העת העתיקהימי הבית השני
מרד החשמונאים (167 עד 160 לפנה"ס)
איך הובילה משפחת כוהנים ממודיעין מלחמת גרילה באימפריה הסלווקית, שחררה את בית המקדש בירושלים ופתחה את הדרך למדינה חשמונאית עצמאית.
מרד החשמונאים היה ההתקוממות היהודית נגד האימפריה הסלווקית שפרצה ביהודה ב-167 לפנה"ס, אחרי שהמלך אנטיוכוס הרביעי אפיפנס אסר את קיום מצוות היהדות והפך את בית המקדש בירושלים למקום פולחן אלילי. בהנהגת הכוהן מתתיהו ממודיעין, ואחריו בנו יהודה המכונה המכבי, הביסו להקות קטנות של לוחמים יהודים שורה של מצביאים סלווקים, שחררו את המקדש בדצמבר 164 לפנה"ס וחנכו אותו מחדש, האירוע שנזכר כחנוכה. המרד במובנו הצר הסתיים במותו של יהודה בקרב אלעשה ב-160 לפנה"ס, אבל אחיו יונתן ושמעון המשיכו במאבק, וב-142 עד 141 לפנה"ס זכתה יהודה לעצמאות של ממש בשלטון השושלת החשמונאית. כמעט כל מה שידוע לנו בא מספרי המקבים א' וב' ומיוספוס, חיבורים שכתבו תומכי החשמונאים, ויש לזכור זאת בכל שלב של הסיפור.
יהודה בין אימפריות
אחרי כיבושי אלכסנדר מוקדון שלטו התלמיים ממצרים ביהודה יותר ממאה שנה. המלך הסלווקי אנטיוכוס השלישי כבש אותה אחרי קרב פניון, ליד מקורות הירדן, בסביבות 200 לפנה"ס, ואישר ליהודים לחיות לפי חוקי אבותיהם. כעבור דור השתנה המצב בשני מובנים. אוצר הממלכה הסלווקית היה נתון בלחץ כבד אחרי התבוסה לרומא ופיצויי המלחמה שנכפו באפמיאה ב-188 לפנה"ס. בירושלים ביקשה קבוצה של כוהנים ובני אצולה להפוך את העיר לפוליס יוונית, והכהונה הגדולה הפכה לפרס שאפשר לקנות: יאסון החליף את אחיו חוניו השלישי, ומנלאוס, שהציע יותר, החליף את יאסון.
כתובת שנמצאה במרשה ופורסמה ב-2007, המכונה כתובת הליודורוס, מראה את המינהל הסלווקי של התקופה מבפנים: צו של סלווקוס הרביעי מ-178 לפנה"ס הממנה פקיד בשם אולימפיודורוס לפקח על המקדשים בפרובינציה. היא מתיישבת היטב עם הסיפור בספר מקבים ב' על הליודורוס, השר שנשלח להחרים את אוצר המקדש.
גזירות אנטיוכוס הרביעי ופרוץ המרד
ב-168 לפנה"ס פלש אנטיוכוס הרביעי בפעם השנייה למצרים ונאלץ לסגת בדרישת שליח רומי, פופיליוס לאינס. שמועות על מותו הציתו בירושלים קרבות בין תומכי יאסון לתומכי מנלאוס, והמלך ראה בהם מרד. חיילים סלווקים הסתערו על העיר, ונבנתה מצודה בשם החקרא כדי לשלוט על המקדש. ב-2015 הודיעה רשות העתיקות ששרידי ביצור שנחפרו בחניון גבעתי שבעיר דוד הם לדעתה חלק מהחקרא; לזיהוי יש תומכים ומבקרים.
ב-167 לפנה"ס, לפי ספר מקבים א', פרסם המלך גזירות שאסרו את המילה, את השבת ואת קורבנות המקדש, הורו להקים מזבחות אליליים בערי יהודה והציבו במקדש את מה שהטקסט מכנה "שיקוץ משומם", מזבח לזאוס האולימפי. מדוע נקט מלך הלניסטי, שבדרך כלל סבל פולחנים מקומיים, צעד כזה, זו אחת החידות הוותיקות של ההיסטוריה העתיקה. אליאס ביקרמן טען שהיוזמה באה מהמפלגה המתייוונת היהודית; ויקטור צ'ריקובר ראה בגזירות תגובה למרד יהודי שכבר החל. אף אחת מהגישות לא דחקה את רעותה.
במודיעין, בשפלה שמצפון מערב לירושלים, קרא קצין המלך לכוהן הזקן מתתיהו להקריב ראשון ולשמש דוגמה. לפי ספר מקבים א' הוא סירב, הרג יהודי שניגש להקריב ואת קצין המלך, ונמלט אל ההרים עם חמשת בניו: יוחנן, שמעון, יהודה, אלעזר ויונתן. קבוצות של יהודים אדוקים, החסידים, הצטרפו אליהם. כשהותקפה חבורת פליטים בשבת והעדיפה להיהרג מאשר להילחם, החליטו מתתיהו ואנשיו להילחם בשבת כשהם מותקפים, החלטה שהשפעתה על ההלכה נמשכה דורות.
הקרבות של יהודה המכבי
מתתיהו מת ב-166 לפנה"ס, והפיקוד עבר ליהודה. משמעות הכינוי מכבי אינה ודאית; ההסבר הנפוץ מקשר אותו למילה מקבת, פטיש. מלחמתו, כפי ששחזר אותה ההיסטוריון בצלאל בר-כוכבא משני ספרי המקבים, עברה כמה שלבים: - התבוסה של אפולוניוס, מושל שומרון, שאת חרבו לקח יהודה ובה נלחם כל ימיו; - מארב במעלה בית חורון, שבו הובס סרון, מצביא סלווקי, במעבר צר; - מערכת אמאוס ב-165 לפנה"ס, שבה חמק יהודה ממחנהו בלילה בזמן שגורגיאס ניסה להפתיע אותו, תקף עם שחר את המחנה הסלווקי הראשי, ואז עמד מול כוחו החוזר של גורגיאס, שנסוג; - קרב בית צור, דרומית לירושלים, מול העוצר ליסיאס, שאחריו נפתחה הדרך להר הבית.
