הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים (1967)

הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים נמשך מבוקר 5 ביוני עד בוקר 7 ביוני 1967. הוא נפתח בהפגזה ירדנית ובתפיסת מטה האו"ם שבדרום העיר, והסתיים בצנחנים ליד הכותל המערבי. בתווך פרצו שלוש חטיבות של צה"ל את ההגנה הירדנית, חיברו את המובלעת המנותקת בהר הצופים לירושלים הישראלית וכבשו את העיר העתיקה. לראשונה מאז 1948 הייתה ירושלים כולה תחת שלטון אחד.

עיר חצויה

מאז סיום הקרבות של 1948 (ראו הקרב על ירושלים ב-1948) חילק קו שביתת הנשק של 1949 את ירושלים לשתיים. ישראל החזיקה בעיר המערבית; ירדן החזיקה בשכונות המזרחיות ובעיר העתיקה שבין החומות, ובה הרובע היהודי שתושביו גורשו ב-1948 והמקומות הקדושים לשלוש הדתות, ובהם הכותל המערבי והר הבית (אל-חרם א-שריף). חומות בטון, גדרות תיל ושדות מוקשים חצו את העיר, ושער מנדלבאום היה מעבר הגבול היחיד.

ישראל החזיקה גם במובלעת בהר הצופים, מקומם המקורי של האוניברסיטה העברית ובית החולים הדסה, עמוק בתוך השטח הירדני. לפי הסדרי שביתת הנשק ישב שם חיל מצב קטן של שוטרים ישראלים, שהוחלף אחת לשבועיים בשיירה בליווי האו"ם. במשך תשע-עשרה שנות השלטון הירדני נמנעה מיהודים הגישה לכותל.

ההחלטה להילחם בירושלים

ישראל לא תכננה להילחם בירושלים כשפרצה המלחמה. בבוקר 5 ביוני העביר ראש הממשלה לוי אשכול למלך חוסיין, דרך האו"ם, מסר ולפיו ישראל לא תתקוף את ירדן אם ירדן תישאר מחוץ למלחמה. חוסיין כבר העמיד את צבאו תחת פיקודו של הגנרל המצרי עבד אל-מונעם ריאד, וקהיר דיווחה על ניצחונות גדולים. בסביבות 10:00 פתחו הכוחות הירדניים באש לאורך קו שביתת הנשק. הארטילריה הירדנית הפגיזה בכבדות את ירושלים הישראלית באותו יום; לפי מייקל אורן, כ-20 אזרחים ישראלים נהרגו ויותר מ-1,000 נפצעו בהפגזה.

בסביבות הצהריים תפסו חיילים ירדנים את ארמון הנציב, מעונו לשעבר של הנציב העליון הבריטי ברכס שמדרום לעיר, ששימש מטה למשקיפי הפסקת האש של האו"ם. המהלך איים על השכונות הדרומיות של ירושלים הישראלית ועל קיבוץ רמת רחל. אחר הצהריים פתחה חטיבת ירושלים בפיקוד אל"ם אליעזר עמיתי בהתקפת נגד, כבשה מחדש את המתחם והמשיכה לכבוש עמדות ירדניות מדרום לו.

הכוחות

לפיקוד המרכז, בפיקוד אלוף עוזי נרקיס, היו שלוש חטיבות בירושלים ובסביבתה:

• חטיבת ירושלים (16), חטיבת חי"ר במילואים בפיקוד אל"ם אליעזר עמיתי, שהחזיקה את הקו בתוך העיר;
• חטיבת הראל (10), חטיבה ממוכנת במילואים בפיקוד אל"ם אורי בן-ארי, שנשלחה אל ההרים שמצפון לפרוזדור ירושלים;
• חטיבת הצנחנים 55 בפיקוד אל"ם מרדכי (מוטה) גור, חטיבת מילואים שיועדה במקור לצניחה בסיני והועברה לירושלים ב-5 ביוני.

את המגינים הירדנים בעיר פיקד הבריגדיר עטא עלי, ולצבא הירדני היו כוחות נוספים בהרים שסביב ירושלים ובבקעת הירדן. לפי העיתונאי עבדאללה שלייפר, יליד ארצות הברית, ששהה בעיר בזמן הקרב, הגנה על ירושלים חטיבה ירדנית אחת, פחות מ-5,000 איש, מול כשלוש חטיבות ישראליות עם שריון. העמדות הירדניות היו מבוצרות היטב, אבל נגד המטוסים בהן היה דל, ומשהושמד חיל האוויר הירדני ב-5 ביוני לא נותר להן כל כיסוי אווירי.

מהלך הקרב

ליל 5 ל-6 ביוני: הפריצה בצפון

תוכניתו של נרקיס הייתה לכתר את ירושלים הירדנית מצפון לפני הכניסה אליה. חטיבת הראל עלתה אחר הצהריים להרים שמצפון-מערב לעיר, נלחמה בדרכה בעמדות הירדניות בגבעת הרדאר ובשייח' עבד אל-עזיז, ועד הבוקר שלמחרת נעה לעבר תל אל-פול וכביש ירושלים רמאללה, וניתקה את העיר מהצפון.

