הטבח בדיר יאסין (1948)

ב-9 באפריל 1948 תקפו לוחמי האצ"ל ולח"י, שתי המחתרות היהודיות שפעלו מחוץ לפיקוד ההגנה, את דיר יאסין, כפר ערבי בשוליה המערביים של ירושלים. בסוף היום היה הכפר בידיהם, וכ-100 מתושביו נהרגו, רבים מהם נשים, ילדים וזקנים. הסוכנות היהודית וההגנה גינו את ההרג מיד. מספר הרוגים מוגזם מאוד, שהופץ בימים שאחר כך הן בידי התוקפים והן בידי מנהיגים ערבים, הפך את דיר יאסין לאחד האירועים רבי ההשפעה במלחמת העצמאות.

רקע

דיר יאסין היה כפר של חוצבי אבן, ובו כמה מאות תושבים, על גבעה הצופה אל המבואות המערביים של ירושלים. הערכות האוכלוסייה נעות בין כ-400 לכ-750. הכפר כרת הסכם אי התקפה עם השכונה היהודית השכנה גבעת שאול, ולפי רוב העדויות שמר עליו.

בראשית אפריל נלחמה ההגנה במבצע נחשון לפריצת הדרך לירושלים, והקרב על הקסטל הסמוך היה בשיאו. האצ"ל ולח"י תכננו מבצע משלהם נגד דיר יאסין. דוד שאלתיאל, מפקד ההגנה בירושלים, לא התנגד, בתנאי שהתוקפים יחזיקו בכפר אחר כך, אם כי לפי כמה עדויות עשה זאת בחוסר רצון.

מה קרה

ההתקפה החלה לפני עלות השחר ב-9 באפריל, עם כ-130 לוחמי אצ"ל ולח"י. לפי העדויות הותקן על משוריין רמקול שנועד להזהיר את התושבים, אבל הרכב נתקע בתעלה, ועד היום שנוי במחלוקת אם האזהרה נשמעה. החמושים בכפר התנגדו, והלחימה נמשכה שעות, כשהתוקפים נעים מבית לבית ברובים, ברימונים ובחומרי נפץ. כיתה של הפלמ"ח נכנסה לכפר לסייע, וההגנה סיפקה אש חיפוי. ארבעה או חמישה מהתוקפים נהרגו ועשרות נפצעו.

תושבים רבים נהרגו בבתיהם במהלך הלחימה מבית לבית. אחרים, לפי עדויות שאספו היסטוריונים, נהרגו אחרי הקרב, וחלק מהתושבים שנשבו הועברו ברחובות ירושלים לפני ששוחררו ליד העיר העתיקה. ניצולים ומשקיפים של ההגנה דיווחו על מעשי זוועה. התיעוד אינו מכריע בכל פרט, והיסטוריונים מתווכחים עד היום כמה נהרגו בקרב וכמה נהרגו אחריו.

גם מספר ההרוגים עוות מההתחלה. ב-10 באפריל מסר מפקד באצ"ל לעיתונאים כי 254 בני אדם נהרגו, נתון שחזרו עליו העיתונות הבינלאומית ומנהיגים ערבים, שהוסיפו גם טענות לא מאומתות על זוועות בתקווה לדרבן את מדינות ערב להתערב. מחקר מאוחר הקטין את המספר מאוד. מחקר של אוניברסיטת ביר זית מ-1988, בהובלת שריף כנאענה, מנה 107 הרוגים, 11 מהם חמושים; ההיסטוריון אליעזר טאובר מנה 101. רוב ההיסטוריונים מקבלים כיום מספר של כ-100 עד 110.

התוצאה ומשמעותה

הסוכנות היהודית גינתה את ההרג ושלחה מכתב התנצלות למלך עבדאללה מעבר הירדן, שדחה אותו. ההגנה הוקיעה את האצ"ל ואת לח"י, ובה בעת הצניעה את חלקה שלה. ב-1949 נבנתה על אדמות הכפר שכונת גבעת שאול ב' בירושלים, וב-1951 נפתח בין בתיו שנותרו מרכז לבריאות הנפש.

השפעת הטבח חרגה בהרבה מגבולות הכפר. ההיסטוריון בני מוריס מונה אותו בין האירועים הבודדים החשובים ביותר שעמדו מאחורי בריחת הערבים הפלסטינים ב-1948: הידיעות על דיר יאסין, שהועצמו בגלל המספר המוגזם, הפיצו בהלה בכפרים ברחבי הארץ. הוא גם חיזק את נחישות ממשלות ערב להתערב. ארבעה ימים אחר כך ציינו הלוחמים הערבים שארבו לשיירת הדסה בירושלים את דיר יאסין כמניע, והקריאה נשמעה שוב חודש לאחר מכן בכפר עציון. בעיני הפלסטינים דיר יאסין נותר סמל מרכזי של הנכבה; בישראל הוא עומד במרכז הוויכוח הארוך על התנהגות הכוחות היהודיים ב-1948.