עימות מתמשךסוף התקופה העות'מאניתערך במאגר
השומר והגנת המושבות (1909 עד 1920)
איך הפכו כמה עשרות עולים צעירים את שמירת השדות במושבות לרעיון פוליטי שהאריך ימים יותר מהארגון עצמו.
ארגון השומר היה כוח השמירה היהודי המאורגן הראשון בארץ ישראל העות'מאנית. כמה עשרות צעירים מאנשי העלייה השנייה ייסדו אותו בכפר תבור ב-12 באפריל 1909, במטרה להחליף את השומרים הערבים והצ'רקסים שהמושבות שכרו עד אז. לאורך כל שנות קיומו לא מנה הארגון יותר מכמאה חברים, אבל העיקרון שבו דגל, שיהודים ישמרו על אדמה יהודית, נעשה לאחד מיסודות ההגנה, ובאמצעותה גם של צה"ל.
רקע: מושבות, שומרים ואגודה חשאית
בעשור הראשון של המאה העשרים נשענו המושבות שנוסדו מאז שנות השמונים של המאה ה-19, ביהודה, בשרון ובגליל, על שומרים מקומיים שהגנו על השדות, על הפרדסים ועל הבהמות מפני גניבות. העסקת שומר מכפר שכן או מחמולה סמוכה הייתה הסדר מקובל בכפר העות'מאני, ולא פעם הוא אף עבד היטב. בעיני חלוצי העלייה השנייה, אנשי תנועת הפועלים, הייתה בכך סתירה: תחייה לאומית שמפקידה את ביטחונה בידי אחרים.
ב-1907 הקימה קבוצה קטנה מהם, ובה ישראל שוחט, אלכסנדר זייד ויחזקאל חנקין, אגודה חשאית ביפו בשם בר גיורא, על שם אחד ממפקדי המרד הגדול ברומאים. חבריה התאמנו בסג'רה שבגליל התחתון, שם ניסתה קבוצת פועלים להוכיח שיהודים מסוגלים לעבוד את האדמה בעצמם, ולאט לאט קיבלו לידיהם את שמירת סג'רה והמושבות שבסביבתה. בר גיורא נבנתה מראש כמחתרת. מנהיגיה הגיעו עד מהרה למסקנה שנחוץ גוף רחב וגלוי יותר.
מה עשה השומר
בכינוס בכפר תבור ב-12 באפריל 1909 החליטו אנשי הגרעין של בר גיורא להקים את השומר. בראשו עמד ועד של שלושה: ישראל שוחט, ישראל גלעדי ומנדל פורטוגלי. מניה שוחט, יצחק בן צבי ורחל ינאית היו בין מייסדיו. השומרים רכבו על סוסים, לבשו תערובת של לבוש בדואי וצ'רקסי ולמדו ערבית, בין השאר מתוך הערכה לאנשים שאת מקומם תפסו.
הארגון חתם על חוזי שמירה עם מושבות בודדות. ב-1910 שמר על שש מושבות בגליל ועל חדרה, ועד 1912 היה אחראי לארבעה עשר יישובים יהודיים. החברות בו הייתה מצומצמת וסלקטיבית: לכל היותר כמאה חברים במשך כעשר שנים, 23 מהם נשים. השומר ייסד גם יישובים משלו, ובהם תל עדשים ומאוחר יותר כפר גלעדי, שחבריו הקימו ב-1916.
העבודה גררה חיכוכים. שומרים ערבים שאיבדו את פרנסתם התמרמרו על החדשים, ותקריות עם גנבים התגלגלו לעתים לסכסוכים עם כפרים שלמים, ובהם פשיטות נקמה. גם חלק מאיכרי המושבות התנגדו לתנאי השומר ולשאיפותיו הפוליטיות. היסטוריונים כמו אניטה שפירא ובני מוריס מתארים כיצד טיפח השומר את דמות הפועל העברי החמוש, וכיצד דמות זו החריפה לעתים את המתחים המקומיים במקום לשכך אותם.
תוצאות ומשמעות
פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 שם קץ לתקופת ההתרחבות של השומר. רבים מחבריו היו נתינים רוסים, והשלטונות העות'מאניים הגלו חלק מהם לאנטוליה. הארגון התנגד לרשת הריגול נילי שפעלה למען הבריטים, מחשש לפעולות תגמול נגד היישוב כולו, מחלוקת המתוארת בערך על מערכת סיני וארץ ישראל.
חברי השומר לשעבר שירתו אחר כך בגדודים העבריים והגנו על יישובים יהודיים בשנים הסוערות שלאחר המלחמה, ובהן בקרב תל חי ב-1920. ביוני 1920 חדל השומר להתקיים כגוף נפרד, כאשר תנועת הפועלים הקימה את ההגנה, ארגון רחב יותר שנועד להיות כפוף למוסדות הנבחרים של היישוב ולא לאחווה סגורה. המעבר הזה, מעילית קטנה של שומרים לארגון הגנה ציבורי, מתואר במדריך מהשומר לצה"ל.
משקלו הצבאי של השומר היה צנוע. השפעתו הנמשכת הייתה ברעיונות ובאנשים: עקרון ההסתמכות העצמית בהגנה, הקשר בין התיישבות לביטחון, ודור של מנהיגים, ובהם יצחק בן צבי, שהמשיכו ועיצבו את מוסדות המדינה שבדרך.
