שלמה המלך: מלכותו, ממלכתו ומה שהמחקר יודע עליה

שלמה המלך, בנם של דוד ובת שבע, הוא המלך שהמקרא זוכר בזכות חוכמתו, עושרו, בניין בית המקדש הראשון בירושלים ומלכות ארוכה בלי מלחמות גדולות. לפי ספר מלכים א' מלך 40 שנה על ממלכה מאוחדת של ישראל ויהודה; הכרונולוגיות המודרניות ממקמות את מלכותו בערך באמצע המאה ה-10 לפנה"ס, ולעתים קרובות נוקבות בשנים 970 עד 931 לפנה"ס בקירוב. שום כתובת מימיו אינה מזכירה אותו, וגודלה ועוצמתה של ממלכתו הם מהשאלות הסוערות ביותר בארכיאולוגיה של ארץ ישראל. העמוד הזה מציג את הסיפור המקראי, את מה שהוסיפה המסורת המאוחרת ואת מה שהחפירות יכולות ואינן יכולות לאשר, בדגש על הצד הצבאי של המלכות: ערי המרכבה, השערים המבוצרים והמרידות שהחלישו את הממלכה.

הסיפור המקראי על מלכות שלמה

סיפורו של שלמה מובא בעיקר במלכים א' פרקים א' עד י"א, ובגרסה מקבילה ואידיאלית יותר בדברי הימים ב' פרקים א' עד ט'. שני המקורות מתארים מאבק על הירושה. כשדוד זקן, בנו אדוניהו טוען לכתר; נתן הנביא ובת שבע משכנעים את דוד למנות את שלמה, והוא נמשח ליד מעיין הגיחון. משעלה לשלטון מסלק שלמה את יריביו: אדוניהו ושר הצבא יואב מוצאים להורג, והכוהן אביתר מוגלה לענתות. הטקסט אינו מסתיר את האלימות שפתחה מלכות שנזכרה לימים כמלכות של שלום.

המשך הסיפור עוסק במינהל ובבנייה. שלמה מחלק את הארץ לשנים עשר מחוזות, שכל אחד מהם מכלכל את חצר המלך חודש אחד בשנה. הוא כורת ברית עם חירם מלך צור, המספק ארזים מהלבנון ובעלי מלאכה תמורת חיטה ושמן. בניית המקדש מתחילה בשנה הרביעית למלכותו ונגמרת כעבור שבע שנים, ואחריה נבנה מתחם הארמון במשך שלוש עשרה שנה. הטקסט מתאר גם צי שהפליג מעציון גבר שעל ים סוף לארץ אופיר, ואת ביקור מלכת שבא, שבאה לנסות את המלך בחידות.

הסיפור אינו נטול ביקורת. מלכים א' פרק י"א מאשים את נישואי שלמה לנשים נוכריות, שבע מאות נשים ושלוש מאות פילגשים לפי הכתוב, בכך שהטו את לבו לאלים אחרים, ומציג את פילוג הממלכה אחרי מותו כעונש.

צבא, מבצרים וערי המרכבה

שלמה לא ניהל מלחמות גדולות בסיפור המקראי, אבל הוא בנה וחימש. לפי מלכים א' י' 26 אסף 1,400 רכב ו-12,000 פרשים, שהוצבו ב"ערי הרכב" ובירושלים. מלכים א' ט' 15 מונה את מפעלי הבנייה שלו: המילוא וחומת ירושלים, וחצור, מגידו וגזר. הפסוק מזכיר גם את המס, עבודת כפייה שהוטלה על האוכלוסייה ושהופכת בהמשך הסיפור לטענה מרכזית נגד בית דוד. גזר, מוסיף הכתוב, נכבשה ונשרפה בידי פרעה מלך מצרים וניתנה כנדוניה לבתו, אשת שלמה.

גבולות הממלכה, לפי אותם פרקים, לא היו שקטים. מלכים א' פרק י"א מונה שלושה שטנים: - הדד האדומי, שברח למצרים בימי דוד וחזר לעורר את אדום; - רזון בן אלידע, שתפס את דמשק ומלך על ארם, אויב לישראל "כל ימי שלמה"; - ירבעם בן נבט, פקיד אפרתי שהיה ממונה על סבל בית יוסף, שמרד וברח אל שישק מלך מצרים.

הקטעים האלה מתארים ממלכה שכוחה נשען על מבצרים ועל כוח מרכבות קבוע ולא על מסעות כיבוש, ושבשוליה כבר נפרמו התפרים. המלחמות שבנו את הממלכה הזאת לפי המקרא מתוארות במאמר על מלחמות דוד המלך.

מה מצאה הארכיאולוגיה, ומה לא

נקודת המפגש בין הכתוב לחפירה היא מלכים א' ט' 15. בשנות ה-50 זיהה יגאל ידין בחצור שער עיר בעל שישה תאים, שלושה מכל צד של המעבר. אחר כך שם לב ששער שנחפר במגידו בשנות ה-30 בנוי באותה תוכנית, ובבדיקה מחודשת של דוח החפירה בגזר זיהה שער שלישי. בעיני ידין ובעיני דור של ארכיאולוגים זו הייתה העדות החומרית הברורה ביותר לתוכנית בנייה מלכותית אחת במאה ה-10 לפנה"ס, בדיוק זו שהמקרא מייחס לשלמה. במגידו ייחסו החופרים הראשונים לאותו מלך מכלול של מבנים מעומדים שכונו "אורוות שלמה"; ידין עצמו תיארך אותם לימים לימי אחאב במאה ה-9, וחוקרים רבים מאחרים אותם עוד יותר.

