התקופות בהיסטוריה הצבאית של ישראל, מ-1900 ועד היום

ההיסטוריה הצבאית של ישראל מאז 1900 בערך מתחלקת לשמונה תקופות, וכל אחת מהן נפתחת בשינוי שקבע מחדש מי נלחם, על מה ובאילו כלים: סוף השלטון העות'מאני, המנדט הבריטי, מלחמת 1947 עד 1949, שני העשורים הראשונים של המדינה, שש השנים שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים, העידן הארוך של לבנון והאינתיפאדות, השנים שמהאינתיפאדה השנייה ועד מבצעי עזה, והמלחמות שפרצו ב-7 באוקטובר 2023. החלוקה היא כלי עבודה, לא חוק טבע. ערכה במה שהיא מאפשרת להשוות: שומר רכוב על סוס בגליל התחתון ב-1909 וסוללת יירוט ב-2024 שייכים לאותו סיפור, אבל לא לאותו פרק.

לפני המדינה: השלטון העות'מאני והמנדט הבריטי (1900 עד 1947)

התקופה הראשונה, שלהי התקופה העות'מאנית מ-1900 עד 1917, היא סיפור של מספרים קטנים. המושבות היהודיות היו פזורות במישור החוף ובגליל, וביטחונן נשען על הסדרים מקומיים, על שומרים שכירים ומ-1909 גם על המתנדבים של השומר והגנת המושבות. לא היה צבא ולא הייתה מדינה, רק תביעה להגנה עצמית שהדורות הבאים יהפכו למיתוס. מלחמת העולם הראשונה סגרה את העולם הזה. ההתקדמות הבריטית ממצרים, המתוארת ברשומה על המערכה בסיני ובארץ ישראל, הביאה את ירושלים לשליטה בריטית בדצמבר 1917 ופתחה את התקופה השנייה.

תקופת המנדט, מ-1917 עד 1947, שינתה את אופיו של העימות. שתי התנועות הלאומיות, הציונית והערבית הפלסטינית, עמדו עכשיו זו מול זו תחת שליט זר אחד, והאלימות באה בגלים: מאורעות 1920 ו-1921, מאורעות תרפ"ט ב-1929 שהיו רחבים בהרבה, והמרד הערבי של 1936 עד 1939, שכוון תחילה נגד הבריטים ונגד היישובים היהודיים ובהמשך גם פנימה, נגד יריבים ערבים. היישוב בנה את ההגנה כארגון מחתרתי, וקבוצות קטנות יותר, האצ"ל ולח"י, פרשו ממנה. אחרי מלחמת העולם השנייה נלחמו הארגונים בבריטים במרד העברי של 1944 עד 1947, ובריטניה העבירה את השאלה לאו"ם.

מלחמת 1947 עד 1949 והמדינה הצעירה (1947 עד 1967)

התקופה השלישית היא הקצרה מכולן ובעלת ההשלכות הגדולות ביותר. מלחמת 1947 עד 1949, הידועה בישראל כמלחמת העצמאות ובקרב הפלסטינים כנכבה, החלה כמלחמת אזרחים בין הקהילה היהודית לקהילה הערבית אחרי הצבעת החלוקה באו"ם ב-29 בנובמבר 1947, והפכה למלחמה בין מדינות כשצבאות ערב פלשו ב-15 במאי 1948, יום אחרי הכרזת העצמאות. עד שנחתם הסכם שביתת הנשק האחרון ביולי 1949, ישראל התקיימה בתוך קווים רחבים מאלה שקבעה תוכנית החלוקה, החברה הערבית הפלסטינית בארץ התפרקה, וכמה מאות אלפי פלסטינים הפכו לפליטים. היסטוריונים, ובהם בני מוריס, מתווכחים כבר עשרות שנים על הסיבות לבריחה ולגירוש; עצם העובדה אינה שנויה במחלוקת. התמונה המלאה נמצאת במאמר על מלחמת העצמאות.

