טבח כפר קאסם (1956)

בערב 29 באוקטובר 1956, היום שבו החל מבצע קדש, ירו לוחמי יחידה של משמר הגבול למוות בעשרות אזרחים ערבים של ישראל כשחזרו לביתם בכפר קאסם, סמוך לגבול ירדן, אחרי יום עבודה בשדות ובערים הסמוכות. תושבי הכפר לא ידעו שבאותו אחר צהריים הוקדם העוצר משעה 10 בלילה לשעה 5 אחר הצהריים. רוב הספירות מביאות 48 או 49 הרוגים, ובהם נשים וילדים; מכון עקבות, הכולל בספירה את העובר של אישה הרה ואת הקורבנות בכפרים סמוכים, מגיע ל-51. בית דין צבאי הרשיע ב-1958 שמונה קצינים וחיילים ברצח, ופסק הדין שלו על פקודות "בלתי חוקיות בעליל" הפך לאבן יסוד במשפט הצבאי בישראל.

פקודת העוצר

ערב ההתקפה על מצרים חשש צה"ל שירדן תצטרף למלחמה, והטיל משטר ביטחון מוגבר על הכפרים הערביים הסמוכים לגבול ירדן, באזור המשולש הקטן. גדוד של משמר הגבול הוכפף לחטיבתו של אלוף-משנה יששכר שדמי, שהורה על עוצר מ-5 אחר הצהריים עד 6 בבוקר בכפרי הגזרה. כששאל מפקד הגדוד, רב-סרן שמואל מלינקי, מה לעשות בתושבים שישובו מן העבודה ולא ידעו על העוצר, השיב שדמי, לפי העדות שבית הדין קיבל, "אללה ירחמו", בערבית: "אלוהים ירחם עליו". מלינקי העביר לקציניו פקודה לירות בכל מי שיימצא בחוץ אחרי שעת העוצר.

בכפר קאסם נמסר למוח'תאר על שעת העוצר החדשה בסביבות 4:30 אחר הצהריים, חצי שעה לפני כניסתו לתוקף. מאות תושבים עוד היו בעבודה מחוץ לכפר ולא הייתה להם כל דרך לשמוע על כך.

מה קרה בכניסה לכפר

מ-5 אחר הצהריים ואילך עצרה מחלקה בפיקוד סגן גבריאל דהאן את התושבים שהגיעו ברגל, באופניים, בעגלות ובמשאיות אל הכניסה המערבית של הכפר, וירתה בהם. ההרג נמשך כשעה, בכמה קבוצות נפרדות. בין ההרוגים היו גברים, נשים, בני נוער וילדים צעירים.

הממשלה הטילה בתחילה צנזורה צבאית על הידיעות. כשאי אפשר היה עוד להסתיר אותן, נשא ראש הממשלה דוד בן-גוריון דברים בכנסת והביע זעזוע, ומונתה ועדת חקירה. חומר ארכיוני על הטבח, ובו פרוטוקולים של המשפט שנשמרו בסוד שנים רבות, נחשף מאז, בחלקו אחרי הליכים משפטיים שניהלו חוקרים; מכון עקבות מחזיק ספרייה מקוונת של מסמכים על טבח כפר קאסם (נפתח בכרטיסייה חדשה).

המשפט ומורשתו

אחד-עשר קצינים וחיילים הועמדו לדין בבית דין צבאי. ב-16 באוקטובר 1958 הורשעו שמונה ונידונו לעונשי מאסר של 7 עד 17 שנים; מלינקי נידון ל-17 שנים ודהאן ל-15. אב בית הדין, השופט בנימין הלוי, כתב שאי-החוקיות של פקודה בלתי חוקית בעליל חייבת להתנוסס עליה "כדגל שחור", ושחייל חייב לסרב לפקודה כזו. הביטוי מצוטט מאז בבתי המשפט, בבתי הספר לקצינים ובוויכוח הציבורי בישראל.

אלא שהעונשים הופחתו בערעור, בידי הרמטכ"ל ובחנינות של נשיא המדינה, וכל המורשעים היו חופשיים עד נובמבר 1959. שדמי נשפט בנפרד, זוכה מרצח והורשע רק בחריגה מסמכותו בקביעת העוצר, ונקנס בגרוש אחד, סכום שהפך בישראל לסמל של פטור מעונש.

תושבי כפר קאסם מציינים את יום השנה מדי שנה, ובכפר נפתח ב-2006 מוזיאון לזכר הטבח. הנשיא שמעון פרס התנצל על הטבח בדצמבר 2007. באוקטובר 2014 היה ראובן ריבלין לנשיא המכהן הראשון שהשתתף בעצרת הזיכרון השנתית, ושם כינה את ההרג פשע נורא. הצעות להכרה רשמית של המדינה הובאו לכנסת, אבל אף אחת לא עברה; ב-26 באוקטובר 2021 נדחתה הצעת חוק ברוח זו. הטבח נותר זיכרון מרכזי עבור אזרחי ישראל הערבים, ובחברה היהודית בישראל לקח מתמשך על החובה לסרב לפקודה בלתי חוקית, ולצד פעולת קיביה נקודת ייחוס בוויכוח על התנהלות הצבא בשנות החמישים.