פרשת ספינת הליברטי (1967)

אחר הצהריים של 8 ביוני 1967, ביומה הרביעי של מלחמת ששת הימים, תקפו מטוסי חיל האוויר ואחריהם שלוש סירות טורפדו של חיל הים את USS Liberty, ספינת ביון אלקטרוני אמריקנית ששטה במים בינלאומיים מול צפון סיני. 34 אנשי צוות אמריקנים נהרגו ו-171 נפצעו, לפי הנתונים הרשמיים של ארצות הברית. ישראל הודיעה שכוחותיה זיהו את הספינה בטעות כספינה מצרית, התנצלה ושילמה פיצויים. חקירות בשתי המדינות קבעו שהתקיפה הייתה טעות, אבל ניצולים וכמה בכירים לשעבר טוענים כבר עשרות שנים שהיא נעשתה בכוונה.

הספינה והבוקר של 8 ביוני

הליברטי הייתה ספינת משא מוסבת שהפעיל הצי האמריקני לאיסוף מודיעין אלקטרוני. היא הגיעה אל מול חופי סיני ב-8 ביוני, כשהלחימה עדיין נמשכה סביב אל-עריש וכוחות צה"ל התקדמו ברחבי סיני אחרי הקרב על אום כתף ואבו עגילה. לפי המשרד ההיסטורי של משרד החוץ האמריקני, בעת התקיפה הייתה הספינה במרחק של קצת יותר מ-13 מייל ימי מחוף סיני וכ-25 מייל צפון-מערבית לאל-עריש.

לפי רוב התיאורים, מטוסי סיור ישראליים צפו בספינה במהלך הבוקר. מאוחר יותר, לפי התיאורים הישראליים, דווח למפקדות על פיצוצים בחוף ליד אל-עריש כעל הפגזה אפשרית מן הים, וכוחות ישראליים החלו לחפש ספינת אויב באזור.

התקיפה

בשעות אחר הצהריים המוקדמות תקפו מטוסי קרב ישראליים את הליברטי באש תותחים ובפצצות בכמה יעפים. כעשרים דקות אחר כך הגיעו שלוש סירות טורפדו ישראליות וירו טורפדות; אחד מהם פגע בצדה הימני של הספינה וגרם לרוב ההרוגים. הספינה נשארה צפה והגיעה מאוחר יותר למלטה בליווי. מפקדה, קומנדר ויליאם מקגונגל, קיבל את עיטור הכבוד של הקונגרס על תפקודו בזמן התקיפה.

ישראל הודיעה לארצות הברית על התקיפה בתוך שעות והתנצלה. בשנים שאחר כך שילמה פיצויים: 3.32 מיליון דולר ב-1968 למשפחות ההרוגים, 3.57 מיליון דולר ב-1969 לפצועים, ו-6 מיליון דולר ב-1980 כהסדר סופי על הנזק לספינה.

החקירות והגרסאות המתחרות

כמה חקירות רשמיות בחנו את התקיפה:

• בית הדין לחקירה של הצי האמריקני, שהתכנס ביוני 1967, שמע עדויות של ניצולים ומומחי הצי אך לא של אנשי צבא ישראלים; הוא קבע שלכוחות הישראליים הייתה הזדמנות מספקת לזהות את הספינה נכונה, ולא קבע שהתקיפה הייתה מכוונת;
• בישראל מצאו בירור ראשוני של אל"ם רם רון ובדיקה של השופט ישעיהו ירושלמי ב-1967 שרשרת של טעויות, ולא מצאו סטייה מהתנהגות סבירה שמצדיקה להעמיד מישהו לדין;
• דוח מאוחר יותר של מחלקת ההיסטוריה של צה"ל, ב-1982, הודה שמפקדת חיל הים זיהתה את הספינה כאמריקנית שעות לפני התקיפה, אבל קבע שהמידע לא הועבר הלאה.

הגרסאות העיקריות לאירוע שונות זו מזו בתכלית:

• ממשלת ישראל, וגם העמדה הרשמית האמריקנית, גורסות שהייתה זו טעות זיהוי טרגית, שנבעה מבלבול של מלחמה, מכשלי קשר ומהאמונה שספינה מצרית מפגיזה את החוף. ההיסטוריון א' ג'יי קריסטול, טייס לשעבר בצי האמריקני, מפרט את העמדה הזאת בהרחבה.
• בדיקה של הממשל האמריקני בראשות קלארק קליפורד ב-1967 קבעה שהתקיפה העידה על רשלנות חמורה ושיש להטיל על ישראל אחריות, בלי לקבוע שהייתה כוונה.
• ניצולים רבים, ובהם ג'יימס אנס, קצין זוטר על הספינה, וארגון ותיקי הליברטי, טוענים שהצוות ראה את הדגל האמריקני מתנוסס, שהתוקפים ידעו שהספינה אמריקנית ושהתקיפה נועדה להטביע אותה. ב-2004 חתם וורד בוסטון, היועץ המשפטי של בית הדין של הצי ב-1967, על הצהרה שלפיה הופעל על בית הדין לחץ לקבוע שמדובר בטעות; מבקריו אומרים שהטענות אינן נתמכות בתיעוד.

לא פורסם מסמך שמראה החלטה ישראלית לתקוף ספינה אמריקנית. הוויכוח נמשך על השאלה כיצד יכלה להתרחש שרשרת טעויות כזאת, וכמה ידעו התוקפים.

המשמעות

האירוע היה המשבר החמור היחיד בין ארצות הברית לישראל במהלך המלחמה. הוא לא שינה את המדיניות האמריקנית, שתמכה בישראל במגעים על הפסקת האש ובדיון על החלטת מועצת הביטחון 242. לניצולים ולמשפחות ההרוגים הוא נותר פצע פתוח, ושאלת הכוונה עדיין נדונה בקרב היסטוריונים ובשיח הציבורי. המסמכים האמריקניים העיקריים מתפרסמים בסדרה של משרד החוץ האמריקני, Foreign Relations of the United States (נפתח בכרטיסייה חדשה).