התקופה הרביעית, שנות המדינה הראשונות מ-1949 עד 1967, נזכרת לא פעם כהפוגה שקטה בין שתי מלחמות. היא לא הייתה כזאת. קווי שביתת הנשק היו פרוצים. ההסתננות דרכם, בתחילה בעיקר של פליטים שניסו לחזור או להשיב רכוש ובהמשך יותר ויותר של חוליות חמושות, נענתה במדיניות ישראלית של פעולות תגמול מעבר לגבול. אלה הסלימו למבצע קדש באוקטובר 1956, שבו נלחמה ישראל לצד בריטניה וצרפת נגד מצרים. הצבא שנלחם במבצע עוד היה בבנייה. תפיסת המלחמה הקצרה המועברת לשטח האויב, ההישענות על מילואים שאפשר לגייס בתוך שעות, ומסורת הקומנדו של שנות התגמול, כולן התגבשו בעשור הזה. כך גם דפוס שחזר שוב ושוב: ניצחון צבאי שאחריו לחץ מדיני, הפעם אמריקני וסובייטי, שאילץ את ישראל לוותר על הישגיה. ישראל נסוגה מסיני ומעזה עד מרץ 1957, בתמורה לכוח של האו"ם בצד המצרי של הגבול ולהבטחות על חופש השיט במצרי טיראן. העשור שאחר כך הביא את המאבק על מי הירדן, פשיטות פלסטיניות מסוריה ומירדן, ואת המתיחות של מאי 1967.

ממלחמת ששת הימים עד מלחמת יום הכיפורים (1967 עד 1973)

את התקופה החמישית מגדירות שתי מלחמות והמרווח המוזר שביניהן. ביוני 1967 הביסה ישראל את מצרים, ירדן וסוריה בתוך שישה ימים ותפסה את חצי האי סיני, רצועת עזה, הגדה המערבית, מזרח ירושלים ורמת הגולן. מלחמת ששת הימים שרטטה את המפה שבתוכה התנהל כל משא ומתן מאז, ואיתה את השאלה מה לעשות בשטחים שבהם חיה אוכלוסייה פלסטינית גדולה.

הניצחון לא הביא שקט. מצרים פתחה את מלחמת ההתשה לאורך תעלת סואץ, והארגונים הפלסטיניים, שזכו עכשיו לתמיכה המונית, תקפו מירדן, אחר כך מלבנון ומחוץ לאזור. הביטחון העצמי שצמח ב-1967 עיצב את ההערכה שמצרים וסוריה לא יצאו למלחמה, הערכה שקרסה ב-6 באוקטובר 1973. מלחמת יום הכיפורים הסתיימה כשכוחות צה"ל ממערב לתעלה וקרובים לדמשק, אבל ימיה הראשונים טלטלו את החברה הישראלית, הובילו לוועדת אגרנט ובתוך שנים ספורות גם למהפך הפוליטי של 1977 ולשלום עם מצרים.

לבנון, האינתיפאדות ועזה (1974 עד 2023)

התקופה השישית, 1974 עד 1999, מעבירה את מרכז הכובד צפונה ופנימה. כשמצרים יוצאת ממעגל המלחמה, הקרבות העיקריים של ישראל עוברים ללבנון, שם הקימו הארגונים הפלסטיניים בסיסים. אחרי מבצע ליטני ב-1978 ומלחמת 1982 באו שמונה עשרה שנים ברצועת הביטחון בדרום לבנון, ובמהלכן הפך חזבאללה, שנוסד בתחילת שנות השמונים, לאויב העיקרי שם. בדצמבר 1987 פרץ עימות מסוג אחר בגדה ובעזה: האינתיפאדה הראשונה, התקוממות עממית ששילבה שביתות, הפגנות ויידוי אבנים עם פיגועים מזוינים, ושתרמה לדרך שהובילה להסכמי אוסלו ב-1993. אותן שנים הזכירו שמעגל המלחמה לא נסגר: בינואר ובפברואר 1991 שיגרה עיראק טילי סקאד לערי ישראל במהלך מלחמת המפרץ, וישראל, לבקשת ארצות הברית, לא הגיבה. זו הייתה המתקפה המתמשכת הראשונה על העורף הישראלי מצד מדינה שאין לה גבול עם ישראל, ומעין תצוגה מקדימה של עידן הטילים.

