קרב תל חי (1920)

ב-1 במרץ 1920 התחולל עימות מזוין בתל חי, חצר חקלאית יהודית קטנה בקצה הצפוני של הגליל העליון, ובסופו נהרגו שישה מגיני המקום וחמישה מהתוקפים הערבים. בין ההרוגים היהודים היה יוסף טרומפלדור, קצין משוחרר מהצבא הרוסי שאיבד את זרועו, ושהגיע לצפון כדי לארגן את הגנת היישובים המבודדים. בתוך ימים אחדים נטשו המתיישבים את תל חי ואת כפר גלעדי השכנה. כאירוע צבאי היה זה עימות קטן, ובטווח הקצר אף תבוסה. כסיפור הוא נעשה לאחד החזקים בתרבות העברית החדשה.

גבול בלי שלטון

בתום מלחמת העולם הראשונה היה הגליל העליון שטח גבול שנוי במחלוקת. הבריטים כבשו את הארץ במערכה בסיני ובארץ ישראל, אבל לפי ההסכמים בינם לבין צרפת נכללה אצבע הגליל באזור שניהלו הכוחות הצרפתיים מחוף לבנון. בפנים הארץ תבע את אותו שטח השלטון הערבי בדמשק בראשות פייסל, שהכריז ב-8 במרץ 1920 על הממלכה הערבית של סוריה, וכנופיות מזוינות שהתנגדו לצרפתים פעלו בו באין מפריע. לא הצרפתים ולא הבריטים שלטו בו בפועל.

ברצועה הזאת שכנו ארבעה יישובים יהודיים קטנים: מטולה, כפר גלעדי, תל חי וחמארה. תל חי החלה את דרכה ב-1905 כחצר חקלאית לקומץ פועלים, וב-1918 קיבלו אותה לידיהם אנשי השומר כמאחז וכקומונה קטנה. כפר גלעדי, במרחק הליכה קצר, נוסדה בידי חברי השומר ב-1916.

התושבים היהודים ניסו להישאר מחוץ למלחמה בין הצרפתים ללאומנים הערבים. שכניהם, ברובם כפריים שיעים מג'בל עאמל שבדרום לבנון ובדואים מעמק החולה, חשדו בהם שהם מסתירים חיילים צרפתים. במהלך חורף 1919 עד 1920 הותקפו היישובים שוב ושוב, לא פעם בתואנה של חיפוש אחר צרפתים. בינואר 1920 נהרגו שני יהודים בהתקפה על תל חי. הם נמנים עם שמונת ההרוגים שהמקום מנציח.

להחזיק או לסגת: הוויכוח ביישוב

שאלת הגנת היישובים בצפון פילגה את הנהגת היישוב. זאב ז'בוטינסקי, ואחרים עמו, טען שהיישובים נמצאים באזור שהתנועה הציונית אינה מסוגלת להגן עליו, ושיש לפנות את תושביהם עד שיוכרעו הגבולות. מנהיגי תנועת הפועלים, שחבריה ישבו ביישובים, עמדו על כך שנטישתם תחליש את התביעה היהודית לגליל בשעה שהגבול ייקבע. לצפון נשלחו תגבורת מעטה ואספקה מוגבלת. היסטוריונים כמו אניטה שפירא ותום שגב מתארים את הוויכוח כעימות מוקדם בין זהירות ובין האתוס של המתיישבים, שלפיו אין עוזבים נקודת יישוב.

טרומפלדור, אז כבן 39, היה דמות יוצאת דופן. הוא איבד את זרועו השמאלית בפורט ארתור במלחמת רוסיה ויפן, עוטר בידי הצבא הרוסי, וב-1915 שימש סגן מפקד גדוד נהגי הפרדות בגליפולי. הוא שב לארץ בסוף 1919 והגיע לתל חי בסוף דצמבר 1919 כדי לתאם את הגנת האזור.

הכוחות בתל חי

שני הצדדים היו שונים מאוד בגודלם ומעורפלים מאוד בכוונותיהם. בצד היהודי ישבו בתל חי ובכפר גלעדי יחד כמה עשרות אנשים, גברים ונשים, ובידיהם כמות צנועה של רובים ואקדחים. בבוקר 1 במרץ פיקד טרומפלדור על כעשרה אנשים מכפר גלעדי שבאו לתגבר את החצר.

מולם עמדו כמה מאות חמושים, כפריים שיעים מג'בל עאמל ועמם בדואים מח'אלצה, הכפר הערבי שעל אדמתו עומדת היום קריית שמונה. את המשא ומתן שהתנהל אחר כך הוביל מצדם כאמל אפנדי מח'אלצה, המוכר במקורות גם בשם כאמל אל-חסין. מטרתם המוצהרת לא הייתה להחריב את היישוב אלא לחפש בו חיילים צרפתים.

העימות של 1 במרץ 1920

היום נפתח במשא ומתן ולא בקרב. כשהתקרבה הקבוצה הגדולה נורתה ירייה להזעקת עזרה, ותגבורת הגיעה מכפר גלעדי. טרומפלדור ניהל משא ומתן עם המנהיגים הערבים והסכים שכאמל אפנדי ואחדים מאנשיו ייכנסו לחצר ויערכו בה חיפוש.

מה שאירע אחר כך מתואר באופן שונה במקורות שונים, ואין אפשרות לקבוע בוודאות. לפי הגרסה המקובלת ביותר, פרץ מאבק בתוך הבניין שבו שהו כמה מהנשים, נורתה ירייה ובעקבותיה התפתחו חילופי אש כלליים. טרומפלדור נפגע ביד ובבטן. כעבור כמה שעות הסכימו הצדדים על הפסקת אש, אבל במהלך נסיגת הערבים התחדש הירי לזמן קצר.

