הקרב על יד מרדכי (1948)

הקרב על יד מרדכי היה תבוסה שהישראלים זוכרים כבר שנים כמעין ניצחון. מ-19 עד 24 במאי 1948 עמדו כ-130 מגינים של קיבוץ קטן על כביש החוף, מצפון לעזה, מול כוח מצרי גדול מהם פי כמה, בגיבוי שריון וארטילריה. כשהשורדים חמקו לבסוף בחסות הלילה, תפסו המצרים יישוב הרוס, אבל ההתקדמות שלהם לעבר תל אביב התעכבה בחמישה ימים. העיכוב הזה, כך מסכימים מפקדים והיסטוריונים ישראלים, עזר לצבא הצעיר להיערך להגנת הדרום במלחמת העצמאות.

קיבוץ על נתיב הפלישה

יד מרדכי נוסד ב-1936 בידי עולים מפולין ועבר ב-1943 למקומו שבין עזה למג'דל (אשקלון של היום). באותה שנה קראו לו חבריו על שם מרדכי אנילביץ', המפקד הצעיר של מרד גטו ורשה, שנפל מוקדם יותר באותה שנה. הקיבוץ עמד על גבעה נמוכה ממש מעל כביש החוף הראשי, הנתיב שבו עמד הצבא המצרי לנוע צפונה אחרי שחצה את הגבול ב-15 במאי 1948.

כוח המשלוח המצרי, בפיקוד האלוף אחמד עלי אל-מואווי, התקדם לאורך החוף לעבר מג'דל ואשדוד. עקיפת יד מרדכי הייתה משאירה עמדה יהודית חמושה על קו האספקה שלו, ולכן החליטו המצרים לכבוש אותה. בליל 18 עד 19 במאי פונו ילדי הקיבוץ ורבות מנשותיו. נותרו כ-130 מגינים: כ-110 חברי קיבוץ, כ-20 מהם נשים, ושתי כיתות פלמ"ח מחטיבת הנגב.

חמישה ימי לחימה

ההתקפה החלה מעט אחרי הזריחה ב-19 במאי, באש ארטילרית ואחריה הסתערות של שני גדודי חי"ר בסיוע שריון. לפי התיאור של חזית הדרום המבוסס על חומרי צה"ל (נפתח בכרטיסייה חדשה), פרצו המצרים לחצר המשק אחרי שלוש שעות וגורשו ממנה בקרב פנים אל פנים. מגדל המים, המבנה הבולט ביותר בקיבוץ, נהרס בהפגזה. בימים שלאחר מכן תקפו המצרים שוב ושוב; באחד הימים, לפי אותו תיאור, הדפו המגינים ארבע התקפות ברציפות.

עד 22 במאי דיווחו המגינים לפיקוד הדרום שכוחם הולך ואוזל. התחמושת אזלה, רבים נפצעו, ושום כוח סיוע לא יכול היה להגיע אליהם. אחרי התקפה נוספת ב-23 במאי אישר הפיקוד נסיגה. בליל 23 עד 24 במאי עשו השורדים את דרכם, עם פצועיהם, דרך הקווים המצריים אל היישובים היהודיים שממזרח. ב-24 במאי הפגיזו המצרים את הקיבוץ הריק במשך שעות, ואז נכנסו אליו.

המחיר, לפי הנתונים הישראליים המקובלים, היה 26 הרוגים ו-49 פצועים בקרב המגינים. האבדות המצריות אינן ודאיות; התיאור של צה"ל מעמיד אותן על כ-400 איש, והערכות ישראליות אחרות נוקבות ב-300 עד 400 הרוגים ופצועים.

התוצאה והזיכרון

ההתקדמות המצרית נמשכה צפונה עד אשדוד, ושם נבלמה בין סוף מאי לתחילת יוני בגשר שנקרא בישראל עד הלום. בימים שקנתה יד מרדכי העביר צה"ל כוחות ותחמושת דרומה והכניס לפעולה את מטוסי הקרב הראשונים שלו מסוג אוויה S-199. המבחן הבא של חזית הדרום היה בניצנים, שנפלה ב-7 ביוני.

כוחות צה"ל חזרו לחורבות יד מרדכי ב-5 בנובמבר 1948, אחרי מבצע יואב, והחברים שבו לבנות את ביתם. הקיבוץ שימר את שדה הקרב, עם העמדות המשוחזרות ודמויות הכוח המצרי התוקף, והקים מוזיאון, "מהשואה לתקומה", הקושר את גטו ורשה להגנת הקיבוץ. ליד מגדל המים המנופץ עומד פסלו של נתן רפפורט, מרדכי אנילביץ' אוחז ברימון, מאתרי ההנצחה הידועים ביותר של המלחמה.