הקרב על ניצנים (1948)

הקרב על ניצנים נמשך פחות מיממה, אבל השלכותיו נמשכו עשרות שנים. ב-7 ביוני 1948, אחרי לילה של הפגזות ושעות של הסתערות של חי"ר וטנקים מצריים, נכנעו מגיני קיבוץ ניצנים שבדרום מישור החוף. 33 מהם נהרגו, וכ-105 נפלו בשבי. הכניעה, נדירה במלחמת העצמאות, הוקעה בפומבי בידי חטיבת גבעתי, ונדרשה חקירה של הרמטכ"ל כדי להשיב את כבודם של מי שלחמו שם.

מוצב מבודד

ניצנים היה קיבוץ צעיר על החולות שבין מג'דל (אשקלון) לאסדוד (אשדוד), שנוסד בתחילת שנות הארבעים. כשהצבא המצרי התקדם צפונה לאורך החוף במאי 1948, אחרי יד מרדכי, נותרה ניצנים מנותקת בין עמדות מצריות. ההגנה הופקדה בידי 141 איש, לפי ההיסטוריה הצבאית הישראלית: 74 חיילים משתי מחלקות של גדוד 53 בחטיבת גבעתי, אחת מהן של טירונים, ו-67 אנשי היישוב, ובהם 10 נשים. בראשם עמד אברהם שוורצשטיין.

הנשק שבידיהם היה קל: כ-70 רובים, כמה תת-מקלעים, ארבעה מקלעי ברן, מרגמה ומטול פיאט אחד נגד טנקים. הכוח המצרי שנשלח נגדם כלל גדוד חי"ר מתוגבר, מחלקת טנקים, כלי רכב משוריינים, תותחי שדה ותותחים נגד טנקים, וסיוע אווירי.

7 ביוני 1948

הארטילריה המצרית פתחה באש בליל 6 עד 7 ביוני. בסביבות 11 בבוקר ב-7 ביוני פרצה ההסתערות העיקרית של חי"ר וטנקים אל העמדות החיצוניות. המגינים נסוגו אל מבנה אבן במרכז הקיבוץ. הקשרית מרים (מירה) בן ארי שלחה קריאות חוזרות לתגבורת; שום תגבורת לא יכלה להגיע בזמן.

אחר הצהריים, עם הרוגים ופצועים רבים ותחמושת שכמעט אזלה, החליטו המפקדים להיכנע. שוורצשטיין, שכבר היה פצוע, יצא לנהל מגעים ונורה למוות בידי קצין מצרי. לפי התיאורים הישראליים, בן ארי ירתה אז בקצין ונהרגה במקום. המגינים נכנעו בשעה 16:00.

לפי המקורות הישראליים נהרגו 33: 17 חיילים ו-16 אנשי היישוב, שלוש מהם נשים, לפי אטלס כרטא בעריכת יהודה ואלך. כ-105 נפלו בשבי. מוריס כותב ששלושה או ארבעה מהשבויים נהרגו אחרי הכניעה, למרות מאמצים של קצינים מצריים למנוע זאת. השבויים הוצגו ברחובות מג'דל והועברו למצרים, ושם היו רוב השבויים הישראלים שהחזיקה מצרים במלחמה. האבדות המצריות אינן ידועות.

הוקעה, חקירה וזיכרון

ניסיונות של גבעתי לכבוש מחדש את ניצנים בלילות שלאחר מכן נכשלו, ועמדה סמוכה, גבעה 69, אבדה אחרי לחימה קשה. זמן קצר אחר כך פרסם קצין התרבות של החטיבה, המשורר והפרטיזן לשעבר אבא קובנר, דף קרבי שעליו חתום מפקד החטיבה שמעון אבידן, ובו הוקעה הכניעה כחרפה ונקבע שלוחם אינו נופל בשבי בחייו. הדף הכתים את מגיני ניצנים, ופגע קשות בשורדים ובמשפחות הנופלים.

אחרי המלחמה דרשו חבריהם של המגינים חקירה. הרמטכ"ל יעקב דורי בדק את הקרב וקבע כי לנוכח הבידוד, היעדר הקשר והתחמושת והאבדות הכבדות, לחמו המגינים בגבורה עד שלא נותרה ברירה, וכי ההגנה על ניצנים מביאה להם כבוד. גם דוד בן-גוריון שיבח אותם. קיבוץ ניצנים הוקם מחדש אחרי המלחמה במקום אחר. שלוש הנשים שנפלו בו מונצחות במרכז יד לאישה הלוחמת שבקיבוץ, והקרב חזר לתודעה הציבורית עם הסרט הישראלי "תמונת הניצחון" מ-2022.