עד הערב נהרגו בתל חי חמישה מן המגינים. שתיים מהם היו נשים, ובין ההרוגים היו גם שני מתנדבים מארצות הברית ששירתו בגדודים העבריים. טרומפלדור מת באותו ערב, בשעה שנישא לכפר גלעדי. חמישה מן התוקפים נהרגו. ששת הנופלים של 1 במרץ, יחד עם שני ההרוגים מינואר, הם השמונה שתל חי זוכרת.

נטישה, חזרה וקביעת הגבול

בימים הראשונים של מרץ הגיעו המגינים למסקנה שאין ביכולתם להחזיק מעמד. תל חי ננטשה ונשרפה, וב-3 במרץ, אחרי התקפה גדולה על כפר גלעדי, עזבו גם תושביה ועברו דרך הכפר השיעי טייבה לאיילת השחר, שהייתה בשליטה בריטית. לזמן מה עמדו יישובי הצפון ריקים.

אז השתנתה התמונה הכללית במהירות. ביולי 1920 הביסו הצרפתים את כוחות הממלכה הערבית של סוריה במייסלון וכבשו את דמשק. בריטניה וצרפת ניהלו משא ומתן על הקו שבין שטחי המנדט שלהן, וההסכם שהושג הכליל את היישובים היהודיים בגליל העליון בתחומי ארץ ישראל; הגבול הוסדר סופית בשנים שלאחר מכן. תל חי יושבה מחדש ב-1921 וב-1926 אוחדה עם קיבוץ כפר גלעדי.

האם השפיעה העמידה בתל חי על התוצאה הזאת, זו שאלה שנויה במחלוקת. יש תיאורים ציוניים שזוקפים לזכותה את השארת אצבע הגליל בארץ ישראל. היסטוריונים רבים רואים בגבול בעיקר תוצר של מיקוח בריטי וצרפתי, שבו הייתה לשתדלנות הציונית בלונדון ובפריז השפעה רבה יותר מאשר לאירועים בחצר. החוקרים חלוקים גם בשאלה איך לסווג את העימות עצמו: כפרק במלחמה הצרפתית והסורית, שבה נקלעו המתיישבים בין צבאות, או כפתיחת העימות המזוין בין יהודים לערבים בארץ ישראל המנדטורית.

קרב שנעשה למיתוס

מעטים האירועים של התקופה שזכו להנצחה עזה כל כך. השמונה נקברו בקבר אחים בכפר גלעדי, ומעליהם ניצב פסל האריה השואג של אברהם מלניקוב. העיר שנבנתה מאוחר יותר על אדמות ח'אלצה נקראה קריית שמונה. מדי שנה בי"א באדר, התאריך העברי של הקרב, נערך במקום טקס זיכרון ממלכתי, ודורות של תלמידים בישראל עלו אליו. ז'בוטינסקי, אף שהתנגד להחזקת היישובים, קרא לתנועת הנוער שלו בית"ר על שם טרומפלדור.

גם מילותיו האחרונות של טרומפלדור נעשו חלק מן האגדה. המסורת הציונית מוסרת אותן כ"אין דבר, טוב למות בעד ארצנו". הנוסח נשען רק על עדות האנשים שהיו סביבו, ותאוריה שעלתה בשנות התשעים טענה שלמעשה פלט קללה ברוסית. אף אחת מהגרסאות אינה ניתנת להוכחה.

הסוציולוגית יעל זרובבל הראתה כיצד הפכה תל חי למיתוס לאומי של גבורה ושל דבקות בקרקע, כיצד תבעו אותה לעצמם גם תנועת הפועלים וגם הרוויזיוניסטים, וכיצד דורות מאוחרים בישראל החלו לפקפק בה ואף ללגלג עליה. אותם מוטיבים חוזרים לאורך ההיסטוריה הישראלית, ממאורעות תר"פ בירושלים חודש אחר כך ועד הוויכוחים על הנצחה הנדונים במדריך ימי זיכרון והנצחה.

מה שאפשר לומר בביטחון צר יותר מהמיתוס, ומעניין ממנו. קבוצה קטנה ודלת נשק, בשטח גבול שאיש לא שלט בו, ניסתה להישאר מחוץ למלחמה שלא הייתה שלה, ניהלה משא ומתן בתום לב ונגררה לקרב שנראה כי אף צד לא תכנן. מותם של הנופלים לא הציל את היישוב, אבל העניק לתנועה הציונית סיפור על היאחזות במקום, שממנו שאבה במשך עשרות שנים.

ציר זמן

• 1905: הקמת חצר חקלאית לכמה פועלים יהודים במקום שייקרא לימים תל חי.
• 1916: חברי השומר מייסדים בסמוך את כפר גלעדי.
• 1918: אנשי השומר מקבלים לידיהם את תל חי כמאחז וכקומונה.
• דצמבר 1919: יוסף טרומפלדור מגיע לתל חי כדי לארגן את הגנת יישובי הצפון.
• ינואר 1920: שני יהודים נהרגים בהתקפה על תל חי.
• 1 במרץ 1920: העימות בתל חי; נהרגים שישה מגינים יהודים, ובהם טרומפלדור, וחמישה תוקפים ערבים.
• מרץ 1920: המתיישבים נוטשים את תל חי ואת כפר גלעדי ונסוגים לאיילת השחר.
• יולי 1920: הכוחות הצרפתיים מביסים את הממלכה הערבית של סוריה במייסלון.
• 1921: תל חי מיושבת מחדש.
• 1926: תל חי מאוחדת עם קיבוץ כפר גלעדי.