מבצע נחשון (1948)

מבצע נחשון היה התשובה של ההגנה לשאלה שבסוף מרץ 1948 נראתה חסרת תשובה: איך מחזיקים בחיים 100,000 יהודים בירושלים כשכל שיירה שעולה בדרך ההר מושמדת. המבצע יצא לדרך בליל 5 באפריל 1948 עם כ-1,500 לוחמים, והיה הפעם הראשונה שבה העמידה ההגנה כוח בגודל חטיבה. בשבועיים של קרבות נכבשו הכפרים ששלטו בדרך, המפקד הערבי עבד אל-קאדר אל-חוסייני נהרג בקסטל, וכמה שיירות גדולות נדחפו אל העיר. בתוך ימים נחסמה הדרך שוב, אבל ההגנה כבר הפכה ממיליציה מתגוננת לצבא שתוקף.

הדרך לירושלים במרץ 1948

הכביש מהשפלה לירושלים עזב את המישור בשער הגיא, באב אל-ואד בערבית, וטיפס בערוץ צר ומיוער שכפרים ערביים צפו עליו מלמעלה. מדצמבר 1947 ארבו לוחמים מקומיים וצבא הקודש, שבאזור ירושלים פיקד עליו עבד אל-קאדר אל-חוסייני, לשיירות היהודיות שנסעו בו.

בסוף מרץ קרסה המערכת. ב-27 במרץ נלכדה שיירת נבי דניאל בדרכה חזרה מגוש עציון ואיבדה את משורייניה. ב-31 במרץ הותקפה ליד חולדה שיירה של כ-60 כלי רכב, חמישה כלים אבדו ו-17 לוחמים נהרגו. לדברי דב יוסף, ראש ועדת החירום של היישוב בירושלים, באותו יום החל הקיצוב במזון בעיר, ומספר המשאיות שהגיעו אליה ירד מכ-30 ביום בינואר לשש ביום במרץ.

בישיבת מפקדת ההגנה ב-1 באפריל עמד דוד בן-גוריון על כך שהדרך תיפתח בכוח מרוכז אחד, ולא בליווי שמפוזר לאורך השיירות. המפקדים הציעו כמה מאות לוחמים. בן-גוריון דרש יותר, והמספר נקבע לבסוף על כ-1,500, שנאספו כמעט מכל יחידה שההגנה יכלה לוותר עליה.

תוכנית ד' והכוחות שגויסו

נחשון היה המבצע הראשון במסגרת תוכנית ד' (תוכנית דלת), התוכנית של ההגנה לאבטחת שטח המדינה היהודית והדרכים אל היישובים שמעבר לו לפני עזיבת הבריטים והפלישה הערבית הצפויה. התוכנית התירה לכבוש כפרים עוינים לאורך הדרכים, ובמקומות שבהם הייתה התנגדות גם להרוס אותם או לגרש את תושביהם. לפי בני מוריס, בנחשון לראשונה כבשה ההגנה והרסה באופן שיטתי כפרים לאורך ציר אסטרטגי.

הכוח, שנקרא על שם נחשון בן עמינדב, שלפי המסורת היה הראשון שקפץ אל ים סוף, הועמד בפיקודו של שמעון אבידן מחטיבת גבעתי. הוא כלל שלושה גדודים מגבעתי, מהפלמ"ח ומיחידות נוספות. העיתוי היה תלוי בנשק. בליל 31 במרץ עד 1 באפריל נחת מטוס שכור במנחת מאולתר ליד בית דראס עם 200 רובים ו-40 מקלעים מצ'כוסלובקיה. ב-2 באפריל הגיעה לתל אביב האונייה נורה ובה כ-4,500 רובים ו-200 מקלעים, מוסתרים מתחת למטען של בצל ותפוחי אדמה. רבים מהרובים הועברו מיד ליחידות שהתכוננו לנחשון.

הקרב על הקסטל

המפתח לדרך היה הקסטל, כפר על ראש גבעה ממערב לירושלים שצפה על הכביש. כוח של הפלמ"ח כבש אותו כבר ב-3 באפריל, ימים אחדים לפני תחילת המבצע הראשי, ומגיניו עמדו מאז בהתקפות נגד חוזרות.

עבד אל-קאדר אל-חוסייני חזר זה עתה מדמשק, שם ביקש נשק מהוועדה הצבאית של הליגה הערבית ונשלח חזרה כמעט בידיים ריקות. הוא נטל פיקוד אישי על ההתקפה על הקסטל. בליל 7 עד 8 באפריל, בערפל, צעד לעבר עמדות ההגנה ונורה למוות. אנשיו, שנודע להם על מותו למחרת בבוקר, הסתערו על הכפר בזעם וכבשו אותו מחדש אחר הצהריים של 8 באפריל. אבל רבים מהם עזבו אחר כך את הגבעה כדי להשתתף בהלווייתו בירושלים, שנערכה ב-9 באפריל בהר הבית, אל-חרם א-שריף, ולדברי דב יוסף השתתפו בה כ-30,000 איש. כוח פלמ"ח כבש את הקסטל שוב כמעט בלי התנגדות בליל 8 עד 9 באפריל, והפעם פוצצו בתי הכפר.

