קרבמלחמת העצמאותערך במאגר
הקרב על משמר העמק (1948)
למה הפך קיבוץ על כביש ג'נין חיפה ליעד של המתקפה הערבית הגדולה במלחמת האזרחים, ואיך הסתיימה המתקפה בתבוסה.
הקרב על משמר העמק, שנמשך מ-4 עד 15 באפריל 1948, היה הניסיון הגדול ביותר של צבא ההצלה הערבי לכבוש יישוב יהודי במלחמת האזרחים שקדמה להקמת המדינה, והוא הסתיים בתבוסה ברורה של התוקפים. אנשי פאוזי אל-קאוקג'י הפגיזו את הקיבוץ בתותחים, לפי כמה מקורות השימוש הראשון בארטילריה במלחמה, אבל לא הצליחו לפרוץ פנימה. מתקפת נגד של ההגנה בהובלת יצחק שדה הדפה אותם לעבר ג'נין וכבשה את הכפרים הערביים שסביב הקיבוץ.
רקע: קיבוץ על הדרך לחיפה
משמר העמק, שנוסד ב-1926 בידי תנועת השומר הצעיר, שכן בקצה המערבי של עמק יזרעאל, ליד הכביש שהוביל מג'נין דרך רמות מנשה לחיפה. ב-1947 חיו בו כ-550 איש. מי ששלט באזור שלט באחת הגישות העיקריות לחיפה, הנמל הגדול בארץ, שהיה בעצמו מחולק בין שכונות יהודיות לערביות.
צבא ההצלה היה כוח מתנדבים מסוריה, מעיראק, מלבנון וממדינות ערב נוספות, שאורגן בידי הליגה הערבית ועמד בפיקודו של אל-קאוקג'י, ותיק המרד של 1936. הוא החל להיכנס לארץ בינואר 1948, נכשל בפברואר בניסיון לכבוש את קיבוץ טירת צבי וחיפש הישג. יחידותיו העיקריות התרכזו בהרים שסביב ג'נין ושכם, באזור שכונה המשולש.
מהלך הקרב
אחר הצהריים של 4 באפריל 1948 פתחו כוחות אל-קאוקג'י, כ-1,000 לוחמים בתמיכת כמה תותחים שסיפק הצבא הסורי, באש על הקיבוץ. ההפגזה הרסה רבים מבנייניו והרגה ופצעה כמה מתושביו. על הקיבוץ הגנו בתחילה כ-170 חברים ולוחמי הגנה, ובהמשך הצטרפו אליהם שתי פלוגות פלמ"ח. התקפות החי"ר נהדפו.
ב-7 באפריל תיווכה יחידה בריטית הפסקת אש של 24 שעות, ובמהלכה דרש אל-קאוקג'י את כניעת הקיבוץ. הקיבוץ סירב. דוד בן-גוריון ומפקדת ההגנה החליטו לא רק להתגונן אלא לתקוף.
מליל 8 עד 9 באפריל עבר כוח של ההגנה בפיקוד יצחק שדה, מייסד הפלמ"ח, ודן לנר, למתקפה בגבעות שסביב הקיבוץ. בימים שלאחר מכן נכבשו הכפרים ע'ובייה א-תחתא, ע'ובייה אל-פוקא, אבו שושה, אבו זריק, אל-כפריין ואל-מנסי, בין היתר. אנשי אל-קאוקג'י, שעמדו בסכנת כיתור, נסוגו לעבר ג'נין ב-12 באפריל, והלחימה הסתיימה עד 15 באפריל. רוב תושבי הכפרים ברחו או גורשו במהלך הקרבות, וההגנה הרסה את רוב הכפרים.
קרב קשור התנהל מצפון מערב. הגדוד הדרוזי של צבא ההצלה תקף עמדות יהודיות ליד רמת יוחנן, ממזרח לחיפה, ונהדף ב-16 באפריל באבדות כבדות. חלק מחייליו ערקו בשבועות שלאחר מכן, ומפקד הגדוד הסכים לימים לשתף פעולה עם ההגנה.
התוצאה ומשמעותה
הקרב שם קץ לשאיפות צבא ההצלה בעמק יזרעאל ואבטח את הגישות הדרום מזרחיות לחיפה. ג'ון גלאב, המפקד הבריטי של הלגיון הערבי של עבר הירדן, כינה לימים את המתקפה "פיאסקו". כישלונה, באותם ימים שבהם התנהל מבצע נחשון ליד ירושלים, סימן את הרגע שבו עברה היוזמה במלחמת האזרחים לידי ההגנה.
הניצחון גם סלל את הדרך לקרב על חיפה, שהסתיים ב-22 באפריל כשהעיר בידיים יהודיות. לכפרים הערביים הפלסטיניים שסביב משמר העמק היה הקרב סופם: אף אחד מהם לא נבנה מחדש, ותושביהם הצטרפו לאוכלוסיית הפליטים שיצרה מלחמת העצמאות. היסטוריונים כמו בני מוריס רואים בגורל הכפרים דוגמה מוקדמת לנוהג של ההגנה, במסגרת תוכנית ד', לפנות כפרים ששכנו לאורך צירים חיוניים.
