חדשות
חמש שגרירויות קוראות למפלגות בלבנון לתמוך בשליטת המדינה בנשק ובהחלטות מלחמה
הודעה מ-5 בנובמבר דורשת התחייבויות פומביות מנבחרי הציבור והמפלגות, וקושרת בין פירוק הנשק לאחריות פוליטית.
נכון ל-6 בנובמבר 2026, ארצות הברית, בריטניה, אוסטרליה, קנדה ויפן קוראות לחברי הפרלמנט ולמפלגות בלבנון להביע בפומבי תמיכה בסמכותה הבלעדית של המדינה על הנשק ועל החלטות מלחמה ושלום. הודעת השגרירויות מ-5 בנובמבר מוסיפה דרישה פוליטית מוגדרת לוויכוח על השליטה בכוח החמוש במדינה. היא מביעה תמיכה בממשלה, אך אינה מכריזה על מבצע לפירוק נשק, על מועד מחייב לאכיפה או על הסכם חדש עם ישראל.
חמש שגרירויות דורשות התחייבות פומבית
ההודעה, שהפיצה שגרירות ארצות הברית בביירות ושנוסחה פורסם ב-MTV לבנון ובאח'באר אל-יום, תומכת במאמץ ממשלת לבנון להכפיף את הנשק לסמכות המדינה. היא מבקשת מכל חברי הפרלמנט והמפלגות לאמץ את עמדת הנשיא וראש הממשלה, שלפיה רק המדינה מוסמכת להחליט אם לבנון יוצאת למלחמה.
לניסוח הזה יש חשיבות. התחייבות אישית של חברי פרלמנט ושל מפלגות תעמיד את עמדתם לבחינה ציבורית. היא לא תעביר כשלעצמה כלי נשק, תפרק ארגון חמוש או תבסס שליטה ממשלתית בכפר מסוים. הדרישה נוגעת לאחריות פוליטית לצד שאלת ההחזקה בנשק בפועל.
המסמך מתייחס גם לפרשת דהר אל-ביידר. הוא מציין את הצעדים שנקטו הרשויות בלבנון וקורא להליך משפטי מהיר ועצמאי, ללא התערבות פוליטית. אין בו שמות נאשמים, פירוט ראיות או הודעה על פסק דין. הדרישה למיצוי הדין אינה קביעה שאדם או ארגון מסוימים אשמים.
לדרישה יש היסטוריה ביטחונית ארוכה
קריאת השגרירויות חוזרת לעיקרון שנכלל בהחלטה 1701 של מועצת הביטחון (נפתח בכרטיסייה חדשה): הרחבת סמכותה של ממשלת לבנון לכל שטח המדינה, בלי נשק המוחזק ללא הסכמתה ובלי סמכות מתחרה. ההחלטה, שהתקבלה ב-2006, קוראת גם לפירוק הארגונים החמושים ולמרחב בין הקו הכחול לנהר הליטני שבו לא יהיו כוחות ונשק מלבד אלה של ממשלת לבנון ויוניפי"ל.
המסגרת הזאת כוללת התחייבויות נוספות: הפסקת מעשי האיבה, כיבוד הקו הכחול, פריסת צבא לבנון ויוניפי"ל ונסיגה ישראלית במקביל לתחילת הפריסה. סקירת מלחמת לבנון השנייה באתר מתארת את המלחמה שבעקבותיה התקבלה ההחלטה.
הודעת השגרירויות מ-5 בנובמבר אינה מחליפה את המסגרת הזאת. התוספת המיידית שלה היא הדרישה שנבחרי הציבור והמפלגות בלבנון יביעו את תמיכתם במפורש. השאלה המדינית מתחברת כך לשאלה צבאית ותיקה: האם המדינה הלבנונית מסוגלת לממש את הסמכות שההצהרות הבינלאומיות חוזרות ומייחסות לה.
מציאת הנשק מחזירה את הדיון לשאלת האכיפה
ההודעה פורסמה ביום שבו פרסם צה"ל דיווח נוסף על מציאת אמצעי לחימה בדרום לבנון. לפי הצבא, כוחות חטיבה 188 איתרו יותר מ-340 אמצעי לחימה באזור רכס הבופור ונהר הליטני, ובהם אמצעי נ"ט, פצצות מרגמה ונשק קל. צה"ל דיווח גם על פיר תת-קרקעי בבית אזרחי.
אלה טענות הצבא הישראלי על סריקות מסוימות. הן נוגעות לבעיית האכיפה, אך אינן מצאי מלא של נשק חיזבאללה או מדידה עצמאית של היקף השליטה הלבנונית. פרטי הממצאים הובאו בדיווח מ-5 בנובמבר על הבופור והליטני.
גם התמונה הרחבה אינה יציבה. בהנחיות המסע של משרד החוץ הבריטי, שהיו בתוקף בעת הבדיקה ב-6 בנובמבר, מתוארות לחימה ותקיפות אוויריות נמשכות, בעיקר בדרום לבנון, למרות הפסקת פעולות האיבה שהוכרזה ביוני 2026. ההנחיות מציינות גם נוכחות צבאית ישראלית מתמשכת. זו הערכה רשמית המספקת הקשר לקריאת השגרירויות, בלי לקבוע מה אירע בכל תקרית בנפרד.
תמיכה פוליטית היא שלב בדרך לאכיפה
בהודעה לא מוזכר חיזבאללה בשמו. עם זאת, הדרישה עוסקת בשאלה העקרונית של כוח חמוש מחוץ לסמכות המדינה, הניצבת במרכז סקירת מלחמת ישראל וחיזבאללה ב-2026. היקף הדרישה הוא כלל-ארצי: היא מבקשת ריבונות לבנונית אפקטיבית בכל שטח המדינה, ואינה מצמצמת את לשונה לרצועת הגבול בלבד.
היישום עדיין טעון הוכחה. הבעת תמיכה פומבית, הליך משפטי והעברת נשק לידי המדינה הם שלושה צעדים נפרדים. ראיה לאחד מהם אינה תחליף לראיה לאחרים. חמש השגרירויות הבהירו את הציפייה הפוליטית שלהן, אך ההודעה אינה מתעדת היענות של כל המפלגות או מאשרת שהשליטה הבלעדית של הממשלה בנשק כבר הושגה.
מבחינת יישובי הגבול בישראל, השאלה המהותית היא אם ההתחייבויות יתורגמו להסדרי ביטחון יציבים בשטח. מבחינת לבנון, ההודעה קושרת בין ריבונות לאחריות פוליטית פנימית. חשיבותה היא בדרישה המפורשת לאחריות פומבית; מגבלתה היא שהתמיכה המדינית לבדה אינה מסבירה כיצד, ומתי, תשתנה השליטה השנויה במחלוקת בכוח החמוש.