קרב השריון בסיני ב-14 באוקטובר (1973)

ב-14 באוקטובר 1973, היום התשיעי של מלחמת יום הכיפורים, פתחה מצרים במתקפה הגדולה ביותר שלה במלחמה בסיני: חטיבות שריון וחטיבה ממוכנת יצאו מזרחה מראשי הגשר על תעלת סואץ, לעבר מעברי הגידי והמיתלה והצירים המרכזיים אל עומק חצי האי. כוחות צה"ל שהמתינו בעמדות מוכנות הביסו את המתקפה בתוך שעות. זה היה אחד מקרבות השריון הגדולים מאז מלחמת העולם השנייה, ותוצאתו שינתה את המלחמה: עתודת השריון המצרית נשחקה קשות, ובלילה שלאחר מכן החל צה"ל לצלוח את התעלה.

הרקע: החלטה שכפתה סוריה

בשבוע הראשון של המלחמה השיג הצבא המצרי את מה שתכנן. הוא צלח את התעלה ב-6 באוקטובר, שבר את קו בר-לב, הדף את מתקפות הנגד של צה"ל והתחפר ברצועה לאורך הגדה המזרחית, תחת חסות סוללות טילי הקרקע-אוויר. הרמטכ"ל המצרי, סעד א-שאזלי, טען שהצבא צריך להישאר תחת המטריה הזאת, שבה חיל האוויר הישראלי אינו יכול לתקוף אותו בחופשיות.

בחזית הגולן, לעומת זאת, נסוגה סוריה, ומ-11 באוקטובר התקדמו כוחות צה"ל לתוך שטחה. דמשק ביקשה מקהיר מתקפה שתאלץ את ישראל להעביר כוחות דרומה. הנשיא סאדאת הורה על המתקפה; לפי זיכרונותיו של שאזלי, הוא ושר המלחמה אחמד איסמעיל עלי התנגדו לה. התוכנית שלחה ארבע חטיבות שריון וחטיבה ממוכנת בארבעה מאמצים נפרדים, כשחלקים מהדיוויזיות המשוריינות ה-4 וה-21 הועברו מהגדה המערבית. העברתם מזרחה הותירה את העתודה המצרית בגדה המערבית דלילה, עובדה שתהיה לה משמעות בתוך ימים.

הקרב

המתקפה החלה בשעות הבוקר המוקדמות של 14 באוקטובר, אחרי הרעשה ארטילרית. בצד הישראלי המתינו האוגדות של אברהם אדן, אריאל שרון וקלמן מגן, שקיבל את האוגדה הדרומית אחרי שאלברט מנדלר נהרג ב-13 באוקטובר, בעמדות מוכנות על הקרקע הגבוהה: טנקים בעמדות צריח וחי"ר חמוש בטילים נגד טנקים, ובהם טילי TOW אמריקניים שהגיעו זה עתה. מאחר שהטורים המצריים יצאו אל מחוץ למטריית הטילים, יכול היה חיל האוויר לתקוף אותם.

המאמצים המצריים נבלמו בזה אחר זה. בדרום הושמדה ברובה חטיבת שריון מצרית שהתקדמה דרך ואדי מבעוק לעבר מעבר המיתלה. בצפון, ליד הצירים לטסה ולבלוזה, נתקלו טורים מצריים בעמדות האוגדות של אדן ושרון ונהדפו באבדות כבדות. עד אחר הצהריים נסוגו הכוחות המצריים אל ראשי הגשר שלהם.

הנתונים על האבדות שונים ממקור למקור. הערכות ישראליות, שחוזרות ברוב התיאורים המערביים, מעמידות את אבדות המצרים על כ-200 עד 250 טנקים שהושמדו או ננטשו; מקורות מצריים מביאים מספרים נמוכים יותר. אבדות הטנקים של צה"ל היו קטנות בהרבה, לפי רוב ההערכות כמה עשרות, ורבים מהם תוקנו.

תוצאות ומשמעות

המתקפה לא הקלה על סוריה ושחקה את עתודת השריון המצרית. באותו ערב הציג הרמטכ"ל דוד אלעזר לממשלה את תוכנית צליחת התעלה, והצליחה, מבצע אבירי לב, החלה בלילה שלאחר מכן. השריון המצרי שעבר מזרחה נקלע אחר כך בחלקו ללחימה בחווה הסינית. בישראל נזכר הקרב כרגע שבו התהפכה המלחמה בסיני; היסטוריונים מצריים, ושאזלי ביניהם, ראו בו את הטעות האסטרטגית העיקרית בניהול המלחמה מצד מצרים.