מבצע עמוד ענן (2012)

מבצע עמוד ענן היה מערכה אווירית וימית ישראלית של שמונה ימים נגד חמאס ונגד שאר הארגונים החמושים ברצועת עזה, מ-14 ועד 21 בנובמבר 2012. הוא נפתח בתקיפה אווירית שבה נהרג אחמד ג'עברי, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס, והסתיים בהפסקת אש בתיווך מצרי. בתווך, לפי משרד החוץ, נורו מעזה 1,506 רקטות, חלקן הגיעו לאזור תל אביב והפעילו אזעקות בירושלים, וכיפת ברזל ביצעה 421 יירוטים. ישראל גייסה מילואים וריכזה כוחות בגבול, אך לא הכניסה אותם לרצועה. השם העברי לקוח מעמוד הענן המקראי שהנחה וגונן על בני ישראל במדבר; השם האנגלי שבחר צה"ל, Pillar of Defense, הדגיש את ההגנה. זה היה הסבב הגדול השני בעימות בין ישראל לעזה שאחרי 2005.

רקע: השנים שאחרי עופרת יצוקה

אחרי מבצע עופרת יצוקה בחורף 2008 עד 2009 באה תקופה של ירי מופחת יחסית, אבל אף פעם לא של שקט אמיתי. ב-2011 וב-2012 חזר הדפוס של הסלמות קצרות: תקיפה של חוליה שהתכוננה לפיגוע או לשיגור, ירי רקטות בתגובה, ואז כמה ימים של חילופי אש עד שמתווכים מצרים השיבו את הרגיעה. חמאס הניח לא פעם לארגונים קטנים יותר, כמו הג'יהאד האסלאמי וועדות ההתנגדות העממית, לירות, בזמן שכוחותיו שלו נשארו מחוץ ללחימה, וישראל הטילה על חמאס את האחריות לכל ירי מהשטח שבשליטתו.

גם הסביבה האזורית השתנתה. במצרים נפל הנשיא חוסני מובארק בפברואר 2011, וביוני 2012 נבחר לנשיא מוחמד מורסי מהאחים המוסלמים, התנועה שממנה צמח חמאס. חמאס הצטייד, בעיקר מאיראן ודרך מנהרות ההברחה בסיני, ברקטות שטווחן הספיק כדי להגיע למרכז הארץ, ובהן הפאג'ר 5 בתכנון איראני. ישראל, מצדה, החזיקה כבר כמה סוללות כיפת ברזל, שהראשונה בהן ביצעה את היירוט הראשון באפריל 2011.

בתחילת נובמבר 2012 החריפה ההסלמה: ב-10 בנובמבר פגע טיל נ"ט בג'יפ של צה"ל בגבול ופצע ארבעה חיילים, וירי הרקטות על הדרום התגבר בימים שאחר כך.

התקיפה הפותחת והמטרות

אחר הצהריים של 14 בנובמבר 2012 פגעה תקיפה מדויקת במכוניתו של אחמד ג'עברי בעיר עזה והרגה אותו. ג'עברי עמד בפועל במשך שנים בראש גדודי עז א-דין אל-קסאם, ופיקח על החזקתו של גלעד שליט בשבי ועל שחרורו באוקטובר 2011. דקות אחר כך תקף חיל האוויר עשרות אתרי שיגור תת-קרקעיים שבהם הוחזקו רקטות לטווח ארוך.

ממשלת בנימין נתניהו, עם שר הביטחון אהוד ברק והרמטכ"ל בני גנץ, הגדירה את המטרות: חיזוק ההרתעה, פגיעה במערך הרקטות ובתשתיות הארגונים החמושים, וצמצום הפגיעה בעורף. כמו ב-2008, הפלת שלטון חמאס לא הוגדרה כמטרה.

מהלך הלחימה

רקטות על מרכז הארץ

חמאס ושאר הארגונים השיבו בירי עז על כל דרום הארץ. ב-15 בנובמבר נהרגו שלושה אזרחים כשרקטה פגעה בבניין מגורים בקריית מלאכי. באותו יום נחתו שתי רקטות פאג'ר באזור תל אביב, הפעם הראשונה שגוש דן הותקף מאז מתקפות הטילים העיראקיות במלחמת המפרץ ב-1991, וב-16 בנובמבר נשמעה אזעקה בירושלים. רוב הרקטות שכוונו לערים יורטו או נפלו בשטחים פתוחים, אבל הן הגיעו לאוכלוסייה שעד אז חיה מחוץ לטווח הירי מעזה.

סיכום המבצע של משרד החוץ (נפתח בכרטיסייה חדשה) תיעד את ההיקף יום אחר יום, מ-75 שיגורים ביום הראשון ועד 316 ביום השני. מתוך 1,506 הרקטות, 875 נפלו בשטחים פתוחים, 58 באזורים בנויים ו-152 היו שיגורים כושלים שנפלו בתוך הרצועה; כיפת ברזל ביצעה 421 יירוטים, ולפי משרד החוץ שיעור ההצלחה עמד על 84 אחוזים. זה היה המבחן הממושך הראשון של המערכת מול ירי עז, והביצועים שלה שינו את החשיבה בישראל על הדרך לנהל סבבים כאלה.

