת הישראלית. מאמן ההיאבקות משה ויינברג והמרים יוסף רומנו ניסו להתנגד ונרצחו. כמה מחברי המשלחת הצליחו להימלט; תשעה נלקחו כבני ערובה.

התוקפים דרשו לשחרר מאות אסירים, רובם פלסטינים שישבו בכלא בישראל, ולאפשר להם לצאת מגרמניה. ממשלת גולדה מאיר סירבה לנהל משא ומתן על שחרור אסירים, עמדה שלדבריה הייתה הכרחית למניעת פיגועים נוספים. במשך היום ניהלו הרשויות של מערב גרמניה ובוואריה משא ומתן עם התוקפים, ומיליוני צופים עקבו אחר הבניין בשידור חי.

החילוץ הכושל בפירסטנפלדברוק

בערב הוטסו התוקפים ובני הערובה במסוקים לפירסטנפלדברוק, שדה תעופה צבאי ממערב למינכן, שם ציפו למטוס שייקח אותם לקהיר. הרשויות הגרמניות הכינו במקום זאת מארב, והוא היה פגום מיסודו: הצלפים היו מעטים מדי, חסרו להם ציוד מתאים ותקשורת, וצוות שוטרים שנועד להתחזות לצוות המטוס נטש את התוכנית זמן קצר לפני שהמסוקים נחתו.

המסוקים נחתו מעט אחרי 22:30, וקרב היריות שפרץ אחר כך נמשך יותר משעה. בשלבו האחרון רצחו התוקפים את כל תשעת בני הערובה. חמישה מהתוקפים והשוטר המערב-גרמני אנטון פליגרבאואר נהרגו גם הם; שלושה תוקפים נתפסו. ראש המוסד צבי זמיר, שטס לגרמניה, צפה בחילוץ הכושל משדה התעופה.

אחד-עשר הנרצחים הם משה ויינברג, יוסף רומנו, זאב פרידמן, דוד ברגר, יעקב שפרינגר, אליעזר חלפין, יוסף גוטפרוינד, קהת שור, מרק סלבין, אנדרה שפיצר ועמיצור שפירא.

אחרי הטבח וזיכרונו

ב-6 בספטמבר התקיים טקס אזכרה באצטדיון האולימפי, ונשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, אייברי ברנדג', הכריז ש"המשחקים חייבים להימשך". ב-8 בספטמבר תקף חיל האוויר בסיסים של אש"ף בסוריה ובלבנון. ב-29 באוקטובר 1972 חטפו פלסטינים מטוס של לופטהנזה ודרשו לשחרר את שלושת התוקפים שנתפסו, ומערב גרמניה שחררה אותם באותו יום, החלטה שישראל ומשפחות הנרצחים גינו בחריפות.

ממשלת ישראל אישרה אז מערכה חשאית, המוכרת בשם "מבצע זעם האל", שבה חיסל המוסד שורה של פעילים פלסטינים שקשר לספטמבר השחור ולטבח. אחד המבצעים הבולטים של אותה תקופה היה מבצע אביב נעורים בביירות באפריל 1973. במסגרת המערכה נהרג גם אדם חף מפשע ממוצא מרוקאי, אחמד בושיקי, בלילהאמר שבנורווגיה, ביולי 1973.

במשך עשרות שנים דרשו משפחות הנרצחים חשיפה מלאה של הכשלים הגרמניים ופיצוי הולם. ב-2004 הגיעו להסדר של 3 מיליון אירו עם ממשלת גרמניה, שרבים מהם ראו בו פיצוי בלתי הולם. ב-5 בספטמבר 2022, בטקס בפירסטנפלדברוק שבו השתתף נשיא המדינה יצחק הרצוג, ביקש נשיא גרמניה פרנק-ולטר שטיינמאייר את סליחת המשפחות על כשלי המדינה הגרמנית, אחרי הסכם שבו העלתה גרמניה את סך הפיצוי ל-28 מיליון אירו והסכימה לפתוח את ארכיוניה לוועדה משותפת של היסטוריונים גרמנים וישראלים. הוועד האולימפי הבינלאומי קיים לראשונה דקת דומייה לזכר הנרצחים בטקס פתיחה של אולימפיאדה במשחקי טוקיו, ב-2021.