מתקפה וטבחלבנון והאינתיפאדה הראשונהערך במאגר

פיגוע אוטובוס הדמים בכביש החוף (1978)

כיצד הפכה פשיטה ימית של פת"ח את כביש החוף לזירת הפיגוע הקטלני ביותר באזרחים בישראל באותן שנים, ומדוע הובילה למלחמה בלבנון.

11 במרץ 1978מעגן מיכאל, הרצליה

מפה של האזור שבה מסומן המיקום של הרצליה, מעגן מיכאל
מפה מפת התמצאות: הרצליה, מעגן מיכאל. הגבולות המסומנים הם גבולות של היום. נתונים: Natural Earth, נחלת הכלל.

ב-11 במרץ 1978 עלתה לחוף קיבוץ מעגן מיכאל, בין חיפה לחדרה, חוליה של אנשי פת"ח שהפליגה מלבנון, ותוך שעות הפכה את כביש החוף לזירת חטיפה נעה. המחבלים השתלטו על אוטובוס, הורו לנהג לנסוע דרומה לעבר תל אביב תוך ירי על מכוניות חולפות, ונעצרו לבסוף בצומת גלילות שליד הרצליה. לפי ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון (נפתח בכרטיסייה חדשה) נהרגו 38 אזרחים ישראלים, 13 מהם ילדים, ו-71 נפצעו. שלושה ימים אחר כך פתחה ישראל במבצע ליטני בדרום לבנון.

הרקע: פת"ח, לבנון ומסלול השלום

ב-1978 ישבה עיקר התשתית הצבאית של אש"ף בדרום לבנון, וממנה תקפו הפלגים שלו את הגליל שוב ושוב, ובאופן הטראומטי ביותר במעלות ב-1974. פשיטת כביש החוף הייתה של פת"ח, הפלג הגדול באש"ף והארגון של יאסר ערפאת עצמו. לפי היסטוריונים ובהם בני מוריס, תכנן אותה ח'ליל אל-וזיר (אבו ג'יהאד), ראש המבצעים הצבאיים של פת"ח, והיא באה ברגע מדיני רגיש: נשיא מצרים אנואר סאדאת ביקר בירושלים בנובמבר 1977, ומשלחות ישראל ומצרים עבדו על מה שהפך להסכמי קמפ דייוויד. פיגוע עמוק בתוך ישראל שירת את רצונו של אש"ף להראות שאי אפשר להגיע להסדר בלעדיו.

הפיגוע

שלושה עשר מחבלים יצאו מלבנון בדרך הים; לפי רוב התיאורים שניים טבעו כשהסירה שלהם התהפכה, ואחד עשר הגיעו לחוף. ביניהם הייתה דלאל מוגרבי, האישה היחידה בחוליה. על החוף פגשו את גייל רובין, צלמת אמריקנית ואחייניתו של הסנאטור האמריקני אברהם ריביקוף, ורצחו אותה.

החוליה הלכה אל כביש החוף, פתחה באש על מכוניות והשתלטה על מונית, ואחר כך עצרה אוטובוס שהסיע נהגי אגד ובני משפחותיהם לטיול. המחבלים הורו לנסוע דרומה. לאורך הדרך ירו מהחלונות על כלי רכב חולפים, ובשלב מסוים השתלטו על אוטובוס נוסף, קו 901 של אגד מתל אביב לחיפה, והעבירו את נוסעיו לאוטובוס הראשון. שוטרים וחיילים הציבו מחסומים, ובסמוך לצומת גלילות נעצר האוטובוס. התפתח חילופי אש ממושכים, והאוטובוס עלה באש ונהרס ברובו.

תשעה מהמחבלים נהרגו ושניים נלכדו. לפי תיאורי המשפט והעסקה בישראל ובעיתונות, השניים הורשעו ב-1979 ושוחררו ב-1985 במסגרת עסקת ג'יבריל.

התוצאות והזיכרון

היקף ההרג, בתוך הציר העמוס במדינה ובמרחק של פחות מ-20 קילומטרים מתל אביב, זעזע את הציבור כפי שזעזעה אותו מעלות ארבע שנים קודם. ממשלת מנחם בגין השיבה בליל 14 עד 15 במרץ במבצע ליטני, פלישה רחבה לדרום לבנון שנועדה להרחיק את כוחות אש"ף מהגבול. המבצע הוביל להחלטות מועצת הביטחון 425 ו-426 ולהקמת יוניפי"ל, ופתח פרק שנמשך עד מלחמת לבנון הראשונה.

לפיגוע נותרו שני זיכרונות מתחרים. בישראל הוא זכור כ"אוטובוס הדמים", ולקורבנות הוקמה אנדרטה סמוך לצומת גלילות. בקרב הפלסטינים זוכה דלאל מוגרבי לכבוד מצד פת"ח והרשות הפלסטינית, עם רחובות, בתי ספר ואירועים הקרויים על שמה, נוהג שממשלות ישראל מחו עליו שוב ושוב כהאדרה של פיגוע נגד אזרחים.

העובדות המרכזיות אינן שנויות במחלוקת: חוליה חמושה נחתה כדי לפגוע בישראלים, וכמעט כל קורבנותיה היו אזרחים בשבת רגילה. מה שנותר נושא לוויכוח בהיסטוריוגרפיה הישראלית הוא פחות הפיגוע עצמו ויותר ההסתבכות הארוכה בלבנון שהוא סייע להניע.