מבצע תופת והקרב בכראמה (1968)

הקרב בכראמה היה פשיטה ישראלית בת יום אחד לשטח ירדן, ב-21 במרץ 1968, שהסתיימה אחרת לגמרי ממה שתוכנן. צה"ל יצא להשמיד את בסיס פתח המרכזי בבקעת הירדן, בעיירה כראמה, ובמידה רבה עשה זאת. אבל הצבא הירדני הצטרף ללחימה בכוח, האבדות הישראליות היו הכבדות ביותר בפעולה אחת מאז מלחמת ששת הימים, ופתח יצא מהקרב עם סיפור של עמידה שהפך אותו מקבוצת גרילה קטנה לכוח המוביל בפוליטיקה הפלסטינית. הקרב נמנה עם החזית המזרחית של מלחמת ההתשה, ובצה"ל נקרא המבצע "תופת".

בסיס מעבר לנהר

אחרי יוני 1967 העבירו פתח וארגונים פלסטיניים חמושים אחרים את פעילותם לגדה המזרחית של הירדן. כראמה, עיירת פליטים כמה קילומטרים ממזרח לגשר אלנבי, הפכה לבסיס המרכזי של פתח, וממנה חצו חוליות את הנהר כדי להטמין מוקשים ולתקוף יעדים ישראליים. בחורף 1967 עד 1968 התרבו הפיגועים האלה.

ההצתה באה ב-18 במרץ 1968, כשאוטובוס תלמידים עלה על מוקש סמוך לבאר אורה שבערבה, מצפון לאילת. שני מבוגרים נהרגו וכמה ילדים נפצעו. הממשלה אישרה פשיטה רחבה. ירדן, שקיבלה אזהרות באמצעות מתווכים, תגברה את עמדותיה, ופתח, שידע שהתקפה מתקרבת, החליט להישאר ולהילחם במקום לסגת.

הלחימה ב-21 במרץ

לפני עלות השחר של 21 במרץ חצו כוחות צה"ל את הירדן בכמה נקודות, בפיקודו הכולל של אלוף פיקוד המרכז עוזי נרקיס. כוחות שריון וצנחנים, בסיוע ארטילריה וחיל האוויר, התקדמו אל כראמה, וצנחנים שהונחתו במסוקים ממזרח לעיירה חסמו את דרכי המילוט. במקביל ביצע כוח קטן יותר את מבצע אסותא נגד בסיסי מחבלים בע'ור א-צאפי, מדרום לים המלח.

בכראמה עצמה נלחמו הכוחות מבית לבית מול לוחמי פתח והרסו חלק ניכר מהמחנה. הלחימה הקשה יותר התנהלה במעברי הנהר ובצירי הגישה, שם נתקלו הטורים הישראליים בדיוויזיית הרגלים הראשונה של ירדן, בשריון ובארטילריה שלה. התותחים הירדניים הפגיזו את הגשרים, והשריון הישראלי נאבק בטנקים ירדניים בכמה מוקדים. אחר הצהריים הורה הפיקוד על נסיגה, שהושלמה תחת אש בשעות הערב. כמה טנקים וכלי רכב ישראליים פגועים נותרו בגדה המזרחית, וירדן הציגה אותם אחר כך בעמאן.

האבדות

מספרי הנפגעים משתנים ממקור למקור, ונכון להציגם כטווחים:

• ישראל: בין 28 הרוגים (לפי חיים הרצוג) ל-33 (לפי בני מוריס), וכ-70 עד יותר מ-160 פצועים, לפי אופן הספירה.
• ירדן: כ-84 חיילים הרוגים וכ-250 פצועים, לפי הנתונים שמביאים זאב מעוז ובני מוריס.
• לוחמים פלסטינים: ההערכות נעות בין כ-100 לכ-200 הרוגים, ובין כ-100 לכ-150 שבויים, בתיאורים של הרצוג, מוריס ואחרים.

הנתונים לקוחים מהספרים המופיעים ברשימת המקורות של הערך.

פשיטה צבאית ואגדה פוליטית

במובן הצבאי הצר השיג צה"ל את יעדו העיקרי: בסיס פתח הושמד ורבים מלוחמיו נהרגו או נשבו. אבל המחיר, כלי הרכב הנטושים ותמונת כוח ערבי שעומד על שלו תשעה חודשים בלבד אחרי יוני 1967 גרמו לקרב להיראות אחרת לגמרי בעמאן ובמחנות הפליטים. "כראמה" פירושה בערבית "כבוד", ופתח מיצה את השם עד תום. יאסר ערפאת, שהיה בכראמה, הפך לפניה של התנועה הפלסטינית החמושה, ופתח דיווח על אלפי מתנדבים חדשים בימים שאחרי הקרב.

ההיסטוריונים מתארים פסק דין מפוצל: הצלחה טקטית ישראלית וניצחון פוליטי וסמלי לפתח ולירדן, שמייחסת לצבאה את עצירת ההתקדמות הישראלית. בישראל עוררו האבדות שאלות על המודיעין ועל התכנון, וצה"ל עבר לפשיטות קטנות ומדויקות יותר ולמבצעים מוסקים, דפוס שניכר אחר כך בפשיטה על נמל התעופה של ביירות. התחזקות הארגונים החמושים בירדן אחרי כראמה העמידה אותם גם במסלול התנגשות עם המלך חוסיין, שהסתיים במלחמת האזרחים הירדנית של ספטמבר 1970.