הקרב על העיר סואץ (1973)

הקרב על העיר סואץ התנהל ב-24 וב-25 באוקטובר 1973, בקצה הדרומי של תעלת סואץ, בשעות האחרונות של מלחמת יום הכיפורים. אחרי שקרסה הפסקת האש הראשונה של האו"ם, השלימו כוחות צה"ל שממערב לתעלה את כיתור הארמייה השלישית המצרית, ואז שלחו חטיבת שריון וצנחנים שהוצמדו לה אל תוך העיר סואץ, בציפייה להתנגדות מועטה. חיילים, שוטרים ותושבים חמושים פתחו במארבים על הטור ברחובות. יחידות צה"ל נלכדו בעיר במשך רוב היום ויצאו ממנה אחרי רדת החשכה. העיר נותרה בידי מצרים, ובמצרים נזכר הקרב כסמל של התנגדות עממית.

הרקע

עד 23 באוקטובר התקדמו אוגדות אברהם אדן וקלמן מגן דרומה בגדה המערבית, אחרי צליחת התעלה. הפסקת האש שקבעה החלטה 338 של מועצת הביטחון לערב 22 באוקטובר קרסה בתוך שעות, וכל צד האשים את רעהו. כוחות צה"ל המשיכו דרומה, וב-24 באוקטובר הגיעה אוגדת מגן אל מפרץ סואץ וניתקה את הארמייה השלישית בגדה המזרחית. סואץ, עיר גדולה לחוף המפרץ, פונתה ברובה מאזרחים, אבל עדיין החזיקו בה כוחות מצריים, ובהם שרידי כמה דיוויזיות, יחידת קומנדו ומיליציה מקומית. אוגדת אדן קיבלה פקודה לכבוש אותה, מתוך הנחה שחיל המצב מורל ירוד ושאפשר יהיה להשתלט על העיר לפני הפסקת אש חדשה, שנכנסה לתוקף בבוקר 24 באוקטובר.

הקרב

ההתקפה החלה בבוקר 24 באוקטובר. התוכנית של אדן שלחה את החטיבה של אל"ם אריה קרן, עם גדוד טנקים בפיקוד סא"ל נחום זקן וצנחנים בפיקוד סא"ל יוסי יפה, בשדרה הראשית אל מרכז העיר, בזמן שחטיבות אחרות אבטחו את האזור התעשייתי ואת הפרברים. הטור נע מהר ועם מעט חי"ר רגלי. בתוך העיר נפתחה עליו אש של טילים נגד טנקים, מטולי RPG ונשק קל מבניינים משני צדי הרחוב. מפקדי טנקים רבים, שלחמו כשראשם מחוץ לצריח, נהרגו או נפצעו כבר בדקות הראשונות.

הטור התפצל לקבוצות נפרדות. כמה טנקים פרצו ויצאו מהצד השני; צנחנים מצאו מחסה בבניינים, ובהם תחנת משטרה, ושם כותרו. לאורך אחר הצהריים ניסו המפקדים להגיע אליהם, והחיילים הלכודים החזיקו בעמדותיהם. אחרי רדת החשכה, בליל 24 עד 25 באוקטובר, יצאו הצנחנים מהבניינים ופילסו את דרכם החוצה מהעיר ברגל, בהכוונה בקשר. קבוצה קטנה יותר יצאה למחרת בבוקר.

הנתונים על אבדות צה"ל שונים ממקור למקור. רבינוביץ מונה 80 הרוגים ו-120 פצועים; המחקר של המכון ללוחמה מודרנית בווסט פוינט מונה 88 הרוגים ו-120 פצועים, ו-28 כלי רכב משוריינים שאבדו. אבדות המצרים לא תועדו באופן מהימן. מחקר המקרה של המכון ללוחמה מודרנית (נפתח בכרטיסייה חדשה) הוא התיאור המפורט ביותר באנגלית של הלחימה בעיר.

תוצאות ומשמעות

הקרב הסתיים בנסיגה ישראלית, אף שכוחות צה"ל נותרו סביב העיר עד הסכם הפרדת הכוחות מ-18 בינואר 1974. במצרים מצוין 24 באוקטובר בסואץ כיום ההתנגדות העממית של העיר. בחשיבה הצבאית של צה"ל הפך הקרב ללקח על לחימה בשטח בנוי: שריון שנכנס לעיר מוגנת בלי חי"ר ובלי מודיעין טוב חשוף לאויב המסתתר בבניינים, וניסיון של הרגע האחרון להשיג שטח לפני הפסקת אש גבה מחיר גבוה ביחס למטרה מוגבלת. יחד עם הקרב על איסמעיליה, הוא סימן את גבול ההתקדמות של צה"ל בגדה המערבית.