המערכה האווירית מעל עזה

לפי אותו סיכום ישראלי, חיל האוויר וחיל הים תקפו יותר מ-1,500 מטרות, ובהן אתרי שיגור, מתקני ייצור ואחסון של נשק, מנהרות הברחה ותקיפה, מפקדות ובתים של מפקדים. לפני חלק מהתקיפות על בניינים הוציא צה"ל אזהרות בטלפון ובכרוזים.

התקיפה הבודדת שדווחה יותר מכל הייתה ב-18 בנובמבר, כשפצצה הרסה את בית משפחת אל-דלו בעיר עזה והרגה עשרה מבני המשפחה ושני שכנים. ישראל מסרה שכיוונה לפעיל בארגון חמוש; ארגוני זכויות אדם תיארו את התקיפה כבלתי מידתית.

גיוס בלי פלישה

ישראל גייסה כוחות מילואים וריכזה חי"ר ושריון סמוך לגבול, והממשלה אישרה גיוס רחב. הממשלה המתינה עם הכניסה הקרקעית בזמן שמצרים, בשיתוף טורקיה, קטר וארצות הברית, פעלה להשגת הפסקת אש. ב-21 בנובמבר התפוצץ מטען באוטובוס במרכז תל אביב ופצע לפחות 28 בני אדם, בפיגוע שישראל הגדירה כפיגוע טרור; חמאס שיבח אותו אך לא נטל עליו אחריות. באותו ערב הודיעו בקהיר שר החוץ המצרי, מוחמד כאמל עמרו, ומזכירת המדינה האמריקנית הילרי קלינטון על הפסקת האש. היא נכנסה לתוקף בתשע בערב.

הנפגעים

שישה ישראלים נהרגו: ארבעה אזרחים ושני חיילים. לפי משרד החוץ נפצעו כ-240 בני אדם.

מספרי ההרוגים הפלסטינים שונים ממקור למקור:

• בצלם מנה 167 הרוגים פלסטינים, ולפיו 62 מהם השתתפו בלחימה.
• נציבות האו"ם לזכויות אדם מנתה 174 הרוגים, 107 מהם אזרחים.
• צה"ל העמיד את המספר על 177, ולפיו 120 מהם היו חברי ארגונים חמושים.

התוצאות והמשמעות

תנאי הפסקת האש, שפורסמו בלשון כללית, חייבו את ישראל להפסיק את פעולות האיבה, ובכלל זה סיכולים ממוקדים, ואת הארגונים הפלסטיניים להפסיק את ירי הרקטות ואת הפיגועים בגבול, וקבעו שיחות המשך על הקלות במעברים. שני הצדדים הכריזו על הצלחה. ישראל הצביעה על חיסול ג'עברי, על השמדת חלק גדול מהרקטות לטווח ארוך ועל ביצועי כיפת ברזל. חמאס הציג את הירי על תל אביב ועל ירושלים ואת היעדר הפלישה הקרקעית כהישג שלו, ומנהיגיו חגגו בעזה.

לתושבי הדרום היו שמונת הימים ניסיון מוכר בקנה מידה גדול יותר: בתי הספר נסגרו מבאר שבע ועד אשדוד, והחיים עברו למקלטים ולממ"דים. לתושבי עזה, שאין להם מקלטים ואין להם לאן לצאת מהרצועה, היו אלה ימים של תקיפות בשכונות צפופות, הפסקות חשמל ופחד, ארבע שנים בלבד אחרי עופרת יצוקה.

המבצע הראה שהארגונים בעזה מסוגלים להגיע לרוב אוכלוסיית ישראל, ושלישראל יש הגנה שיכולה לעמעם את היכולת הזאת בלי לבטל אותה. הוא הראה גם את גבולותיה של מערכה אווירית בלבד: בתוך פחות משנתיים ניהלו אותם צדדים מלחמה ארוכה ועקובה מדם הרבה יותר, מבצע צוק איתן, שבו הפכו מנהרות התקיפה החוצות את הגבול, שכמעט לא נדונו ב-2012, לסוגיה המרכזית.

ציר זמן

• 7 באפריל 2011: כיפת ברזל מבצעת את היירוט המבצעי הראשון שלה, מעל אשקלון.
• 10 בנובמבר 2012: טיל נ"ט מעזה פוגע בג'יפ של צה"ל בגבול; ארבעה חיילים נפצעים.
• 14 בנובמבר 2012: תקיפה אווירית הורגת את אחמד ג'עברי; מבצע עמוד ענן נפתח.
• 15 בנובמבר 2012: רקטה הורגת שלושה אזרחים בקריית מלאכי; רקטות מגיעות לאזור תל אביב.
• 16 בנובמבר 2012: אזעקה נשמעת בירושלים.
• 18 בנובמבר 2012: תקיפה בבית משפחת אל-דלו בעיר עזה הורגת שנים-עשר בני אדם.
• 21 בנובמבר 2012: מטען פוצע לפחות 28 בני אדם באוטובוס בתל אביב; הפסקת האש נכנסת לתוקף בתשע בערב.