מבצע בולמוס 6 באי גרין (1969)

מבצע בולמוס 6, הפשיטה על האי גרין, היה הסתערות לילית של לוחמי שייטת 13 וסיירת מטכ"ל על אי מצרי מבוצר בקצה הדרומי של תעלת סואץ, בליל 19 עד 20 ביולי 1969. הלוחמים כבשו את האי והשמידו את מתקניו, אבל שישה מהם נהרגו ואחד-עשר נפצעו. הפשיטה נזכרת כאחת מפעולות הקומנדו הקשות של מלחמת ההתשה, וכצעד הפותח של המעבר הישראלי מהגנה להסלמה לאורך התעלה.

מבצר במפרץ

האי גרין הוא אי מלאכותי זעיר, כ-145 על 50 מטרים, במפרץ סואץ, כמה קילומטרים מדרום לעיר סואץ. הבריטים בנו אותו במלחמת העולם השנייה כדי לשמור על הגישה לתעלה: מבצר מבטון מזוין על בסיס אלמוגים, עם מגדל, עמדות תותחים וחומת ים מוקפת גדרות תיל. ב-1969 הציבה בו מצרים חיילי רגלים וקומנדו, תותחים נגד מטוסים ותחנת מכ"ם שכיסתה את צפון מפרץ סואץ.

בקיץ 1969 גבתה מלחמת ההתשה שהכריז עליה נאצר מחיר קבוע ממעוזי קו בר-לב, והפיקוד הישראלי חיפש דרכים להכות בחזרה בעוצמה. ההגנה האווירית והמכ"ם שעל האי עמדו בדרכה של תוכנית רחבה יותר: הפעלת חיל האוויר נגד העמדות המצריות לאורך התעלה. סילוק התותחים מהאי, והוכחה שאין מוצב מצרי שאינו בהישג יד, היו מטרת בולמוס 6. לפי ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון, היעד היה תחנת מכ"ם להתרעה מוקדמת ותחנת מודיעין אלקטרוני.

ההסתערות

הכוח, בפיקודו של סגן-אלוף זאב אלמוג, מפקד שייטת 13, התקרב לאי מהים בסירות גומי, ואת הקטע האחרון עברו שחיינים וצוללנים. מעט לפני שתיים בלילה טיפס הגל הראשון של לוחמי השייטת על חומת הים ופרץ את גדר התיל, ולחימה מטווח קצר פרצה ברחבי המבצר. צוותי סיירת מטכ"ל תגברו את ההסתערות, והלוחמים טיהרו את העמדות אחת אחרי השנייה והניחו מטעני חבלה.

האבדות הישראליות היו כבדות לכוח בגודל כזה: שלושה לוחמי שייטת 13 ושלושה לוחמי סיירת מטכ"ל נהרגו, ואחד-עשר נפצעו. האבדות המצריות על האי היו גבוהות בהרבה. דיווחים מאותם ימים, ובהם של המגזין "טיים", העריכו את מספר ההרוגים המצרים בכ-80, כמעט כל חיל המצב, וחלקם נהרגו כשהארטילריה המצרית ביבשה הפגיזה את האי במהלך הקרב. מצרים לא פרסמה נתון משלה.

אחד מלוחמי השייטת, עמי אילון, נפצע בקרב והמשיך להוביל את הצוות שלו. הוא קיבל את עיטור הגבורה, העיטור הצבאי הגבוה בישראל, ולימים פיקד על חיל הים ועמד בראש השב"כ.

מה בא אחר כך

ב-20 ביולי, יום אחרי הפשיטה, פתח חיל האוויר במבצע בוקסר, מערכה מתמשכת נגד הארטילריה, ההגנה האווירית והעמדות המצריות לאורך התעלה, שנמשכה עד סוף יולי וקבעה את הדפוס לחודשים הבאים. בישראל ראו בבולמוס 6 ובמערכה האווירית יחד את הרגע שבו נטל צה"ל את היוזמה מידי הצבא המצרי, וזו גם עמדת ארכיון צה"ל בתיאור הפשיטה.

מחיר אותו לילה, כמחצית מלוחמי צוותי ההסתערות הרוגים או פצועים, נשאר עם היחידות שהשתתפו בו. ובכל זאת סימנה הפשיטה נקודת מפנה בתפקידה של שייטת 13, שביצעה אחר כך עשרות פשיטות לאורך התעלה עד הפסקת האש של אוגוסט 1970. יחד עם מבצע תרנגול 53 שבא אחריה, היא הפכה לדגם של המבצעים ארוכי הטווח של כוחות קטנים, שאפיינו את דרך הלחימה של צה"ל במלחמה הזאת.