מבצע אנטבה, מבצע יונתן (1976)

בליל 3 עד 4 ביולי 1976 נחתו בחשכה ארבעה מטוסי הרקולס של חיל האוויר בשדה התעופה אנטבה שבאוגנדה, כ-4,000 קילומטרים מישראל, ולוחמי צה"ל הסתערו על הטרמינל הישן שבו הוחזקו כבר שבוע בני הערובה של טיסת אייר פראנס 139. בתוך כשעה על הקרקע הרג הכוח את החוטפים, הטיס הביתה 102 מתוך 106 בני הערובה והשאיר מאחוריו את שרידי חלק ניכר מחיל האוויר האוגנדי. המחיר היה חייו של סגן אלוף יונתן נתניהו, מפקד כוח הפריצה, וחייהם של שלושה בני ערובה; בת ערובה רביעית, שאושפזה בבית חולים בקמפלה, נרצחה לאחר מכן. המבצע, ששמו הרשמי היה "כדור הרעם" ושנקרא לאחר מכן "מבצע יונתן" לזכרו, הפך לאחד הרגעים המכוננים בתולדות ישראל.

חטיפת טיסה 139

טיסת אייר פראנס 139, מטוס איירבוס A300 שטס מתל אביב לפריז, נחטפה ב-27 ביוני 1976, זמן קצר אחרי ההמראה מחניית ביניים באתונה, ועליה 246 נוסעים ו-12 אנשי צוות. ארבעת החוטפים שעלו באתונה היו שני אנשי "החזית העממית לשחרור פלסטין, המבצעים החיצוניים", הפלג של ודיע חדאד, ושני מערב גרמנים מ"התאים המהפכניים", וילפריד בייזה ובריגיטה קולמן.

המטוס תודלק בבנגזי שבלוב, שם עמד כשבע שעות, וב-28 ביוני נחת באנטבה. שם קיבל אותו שליט אוגנדה, אידי אמין. לחוטפים הצטרפו שותפים נוספים, חיילים אוגנדים שמרו על הנוסעים בבניין הטרמינל הישן, ואמין הציג את עצמו כמתווך בזמן שבפועל העניק חסות לחטיפה.

החוטפים דרשו לשחרר 53 אסירים, 40 מהם בישראל והשאר בקניה ובכמה מדינות אירופה, ואיימו להתחיל להוציא להורג בני ערובה. ואז בא המעשה שהפך את הפרשה ליותר ממשבר של מיקוח. השובים הפרידו בין הנוסעים הישראלים והיהודים לבין האחרים. ב-30 ביוני וב-1 ביולי שוחררו 148 בני ערובה שאינם ישראלים והוטסו לפריז. בין 106 שנותרו היו 12 אנשי צוות אייר פראנס בפיקוד הקברניט מישל בקוס, שבחרו להישאר עם נוסעיהם, ו-84 ישראלים בקירוב.

בין משא ומתן לכוח

בירושלים עמדה ממשלתו של יצחק רבין מול הדילמה של מעלות ב-1974 בצורה חריפה יותר. המדיניות המוצהרת הייתה שלא להיכנע לחוטפים, אבל הממשלה, בלחץ המשפחות, החליטה לפתוח במשא ומתן, והאולטימטום הוארך עד 4 ביולי. ההארכה קנתה לצה"ל את הזמן שנזקק לו.

המתכננים, עם שר הביטחון שמעון פרס והרמטכ"ל מרדכי גור, נשענו על שני יתרונות יוצאי דופן. בני ערובה ששוחררו בפריז מסרו למתחקרים ישראלים תיאורים מפורטים של הטרמינל ושל השומרים. והטרמינל הישן נבנה בחלקו בידי חברת בנייה ישראלית, בתקופה שבה שררו יחסים קרובים בין ישראל לאוגנדה, כך שאפשר היה להשיג את תוכניות הבניין. אחר הצהריים של 3 ביולי, כשהמטוסים כבר היו בדרכם, אישרה הממשלה את המבצע.

הכוחות והתוכנית

כוח הקרקע, בפיקודו של תת-אלוף דן שומרון, מנה כמאה לוחמים, ובהם כוח פריצה של סיירת מטכ"ל בפיקוד נתניהו, צנחנים ולוחמי גולני. האלוף יקותיאל אדם טס במטוס בואינג 707 ששימש מוצב פיקוד מוטס, ובואינג 707 שני, שהוסב לבית חולים שדה, נחת בניירובי. קניה התירה למטוסים הישראליים להתדלק שם בדרך חזרה, החלטה שעלתה לקנים רבים במעשי הנקם של אמין.

התוכנית נשענה על הפתעה. ההרקולס הראשון היה אמור לנחות מיד אחרי טיסת מטען סדירה, וכוח הפריצה יצא לעבר הטרמינל במרצדס שחורה ובלנד רוברים, כשיירה של קצין אוגנדי בכיר. המטוסים האחרים נחתו אחריו עם כוחות שנועדו להשתלט על המסלולים, לאבטח את הטרמינל החדש ולהשמיד את מטוסי המיג האוגנדיים שהיו עלולים לרדוף אחרי הכוח.

הפשיטה בליל 3 עד 4 ביולי

המטוס הראשון נגע בקרקע בסביבות 23:00 שעון ישראל ב-3 ביולי. בקרבת הטרמינל עצרו זקיפים אוגנדים את השיירה, והירי לעברם גזל מהתוקפים חלק מההפתעה. נתניהו נפגע מחוץ לבניין ומת מפצעיו. צוותי הפריצה פרצו לאולם שבו שכבו בני הערובה על הרצפה והרגו בתוך דקות את החוטפים שבפנים.

