הקרב בבינת ג'בייל (2006)

הקרב בבינת ג'בייל היה סדרה של היתקלויות שבהן לחמו כוחות היבשה של צה"ל בעיירה בינת ג'בייל שבדרום לבנון ובסביבתה, בין 23 ביולי ל-11 באוגוסט 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה. היום הקשה ביותר היה 26 ביולי, כששמונה לוחמים מגדוד 51 של חטיבת גולני נהרגו בקרב מטווח קצר בשולי העיירה. כוחות צה"ל נכנסו לאזור ויצאו ממנו כמה פעמים, אך לא כבשו את העיירה ולא החזיקו בה, ולוחמי חזבאללה עדיין היו בה כשהפסקת האש נכנסה לתוקף ב-14 באוגוסט. הקרב הפך לאחת התמונות המגדירות של מלחמה שוועדת החקירה הישראלית כינתה אחר כך החמצה.

למה בינת ג'בייל

בינת ג'בייל היא עיירת שוק שיעית ברובה, ובה כ-20,000 תושבים, קילומטרים ספורים מצפון לגבול, מול המושב אביבים. החשיבות הצבאית שלה הייתה ממשית אך מוגבלת: היא שוכנת על צירים שעולים צפונה מהגבול ושימשה מרכז אזורי של חזבאללה. החשיבות הסמלית שלה הייתה גדולה יותר. ב-26 במאי 2000, ימים אחרי שישראל נסוגה מדרום לבנון וסיימה את העימות בדרום לבנון, נאם בה חסן נסראללה לפני קהל גדול ותיאר את ישראל כ"חלשה מקורי עכביש". המפקדים הישראלים ב-2006 הכירו היטב את הנאום, והתוכנית של אוגדה 91 לעיירה נקראה "קורי פלדה".

ההקשר הרחב היה השלב המוקדם של המלחמה. בשבוע השלישי של יולי המערכה האווירית עדיין לא צמצמה את ירי הרקטות לטווח קצר של חזבאללה, והממשלה והמטה הכללי חיפשו מהלכים קרקעיים מוגבלים שיניבו תוצאות בלי פלישה גדולה. בינת ג'בייל, הקרובה לגבול והטעונה סמליות, נבחרה כיעד לפשיטה בכוח.

מה קרה

המבצע החל ב-23 ביולי, אחרי שצנחנים ויחידות מיוחדות ניהלו קרב קשה בכפר הסמוך מארון א-ראס. כוחות של חטיבת הצנחנים, בפיקוד אל"ם חגי מרדכי, ושל חטיבת גולני, בפיקוד אל"ם תמיר ידעי, התקדמו לעבר העיירה מהרמות שמדרום וממזרח לה. בראש אוגדה 91 עמד תא"ל גל הירש.

חזבאללה הכין את השטח בדיוק להתקפה כזאת. לוחמיו פעלו בחוליות קטנות מתוך בתים, בונקרים ומטעי זיתים, עם טילי נ"ט, מקלעים ומטענים, ולא ניסו לעצור את כוחות צה"ל בשולי העיירה אלא למשוך אותם ללחימה צמודה.

בבוקר 26 ביולי נקלעה פלוגה של גדוד 51 של גולני, שנעה בין מטעי זיתים ובניינים בשוליה המזרחיים של העיירה, ליד הכפר השכן עיינתא, לאש כבדה מטווח קצר מאוד. שמונה לוחמים נהרגו, ובהם סגן מפקד הגדוד, רס"ן רועי קליין, שלפי עדויות חייליו קפץ על רימון יד כדי להגן עליהם. פינוי ההרוגים והפצועים תחת אש נמשך שעות ארוכות. ההערכות על אבדות חזבאללה באותו יום היו שונות מאוד זו מזו, מעשרות לפי צה"ל ועד מספרים נמוכים בהרבה שמסר חזבאללה.

הכוחות נסוגו אחר כך. יחידות צה"ל חזרו לאזור בינת ג'בייל כמה פעמים בשבועיים הראשונים של אוגוסט, כשהמהלך הקרקעי התרחב, ובהן במבצע בתחילת אוגוסט שבו נלחמו צנחנים ברובע צף אל-הווא שבעיירה. עד סוף המלחמה נהרגו 17 חיילי צה"ל בלחימה על העיירה, לפי הספירה המקובלת.

התוצאות והמשמעות

כשהגיעה הפסקת האש, בינת ג'בייל לא נכבשה, וחזבאללה הציג את ההגנה עליה כהוכחה שהוא מסוגל לעמוד מול צה"ל. חלקים גדולים מהעיירה נהרסו מאש אווירית וארטילרית.

בישראל הפך הקרב לסמל של הבעיות שתיארו אחר כך ועדת וינוגרד והתחקירים הצבאיים: מטרות לא ברורות, פקודות שהשתנו, שימוש בכוחות קרקע לפשיטות שנועדו ליצור רושם ולא לכבוש ולהחזיק שטח, ויחידות שהתאמנו במשך שנים לפעילות שיטור בגדה ובעזה ולא למלחמה מול אויב מבוצר. גבורתם של הלוחמים שנלחמו שם מעולם לא עמדה בספק; הוויכוח היה על ההחלטות ששלחו אותם. רועי קליין הוענק לאחר מותו עיטור הגבורה. הקרב עיצב את רפורמות האימונים שבאו אחריו ונלמד בצה"ל עד היום.

אותו דפוס של מהלך קרקעי יקר שנעשה תחת פקודות משתנות חזר בסוף המלחמה בואדי סלוקי.