מותו הוציא מהמערכה את המפקד הערבי הפלסטיני המוכשר ביותר במלחמה. היסטוריונים מכל הצדדים מסכימים שהדבר החליש מאוד את הארגון הערבי סביב ירושלים בשבועות שאחר כך.

השיירות מגיעות לעיר

במקומות אחרים לאורך הפרוזדור כבשו יחידות גבעתי והפלמ"ח כפרים ובהם חולדה ודיר מוחיסן בקצה המערבי של הפרוזדור, והדרך אובטחה לראשונה מזה חודשים. השיירה הגדולה הראשונה, לדברי דב יוסף כ-130 משאיות עם כ-550 טונות מזון, הגיעה לירושלים ב-15 באפריל. השנייה, כ-300 משאיות, הגיעה ב-17 באפריל. השלישית, ב-20 באפריל, הותקפה בשער הגיא ונלחמה את דרכה במעלה הכביש; בן-גוריון היה בין הנוסעים בה.

מתכנני המבצע קיוו להרבה יותר. בסך הכול הגיעו לעיר כ-1,800 טונות, לעומת יעד של כ-3,000. חטיבת הראל של הפלמ"ח, שהוקמה במהלך המבצע, המשיכה את הלחימה בהרים במבצע הראל. עד סוף אפריל התארגנו הכוחות הערביים מחדש והדרך נחסמה שוב. ירושלים לא קיבלה אספקה סדירה עד שנפתחה דרך בורמה ביוני.

דיר יאסין והמלחמה הרחבה

ב-9 באפריל, יום הלווייתו של אל-חוסייני, תקפו לוחמי האצ"ל ולח"י את הכפר דיר יאסין שבשוליה המערביים של ירושלים, סמוך לאזור המבצע. הם פעלו באופן עצמאי, בסיוע אש ובהמשך גם בתגבור של ההגנה והפלמ"ח, וכ-100 מתושבי הכפר נהרגו. ההרג לא היה חלק מפקודות נחשון, והסוכנות היהודית גינתה אותו, אבל הוא התרחש באותו מאבק על המבואות המערביים של העיר, והפחד שהפיץ השפיע הרבה מעבר לה. הפרשה מתוארת בערך נפרד על הטבח בדיר יאסין.

התוצאה ומשמעותה

מבחינה צבאית היה נחשון הצלחה מוגבלת: כל היעדים נכבשו, אבל הדרך לא הוחזקה. חשיבותו הגדולה יותר הייתה בשינוי שסימן. לראשונה ריכזה ההגנה כוח גדול תחת מפקד אחד, כבשה שטח והחזיקה בו, ובכך עברה בכל הארץ מהגנה להתקפה. בתוך שבועות ניצחה ההגנה במשמר העמק וכבשה את טבריה, חיפה, צפת ויפו.

בעבור הערבים הפלסטינים פתחו מותו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני והרס הכפרים לאורך הדרך את התפרקות מעמדם הצבאי סביב ירושלים. הכפרים שנכבשו במבצע לא נבנו מחדש, ותושביהם היו לפליטים. האספקה שכן הגיעה סייעה לירושלים לשרוד את השבועות הקשים ביותר של המצור, אחרי כניסת הלגיון הערבי לעיר במאי, והמאבק על הדרך נמשך בלטרון. נחשון הוא מהפרקים הפותחים של השלב המכריע במלחמת העצמאות.

ציר זמן

• 31 במרץ 1948: שיירה מותקפת ליד חולדה ו-17 לוחמים נהרגים; בירושלים מתחיל הקיצוב.
• 1 באפריל 1948: משלוח נשק אווירי מצ'כוסלובקיה נוחת ליד בית דראס; מפקדת ההגנה מאשרת מבצע של 1,500 לוחמים.
• 3 באפריל 1948: כוח פלמ"ח כובש את הקסטל.
• 5 באפריל 1948: מבצע נחשון מתחיל.
• 8 באפריל 1948: עבד אל-קאדר אל-חוסייני נהרג בקסטל, ואנשיו כובשים את הכפר מחדש.
• 9 באפריל 1948: הפלמ"ח כובש שוב את הקסטל; אל-חוסייני נקבר בירושלים; דיר יאסין מותקף.
• 15 באפריל 1948: השיירה הגדולה הראשונה מגיעה לירושלים.
• 20 באפריל 1948: שיירה נלחמת את דרכה דרך שער הגיא; המבצע מסתיים.