שלושה בני ערובה נהרגו במהלך החילוץ: ז'אן-ז'אק מימוני, פסקו כהן ואידה בורוחוביץ'. אחרים נפצעו. בני הערובה הובהלו לאחד ממטוסי ההרקולס, בזמן שצוותים אחרים נלחמו בחיילים אוגנדים באזור מגדל הפיקוח והשמידו את מטוסי המיג על הקרקע. הכוח שהה באנטבה פחות משעה, ואז המריא לניירובי ומשם הביתה.

מספר החיילים האוגנדים שנהרגו אינו ודאי. רוב התיאורים מעמידים אותו על כ-45; מספר המטוסים שהושמדו מובא בדרך כלל כ-11 מטוסי מיג, ויש תיאורים שמביאים מספר גבוה יותר. כל שבעת החוטפים שהיו בטרמינל נהרגו.

הנסיבות המדויקות של מות נתניהו הפכו לנושא של מחלוקת ארוכה. מוקי בצר, קצין בכיר בסיירת מטכ"ל שהשתתף בפריצה, טען לימים שההחלטה לפתוח באש על הזקיפים האוגנדים מחוץ לטרמינל גזלה מהכוח את ההפתעה וחשפה את צוות הפריצה, ואילו משפחת נתניהו ומשתתפים אחרים דחו את הקריאה הזאת של אותו לילה. המחלוקת, שהתנהלה בספרי זיכרונות ובעיתונות הישראלית במשך עשורים, אינה משנה את התוצאה, אבל היא ממחישה עד כמה הייתה הפשיטה תלויה בשניות.

דורה בלוך והתגובה הבינלאומית

בת ערובה אחת לא הייתה בשדה. דורה בלוך, בת 74, בעלת אזרחות בריטית וישראלית, הועברה לבית חולים בקמפלה אחרי שנחנקה מאוכל. אחרי הפשיטה נגררה ממיטתה ונרצחה בהוראת אנשי השלטון האוגנדי, פשע שאושר שנים אחר כך כשנמצאו שרידיה.

ארגון האחדות האפריקנית גינה את הפשיטה כתוקפנות נגד אוגנדה, ומועצת הביטחון של האו"ם דנה בה החל מ-9 ביולי 1976. הצעה אמריקנית ובריטית שגינתה חטיפת מטוסים לא זכתה לרוב הדרוש, והצעה שגינתה את ישראל לא הועלתה להצבעה. ברוב העולם המערבי נחגג המבצע כדוגמה למדינה שאינה מפקירה את אזרחיה, ועד מהרה עבר לספרים ולסרטים. בני הערובה המחולצים נחתו בישראל ב-4 ביולי 1976, ביום שבו ציינה ארצות הברית 200 שנה לעצמאותה, והתקבלו בשדה התעופה בהמוני אנשים.

באוגנדה חשפה הפשיטה את אידי אמין והשפילה אותו. מלבד רצח דורה בלוך, משטרו התנכל לקנים שחיו באוגנדה כנקמה על העזרה שהגישה ניירובי, ולפי הדיווחים מאות נהרגו או נאלצו לברוח. שרידיה של דורה בלוך נמצאו רק ב-1979, אחרי נפילת אמין, סמוך למטע סוכר מחוץ לקמפלה.

המורשת

אנטבה החזירה מידה של ביטחון לצבא שהיה עדיין מוכה ממלחמת יום הכיפורים, והיא באה שלוש שנים אחרי שמבצע אביב נעורים הראה את טווח הפעולה של היחידות המיוחדות. היא עיצבה את תורת החילוץ של בני ערובה במשך עשורים והפכה את סיירת מטכ"ל לשם מוכר בכל בית. למשפחת נתניהו הפכה לשליחות של חיים שלמים: מכתביו של יוני ראו אור, ואחיו בנימין, לימים ראש הממשלה, ביסס חלק מדרכו הציבורית המוקדמת על המאבק בטרור.

הפשיטה גם חיזקה לקח שישראלים הפיקו מהטבח במינכן: שגופים בינלאומיים רק לעתים רחוקות יגנו עליהם, ושמדינה המוכנה לפעול לבדה יכולה לפעמים להצליח. הלקח הזה עמד שוב במבחן שנתיים לאחר מכן בכביש החוף.

ציר זמן

• 27 ביוני 1976: טיסת אייר פראנס 139 נחטפת אחרי ההמראה מאתונה ומוסטת לבנגזי שבלוב.
• 28 ביוני 1976: המטוס נוחת באנטבה שבאוגנדה, ומשטרו של אידי אמין מקבל אותו.
• 30 ביוני 1976: החוטפים משחררים קבוצה ראשונה של בני ערובה שאינם ישראלים, והם מוטסים לפריז.
• 1 ביולי 1976: קבוצה שנייה משוחררת; נותרים 106 בני ערובה, ובהם צוות אייר פראנס.
• 3 ביולי 1976: הממשלה מאשרת את המבצע; המטוסים נוחתים באנטבה בסביבות 23:00 שעון ישראל.
• 4 ביולי 1976: בני הערובה המחולצים נוחתים בישראל אחרי תדלוק בניירובי; דורה בלוך נרצחת בקמפלה.
• 9 ביולי 1976: מועצת הביטחון של האו"ם פותחת בדיון על הפשיטה.