המספרים במקורות הם בעיה בפני עצמה. ספר מקבים א' מדבר על 40,000 רגלים ו-7,000 פרשים באמאוס, ועל 3,000 איש עם יהודה. בר-כוכבא טוען שמספרי הסלווקים מנופחים, ושבקרבות המאוחרים יכול היה יהודה להעמיד כוחות בגודל דומה לצבאות המלך, כך שתמונת הלהקה הזעירה המביסה המונים אדירים חבה יותר לכתיבה ההיסטורית האדוקה מאשר לשדה הקרב.
המקדש, חנוכה והמערכות המאוחרות
בדצמבר 164 לפנה"ס, בכ"ה בכסלו, שלוש שנים אחרי הצבת המזבח האלילי לפי ספר מקבים א', טיהרו אנשי יהודה את המקדש, בנו מזבח חדש וחגגו את חנוכתו שמונה ימים. אנטיוכוס הרביעי מת במסע במזרח בערך באותו זמן. ספר מקבים ב' מסביר את שמונת הימים כחגיגה מאוחרת של חג הסוכות. סיפור פך השמן שדלק שמונה ימים מופיע לראשונה בתלמוד הבבלי, מאות שנים אחר כך; זו מסורת ולא חלק מהתיאורים הקדומים.
המלחמה לא נגמרה עם חנוכת המקדש. יהודה יצא להציל קהילות יהודיות בגלעד, ושמעון נלחם בגליל. ב-162 לפנה"ס, בבית זכריה, חזר ליסיאס עם צבא גדול שכלל פילי מלחמה; אחיו של יהודה, אלעזר, נהרג כשדקר פיל מלמטה ונמחץ תחתיו, והיהודים הובסו. ליסיאס צר על ירושלים אך נסוג בגלל מאבק כוח בבית, והממשלה הסלווקית ביטלה את גזירות הרדיפה. מכאן ואילך היה המאבק פחות על חופש דת ויותר על השאלה מי ישלוט ביהודה.
המלך החדש, דמטריוס הראשון, מינה את אלקימוס לכוהן גדול ושלח את ניקנור לתמוך בו. בי"ג באדר, באדסה ליד בית חורון, הביס יהודה את ניקנור, שנהרג; היום נחגג כיום ניקנור. יהודה שלח שליחים לרומא, ולפי ספר מקבים א' כרת איתה ברית ידידות. בתוך חודשים שלח דמטריוס את בקכידס עם כוח חזק יותר. באלעשה ב-160 לפנה"ס, כשרק חלק מצבאו נותר איתו, תקף יהודה את האגף הימני הסלווקי ונפל בקרב. אחיו יונתן ושמעון לקחו את גופתו לקבורה במודיעין.
אחרי יהודה: מהמרד למדינה החשמונאית
יונתן הנהיג את הלוחמים שנותרו ממדבר יהודה, ובניצול מלחמות האזרחים בין הטוענים לכתר הסלווקי נעשה ב-152 לפנה"ס לכוהן גדול. אחרי שנשבה ונהרג ב-143 לפנה"ס ירש אותו שמעון. ב-142 לפנה"ס, לפי ספר מקבים א', "הוסר עול הגויים מישראל"; ב-141 לפנה"ס כבש שמעון את החקרא; ואספה ב-140 לפנה"ס הכירה בו ככוהן גדול, כמפקד וכמנהיג. השושלת שייסד, המכונה חשמונאית על שם אב קדמון שיוספוס מזכיר, שלטה כשמונים שנה, התרחבה בכיבושים והגיעה לקצה בגלל מריבות פנימיות ובוא רומא בהנהגת פומפיוס ב-63 לפנה"ס.
הדרך מפומפיוס אל המרידות ברומא מסופרת במאמר על המרד הגדול והמצור על מצדה, והמרד הגדול האחרון במאמר על מרד בר כוכבא. המלחמות המוקדמות של ממלכות ישראל ויהודה מסוכמות בסקירה על מלחמות ישראל בעת העתיקה.
זיכרון ומשמעות
היהדות הרבנית זכרה את המרד בזהירות. המשנה כמעט אינה מזכירה אותו, וחג החנוכה עוצב בתלמוד סביב נס פך השמן ולא סביב הניצחון הצבאי. ספרי המקבים נשמרו לא בידי היהודים אלא בידי הכנסייה, ונכללו בתנ"ך הקתולי והאורתודוקסי; המסורת הנוצרית העריצה את קדושי ספר מקבים ב', הסופר הזקן אלעזר והאם ושבעת בניה.
התנועה הציונית הפכה את המכבים לסמל של הגנה עצמית יהודית. אגודות ספורט נקראו מכבי, בתי ספר העלו את הקרבות על הבמה, ומרוצי לפיד ממודיעין הפכו לטקס חנוכה במדינת ישראל. איך ישראל המודרנית קוראת למבצעיה וזוכרת את מלחמותיה, ולעתים קרובות שואבת מתמונות עתיקות כאלה, הוא נושא המדריכים על איך נקראות מלחמות ישראל ועל ימי הזיכרון וההנצחה. ההיסטוריונים מצדם קוראים את אותם אירועים כמלחמת אזרחים בין יהודים לא פחות מאשר כמלחמה באימפריה, ולשתי הקריאות יש תמיכה במקורות.