התקופה השביעית, מ-2000 עד 2023, נפתחה בשני אירועים באותה שנה: הנסיגה מדרום לבנון במאי 2000 ופרוץ האינתיפאדה השנייה בספטמבר. פיגועי התאבדות בלב ערי ישראל, מבצע צבאי רחב בגדה ב-2002 והקמת גדר ההפרדה סימנו את שנותיה הראשונות. ישראל התנתקה מעזה ב-2005, חמאס השתלט על הרצועה ב-2007, והתקופה התייצבה בדפוס של סבבי לחימה קצרים ועזים מול עזה, מלחמה עם חזבאללה ב-2006 ומערכה חשאית ברובה נגד איראן ובעלות בריתה בסוריה.

מאז 7 באוקטובר 2023

התקופה השמינית נפתחה במתקפה בהובלת חמאס על דרום ישראל ב-7 באוקטובר 2023, שבה נרצחו ונהרגו, לפי הרשויות בישראל, כ-1,200 בני אדם ונחטפו לעזה כ-250. מה שבא אחריה היה המלחמה הארוכה בתולדות ישראל והראשונה מזה עשרות שנים שהתנהלה בכמה חזיתות בבת אחת: עזה, לבנון, תימן, סוריה, וביוני 2025 גם מלחמה ישירה עם איראן. המלחמה שנקראה תחילה חרבות ברזל קיבלה מהממשלה ב-19 באוקטובר 2025 את השם הרשמי מלחמת התקומה, שינוי שספג ביקורת מראשי האופוזיציה. הרשומות של התקופה, החל במלחמת ישראל וחמאס, נכתבות בזהירות היתרה שהנושא מחייב: עובדות מאומתות, נתונים עם מקור, ותאריך לכל מספר.

מה התקופות מראות, ומה הן מסתירות

כל חלוקה לתקופות היא בחירה, ולשמונה האלה יש שלוש הטיות שכדאי להכיר. ראשית, הן בנויות סביב ישראל והיישוב היהודי, כי זה נושאו של האתר; היסטוריה של לבנון או של התנועה הלאומית הפלסטינית הייתה מסמנת את נקודות המפנה במקום אחר, אולי ב-1970 ובמלחמת האזרחים בירדן, או ב-1982 וביציאת אש"ף מביירות. שנית, הן מדגישות מלחמות על פני תקופות ארוכות של אלימות בעצימות נמוכה, אף שתקופות אלה הכריעו לא פעם לא פחות. שלישית, הגבולות אינם חדים. התקופה של "לבנון והאינתיפאדות" מתחילה ב-1974, אף שמלחמת לבנון פרצה ב-1982; השנה מסמנת את השינוי שאחרי מלחמת יום הכיפורים, לא את הכניסה ללבנון.

כשקוראים את התקופות ברצף, נחשפים גם כמה חוטים ארוכים:

• האויב משתנה: מקהילות ערביות מקומיות, לצבאות ערביים סדירים, לארגונים חמושים שאינם מדינות, ועד איראן והרשת האזורית שלה.
• שדה הקרב משתנה: מהמושבות ומהדרכים, למרחבי מדבר ולחזיתות הרריות, לערים צפופות, למנהרות ולשמי העורף.
• צבא ישראל משתנה: משומרים מתנדבים וממיליציה מחתרתית לצבא סדיר ומילואים שנשען על חיל אוויר, שריון, מודיעין, ויותר ויותר על הגנה מפני טילים.
• שאלה אחת לא משתנה: היכן עוברים גבולות ישראל ומי חי בתוכם ולצידם.

כל רשומה באתר מסומנת בתקופה שלה, כך שאפשר לסנן לפיה את ציר הזמן ואת אינדקס החיפוש. התקופות הן מפה לקריאה, דרך לראות היכן אירוע ממוקם לפני שצוללים לפרטיו.