מבצע רימון 20 (1970)

מבצע רימון 20 היה מארב אווירי מתוכנן, ב-30 ביולי 1970, שבו התמודדו מטוסי קרב של חיל האוויר עם מטוסי מיג-21 בהטסת טייסים סובייטים ממערב למפרץ סואץ, והפילו חמישה מהם. ארבעה טייסים סובייטים נהרגו. ישראל לא איבדה אף מטוס. זה היה קרב האוויר הגדול והמכוון היחיד בין טייסים ישראלים לסובייטים, והוא התרחש ממש בסופה של מלחמת ההתשה: שמונה ימים אחר כך, ב-7 באוגוסט 1970, נכנסה לתוקף הפסקת אש לאורך תעלת סואץ.

טייסים סובייטים מעל מצרים

הפצצות העומק של ישראל בתחילת 1970 דחפו את נאצר לבקש ממוסקבה עזרה ישירה. במבצע "קווקז" שלחה ברית המועצות למצרים יחידות טילי קרקע-אוויר וכמה טייסות מיג-21 עם טייסים משלה, כדי להגן על עורף מצרים. ישראל למדה על נוכחותם במהירות, ומאפריל 1970 הפסיקה את התקיפות בעומק מצרים כדי להימנע מעימות ישיר עם המעצמה.

אבל המטוסים הסובייטים לא נשארו בעורף. במהלך הקיץ טסו קרוב יותר ויותר לתעלה, וב-25 ביולי 1970 יירטו מיגים סובייטים מטוסי סקייהוק ישראליים במשימת תקיפה ורדפו אחריהם לעבר סיני; סקייהוק אחד נפגע מטיל ונחת נחיתת חירום ברפידים. הפיקוד הישראלי, בראשות הרמטכ"ל חיים בר-לב ומפקד חיל האוויר מרדכי (מוטי) הוד, הגיע למסקנה שאם הטייסים הסובייטים לא ירתעו, יישחק חופש הפעולה של ישראל לאורך התעלה. הממשלה אישרה תגובה שנועדה להיות חד-משמעית ושקטה.

המארב ב-30 ביולי

התוכנית נשענה על פיתיון. ארבעה מטוסי מיראז' ישראליים טסו במבנה צפוף שנועד להיראות במכ"מים המצריים והסובייטיים כמטוס צילום בודד מעל שטח מצרים ממערב למפרץ סואץ, בעוד מטוסי פנטום תקפו אתר מכ"ם מצרי בדפוס של יום תקיפה רגיל. כשמטוסי המיג-21 בהטסה סובייטית הוזנקו ליירוט, סגרו עליהם מיראז'ים נוספים והפנטומים. לפי התיאורים הישראליים, הכוח הישראלי מנה 12 מיראז'ים ו-4 פנטומים, מול כ-24 מטוסי מיג-21.

קרב האוויר נמשך דקות ספורות בלבד. חמישה מטוסי מיג-21 הופלו בידי טייסים ישראלים, ובהם כמה מהמנוסים ביותר בחיל האוויר. ארבעה מהטייסים הסובייטים נהרגו, והחמישי נטש בשלום. מיראז' ישראלי אחד נפגע מטיל אוויר-אוויר, אבל הטייס, אשר סניר, הנחית אותו בבסיס רפידים שבסיני. אף מטוס ישראלי לא אבד.

שתיקה ותוצאות

בתחילה אף צד לא פרסם את הקרב. ברית המועצות שתקה, ומצרים הכחישה שאיבדה מטוסים. ישראל, שלא רצתה להתגרות במוסקבה בזמן שהתנהלו מגעים על הפסקת אש, שתקה גם היא באופן רשמי, אף שידיעות דלפו בתוך ימים. ראש הממשלה גולדה מאיר אישרה בפומבי באוקטובר 1970 שהופלו טייסים סובייטים, ומצרים הודתה באבדות ב-1972.

ההיסטוריונים חלוקים בשאלה כמה שינה הקרב. יש שמתארים אותו כמסר מרתיע שהגביר את נכונות מוסקבה לתמוך בסיום הלחימה. אחרים, ובהם גינור ורמז, מדגישים שהוא לא עצר את התקדמות חגורת הטילים המאוישת בידי סובייטים לעבר התעלה, שהפילה פנטום ישראלי ב-3 באוגוסט, ושישראל קיבלה את הפסקת האש בין השאר בגלל הטילים האלה. שתי הקריאות מסכימות שרימון 20 היה הצלחה טקטית בעלת השפעה אסטרטגית מוגבלת.

מה שבא אחר כך הראה את גבולות הניצחון. כשנכנסה הפסקת האש לתוקף ב-7 באוגוסט, קידמה מצרים מיד סוללות טילים לתוך רצועת ההקפאה שלאורך התעלה. הטילים האלה הם שכיסו את הצליחה המצרית ב-6 באוקטובר 1973, בפתח מלחמת יום הכיפורים. בישראל נזכר רימון 20 כשיא של מיומנות חיל האוויר במלחמת ההתשה, וכתזכורת לכך עד כמה התקרבה המלחמה האזורית להתנגשות ישירה בין ישראל למעצמה.