משנות ה-90 הציע ישראל פינקלשטיין מאוניברסיטת תל אביב את "הכרונולוגיה הנמוכה", המורידה את השכבות שתוארכו קודם למאה ה-10 לפנה"ס אל ראשית המאה ה-9, ימי מלכי בית עמרי בממלכת הצפון. לפי גישה זו, שערי ששת התאים ומבני הציבור המרשימים שייכים לעמרי ולאחאב, וירושלים של המאה ה-10 הייתה עיירה הררית צנועה. עמיחי מזר ואחרים השיבו ב"כרונולוגיה מקובלת מתוקנת" המשאירה חלק ממפעלי הבנייה במאה ה-10. בדיקות פחמן 14 צמצמו את הפער בין המחנות לעשרות שנים, אבל לא סגרו אותו.

את ירושלים עצמה קשה לחפור: בהר הבית אי אפשר לחפור, והעיר נחרבה ונבנתה מחדש פעמים רבות. בעיר דוד חשפה אילת מזר ב-2005 מבנה אבן גדול שזיהתה כארמון דוד, ובהמשך קטע ביצור בעופל שייחסה לשלמה. שני הזיהויים שנויים במחלוקת; המבקרים מציעים תארוכים אחרים או מבנים בני כמה שלבים.

שתי תגליות נוספות שינו את תנאי הוויכוח בלי להכריע אותו. בח'רבת קייאפה, הצופה על עמק האלה, חפרו יוסף גרפינקל ושער גנור עיר מבוצרת שתוארכה בפחמן 14 לסוף המאה ה-11 או לראשית המאה ה-10 לפנה"ס, והם רואים בה עדות לשלטון יהודאי מאורגן. בבקעת תמנע, אזור כריית הנחושת, נזנח הקשר העממי הוותיק ל"מכרות שלמה" אחרי שהמכרות תוארכו בעיקר לתקופת הממלכה החדשה המצרית; מחקר מאוחר יותר בהובלת ארז בן-יוסף מצא התכה בהיקף גדול במאה ה-10 לפנה"ס, שהוא מייחס לחברה נוודית חזקה, כנראה אדום הקדומה. זו תזכורת לכך שישות פוליטית חזקה אינה חייבת להשאיר ארמונות אבן.

המסקנות המוצקות מעטות. אין כתובת עתיקה שמזכירה את שלמה. יש עדויות לבנייה ולמינהל במאות ה-10 וה-9 לפנה"ס, שתארוכן וייחוסן עדיין במחלוקת. ויש את כתובת תל דן המאוחרת, הנידונה במאמר על יהוא והאובליסק השחור, המזכירה את "בית דוד" ותומכת בקיומה של השושלת שאליה השתייך שלמה.

שלמה במסורת המאוחרת

מעטות הדמויות העתיקות שגדלו כל כך אחרי מותן. המסורת היהודית ייחסה לשלמה את שיר השירים, משלי וקהלת, ו"חוכמת שלמה" ההלניסטית נושאת את שמו. האגדה התלמודית הוסיפה טבעת קסמים ושליטה על השדים, ואת סיפור השמיר, יצור שחתך אבנים כדי שלא ייעשה שימוש בברזל בבניין המקדש. באסלאם הוא הנביא המלך סולימאן, המושל ברוחות ומבין את שפת החיות. באתיופיה מספר ה"כבר נגסט" שמלכת שבא ילדה לו בן, מנליק, מייסד השושלת הסולומונית שטענה לייחוס אליו עד 1974.

שום דבר מכל זה אינו היסטוריה במובן של עדות על המאה ה-10 לפנה"ס, אבל הוא מסביר מדוע שמו של שלמה דבק במקומות שכנראה לא ראה מעולם, מ"בריכות שלמה" ליד בית לחם, שנבנו מאות שנים אחריו, ועד מכרות ואורוות ברחבי האזור.

קץ הממלכה המאוחדת

לפי מלכים א' פרק י"ב, אחרי מות שלמה התכנסו שבטי הצפון בשכם וביקשו מבנו רחבעם להקל את העול הכבד שהטיל עליהם אביו. רחבעם סירב, והצפון המליך את ירבעם, ששב מגלותו במצרים. הממלכה נחלקה לישראל וליהודה, ומאז נלחמו השתיים זו בזו לא פחות משנלחמו בשכניהן. כעבור חמש שנים, לפי אותו ספר, עלה שישק מלך מצרים על ירושלים; התיעוד המצרי של מסע ששנק הראשון תומך בפלישה לאזור בערך באותו זמן. המסע הזה, המלחמות הארוכות של הממלכות המפולגות וקצן בידי אשור ובבל מתוארים בסקירה על מלחמות ישראל בעת העתיקה.

איך לקרוא את סיפור שלמה

ספר מלכים נערך מאות שנים אחרי האירועים שהוא מתאר, לדעת רוב החוקרים בסוף ימי המלוכה ובגלות, והוא משתמש בשלמה כדי לטעון טענה תיאולוגית על נאמנות ועל היעדרה. אין זה הופך אותו לבדיה. משמעות הדבר היא שמספרי המרכבות והנשים, זהב אופיר ותפארת החצר נקראים נכון יותר כטענות של טקסט ולא כנתונים.

כמה דברים אפשר לומר בביטחון סביר. שושלת שייסד דוד מלכה ביהודה מירושלים. במאות ה-10 וה-9 לפנה"ס התפתחו בארץ מפעלי בנייה ומנגנון מינהלי. חלקו המדויק של שלמה בהתפתחות הזאת לא הוכרע, ואולי לא יוכרע עד שיימצאו כתובות חדשות. למי שמתעניין באופן שבו מחולקת ההיסטוריה של מדינת ישראל עצמה לתקופות, וביחס בינה לבין הרקע הקדום הזה, המדריך של האתר לתקופות בהיסטוריה הצבאית של ישראל מציע את המסגרת המודרנית.