מבצע צבאילבנון והאינתיפאדה הראשונהערך במאגר
מבצע ענבי זעם (1996)
איך מבצע שנועד לעצור את רקטות חזבאללה נצרב בזיכרון בגלל הפגזת מתחם האו"ם בקאנא, ואיך הסתיים בכללים כתובים לחזית הלבנונית.
מבצע ענבי זעם היה מבצע אש אווירי וארטילרי בן שבעה עשר ימים נגד חזבאללה בלבנון, בין 11 ל-27 באפריל 1996. ישראל יצאה אליו כדי לעצור את ירי הרקטות על הגליל, שהתחדש בניגוד להבנות שסיימו את מבצע דין וחשבון ב-1993. בזיכרון נשאר המבצע בעיקר בזכות אירוע אחד: ב-18 באפריל פגעו פגזי ארטילריה ישראליים במתחם כוח האו"ם בקאנא, שבו מצאו מחסה מאות כפריים, וכמאה מהם נהרגו. המבצע הסתיים ב"הבנות אפריל", מערכת כללים כתובה שהסדירה את החזית הלבנונית עד יציאת צה"ל מרצועת הביטחון ב-2000.
רקע: קריסת כללי 1993
ההבנות שבעל פה מיולי 1993 הפרידו בין שני סוגי לחימה: התקפות על כוחות צה"ל וצבא דרום לבנון בתוך רצועת הביטחון, שנמשכו, ופגיעה באזרחים משני צדי הגבול, ששני הצדדים התחייבו להימנע ממנה. בתחילת 1996 ההפרדה הזאת כבר לא החזיקה. העילה המיידית הייתה ירי רקטות של חזבאללה על הגליל שבו נפצעו אזרחים ישראלים, אחרי שבועות של האשמות הדדיות על הריגת אזרחים בדרום לבנון.
לעיתוי היה גם ממד פוליטי. שמעון פרס נעשה ראש ממשלה אחרי רצח יצחק רבין בנובמבר 1995, ועמד לפני בחירות ב-29 במאי 1996, אחרי גל פיגועי התאבדות של חמאס בפברואר ובמרץ. מבקרים טענו שהלחץ האלקטורלי השפיע על התגובה; הממשלה אמרה שהיא מגינה על הצפון.
המבצע
צה"ל פתח בתקיפות אוויריות בדרום לבנון, בבקעת הלבנון ובפרברים הדרומיים של ביירות, ובירי ארטילרי על כפרים בכל הדרום. כמו ב-1993, אזהרות קראו לתושבי עשרות כפרים לעזוב, ומאות אלפים נמלטו צפונה. מטוסי חיל האוויר תקפו גם תחנת כוח ליד ביירות.
לפי Human Rights Watch, התותחנים ירו במהלך המבצע כ-25,000 פגזים לשטח לבנון, וחזבאללה ירה 639 קטיושות על ישראל. הרקטות פצעו אזרחים, ולפי Human Rights Watch גרמו לעקירת עשרות אלפי תושבים בצפון; רבים מאלה שנשארו העבירו את ימי המבצע במקלטים.
קאנא, 18 באפריל 1996
ב-18 באפריל, אחרי שלוחמי חזבאללה ירו פצצות מרגמה ורקטות מאתר במרחק כמה מאות מטרים ממתחם יוניפי"ל בקאנא, ירתה סוללת תותחים ישראלית בתגובה. במתחם שהו יותר מ-800 אזרחים לבנונים. לפי הדוח של היועץ הצבאי של מזכ"ל האו"ם, האלוף ההולנדי פרנקלין ואן קאפן, נהרגו כמאה מהם ורבים נוספים נפצעו, וכן נפצעו ארבעה חיילי או"ם.
ישראל אמרה שההפגזה הייתה טעות טרגית: התותחנים ירו לעבר חוליית חזבאללה, וחלק מהפגזים נפלו על המתחם. דוח האו"ם, שהוגש ב-7 במאי 1996, קבע שאף שאי אפשר לשלול את האפשרות לחלוטין, "לא סביר" שההפגזה נבעה מטעויות טכניות או נוהליות חמורות. הדוח מצא שדפוס הפגיעות אינו מתיישב עם הגרסה הישראלית, וציין שמזל"ט ישראלי היה באזור, דבר שישראל הכחישה תחילה. ישראל דחתה את מסקנות הדוח. דוח האו"ם על הפגזת קאנא (נפתח בכרטיסייה חדשה) הוא המסמך הרשמי העיקרי על האירוע.
הבנות אפריל
הפגזת קאנא הפכה את המבצע למשבר בינלאומי. תיווך אמריקני בהובלת שר החוץ וורן כריסטופר, בהשתתפות צרפת וסוריה, הוליד את הבנות אפריל, שנכנסו לתוקף בשעה 04:00 ב-27 באפריל 1996. בניגוד להסדר של 1993, הפעם הדברים נכתבו. ההבנות אסרו פגיעה באזרחים ובמטרות אזרחיות משני צדי הגבול ושימוש באזורים אזרחיים כבסיס לשיגור, והשאירו לשני הצדדים את הזכות להגנה עצמית. הוקמה קבוצת פיקוח של ארצות הברית, צרפת, סוריה, לבנון וישראל, שבחנה תלונות.
תוצאות ומשמעות
לפי Human Rights Watch, נהרגו במהלך המבצע כ-154 אזרחים לבנונים ו-351 נפצעו. Human Rights Watch לא תיעד הרוגים ישראלים מירי הרקטות במהלך המבצע. חזבאללה לא פורק, ומעמדו בלבנון התחזק.
מבחינה צבאית השיג המבצע שקט זמני בגליל, אבל לא פגע בחופש הפעולה של חזבאללה נגד חיילי צה"ל ברצועה, ויש שיאמרו שהכללים הכתובים אף עיגנו אותו. מבחינה מדינית שילמה ישראל מחיר: קאנא הפכה לסמל בלבנון ובעולם הערבי, ופרשנים רבים של בחירות מאי 1996 סבורים שהזעם על המבצע בקרב אזרחי ישראל הערבים תרם לתבוסתו הדחוקה של פרס מול בנימין נתניהו. ב-2006, במלחמת לבנון השנייה, נהרגו שוב אזרחים בתקיפה ישראלית בקאנא.