בתוך העיר תקפו הצנחנים בליל 5 ל-6 ביוני, אחרי הרעשה ארטילרית, דרך קו שביתת הנשק שבין שער מנדלבאום לבית הספר לשוטרים. שלושה גדודים נלחמו בשכונות שייח' ג'ראח והמושבה האמריקנית ובאזור מוזיאון רוקפלר. הקרב הקשה ביותר באותו לילה היה הקרב על גבעת התחמושת, מוצב ירדני מבוצר שבו נמשכה הלחימה כארבע שעות וגבתה את חייהם של 36 חיילים ישראלים ו-71 ירדנים. עד בוקר 6 ביוני הגיעו הצנחנים למוזיאון רוקפלר, מחוץ לפינה הצפונית-מזרחית של חומות העיר העתיקה, והדרך להר הצופים נפתחה.

6 ביוני: העיר מכותרת

ב-6 ביוני השלימו כוחות צה"ל את הכיתור. חטיבת הראל ניתקה את הדרכים לצפון. חטיבת ירושלים התקדמה בדרום לעבר אבו טור והאזור שלאורך כביש ירושלים בית לחם. הכוחות הירדניים עדיין החזיקו בעיר העתיקה וברכס אוגוסטה ויקטוריה שממזרח לה, הצופה על העיר מהר הזיתים. טור שריון ירדני שעלה מיריחו לתגבר את העיר הותקף מן האוויר.

בממשלה, בינתיים, נחלקו הדעות אם להיכנס לעיר העתיקה בכלל. שר הביטחון משה דיין הורה תחילה שלא להיכנס אליה, מחשש לפגיעה במקומות הקדושים וללחץ בינלאומי. ככל שמועצת הביטחון של האו"ם התקרבה להפסקת אש, החליטה הממשלה לפעול לפני שתיכנס לתוקף. לפי שלייפר, עטא עלי משך את רוב חייליו הנותרים מהעיר העתיקה בסביבות חצות וחצי בליל 6 ל-7 ביוני.

7 ביוני: העיר העתיקה

בבוקר 7 ביוני תקפו הצנחנים תחילה את רכס אוגוסטה ויקטוריה ונתקלו בהתנגדות מועטה. אחר כך הוביל גור את חטיבתו דרך שער האריות שבצד המזרחי של העיר העתיקה. בתוך החומות לא הופעל שריון, כדי שלא לפגוע במקומות הקדושים. ההתנגדות הייתה קלה. הצנחנים הגיעו להר הבית; דיווח הקשר של גור שהר הבית בידינו הפך לאחד המשפטים המצוטטים ביותר בתולדות ישראל. החיילים ירדו אל הכותל המערבי, שם תקע הרב הצבאי הראשי, שלמה גורן, בשופר.

מאוחר יותר באותו יום כבשו כוחות צה"ל את העמדות הירדניות האחרונות מדרום לעיר. נפילת ירושלים גררה בתוך שעות את קריסת ההגנה הירדנית בכל הגדה המערבית, וירדן משכה את צבאה לגדה המזרחית של הירדן.

המחיר האנושי

לפי צה"ל ואתר ההנצחה בגבעת התחמושת, 182 חיילי צה"ל נפלו בקרבות על ירושלים; 182 עצי זית באתר מנציחים אותם. אבדות הירדנים בעיר מתועדות בפחות דיוק, ואין נתון אמין יחיד לירושלים לבדה; היסטוריונים מעריכים שכ-700 חיילים ירדנים נהרגו בכל חזיתות המלחמה, חלק ניכר מהם בירושלים ובסביבתה. אזרחים משני צדי העיר נהרגו ונפצעו מאש ארטילריה וירי.

ההשלכות

ב-27 ביוני 1967 חוקקה הכנסת חוקים שאפשרו לממשלה להחיל את החוק, השיפוט והמינהל של ישראל על מזרח ירושלים ועל שטח מורחב סביבה, צעד שרוב הקהילה הבינלאומית לא הכירה בו. בתוך ימים נהרסה שכונת המוגרבים שעמדה מול הכותל המערבי כדי לפנות את הרחבה הקיימת היום; תושביה הועברו. הרובע היהודי בעיר העתיקה נבנה מחדש בשנים שאחר כך. בהר הבית השאיר דיין את ניהול המתחם בידי הווקף המוסלמי, ותפילת יהודים במקום נותרה אסורה, הסדר שעליו נשען הסטטוס קוו.

הקרב על ירושלים מונצח ביום ירושלים, החל בכ"ח באייר, ובאתר ההנצחה בגבעת התחמושת, שבו נערך הטקס הממלכתי. אצל הפלסטינים נזכרים אותם ימים כראשית השלטון הישראלי בחלקה המזרחי של העיר, שאלה שעומדת מאז במרכזו של כל משא ומתן.

ציר זמן

• 5 ביוני 1967 (בסביבות 10:00): ירדן פותחת באש לאורך קו שביתת הנשק ומפגיזה את ירושלים הישראלית.
• 5 ביוני 1967 (אחר הצהריים): חיילים ירדנים תופסים את ארמון הנציב; חטיבת ירושלים כובשת אותו מחדש; חטיבת הראל מתקדמת אל ההרים שמצפון לפרוזדור.
• 6 ביוני 1967 (2:30 עד 6:30): הצנחנים כובשים את גבעת התחמושת ואת בית הספר לשוטרים.
• 6 ביוני 1967: הדרך להר הצופים נפתחת והעיר הירדנית מכותרת.
• 7 ביוני 1967 (בוקר): הצנחנים כובשים את רכס אוגוסטה ויקטוריה ונכנסים לעיר העתיקה דרך שער האריות.
• 7 ביוני 1967: חיילי צה"ל מגיעים להר הבית ולכותל המערבי.
• 27 ביוני 1967: הכנסת מחוקקת את החוקים שבאמצעותם הוחל החוק הישראלי על מזרח ירושלים.