מתקפה וטבחלבנון והאינתיפאדה הראשונהערך במאגר
מתקפות הטילים העיראקיות על ישראל במלחמת המפרץ (1991)
למה ירה סדאם חוסיין טילים בליסטיים על ישראל במלחמת המפרץ, איך עברו הישראלים את שבועות החדר האטום, ולמה ישראל לא הגיבה.
בשעות הלילה המוקדמות של 18 בינואר 1991, יום אחרי שארצות הברית ובעלות בריתה החלו להפציץ את עיראק, נפלו הטילים הבליסטיים העיראקיים הראשונים על תל אביב ועל חיפה. בחמשת השבועות וחצי שאחר כך שיגרה עיראק עשרות טילי סקאד מוסבים על ישראל, מדינה שלא הייתה צד במלחמת המפרץ. הטילים הרגו מעטים באופן ישיר, אבל פגעו באלפי בתים, שלחו חלק גדול מהאוכלוסייה לחדרים אטומים עם מסכות אב"כ, והעמידו את ישראל בפני הכרעה שלא הכירה: לראשונה הותקפו עריה, והיא לא השיבה.
רקע: למה ירתה עיראק על ישראל
אחרי שעיראק פלשה לכווית באוגוסט 1990, התגבשה נגדה קואליציה רחבה בהובלת ארצות הברית, שכללה גם את מצרים, סוריה וסעודיה. סדאם חוסיין איים על ישראל עוד לפני הפלישה. בנאום באפריל 1990 אמר שעיראק "תגרום לאש לאכול חצי מישראל" אם ישראל תפעל נגדה. החשבון שלו, כפי שרוב ההיסטוריונים מפרשים אותו, היה שגרירת ישראל למלחמה תמנע ממדינות ערב להמשיך להילחם לצדה, ותפרק את הקואליציה.
הנשק שבו השתמש היה גרסאות עיראקיות של הסקאד הסובייטי: אל-חוסיין, שטווחו הוארך על חשבון ראש קרב קטן יותר, ואל-חיג'ארה. בישראל חששו יותר מכול שראשי הקרב יישאו חומרי לחימה כימיים, שעיראק כבר השתמשה בהם נגד איראן ונגד אזרחים כורדים בשנות השמונים. משום כך חילק צה"ל לפני המלחמה ערכות מגן לכל האוכלוסייה, והוראות ההתגוננות חייבו כל משק בית להכין חדר אטום בניילון ובסרט הדבקה.
המתקפות
המטח הראשון נפל בליל 17 עד 18 בינואר. החל מהמתקפה השנייה נתנו הצפירות התרעה של דקות ספורות, על סמך נתוני שיגור שמסרה ארצות הברית. רוב הטילים נחתו בגוש דן, כשרמת גן נפגעה הקשה מכולן, ובאזור חיפה. אחרים נפלו בצפון השומרון ובנגב, ליד דימונה.
הספירה תלויה במקור. משרד החוץ מדבר על כ-38 טילים ב-19 מתקפות. סיכום של צה"ל מ-2002, שהותר לפרסום ב-2021 ודווח ב-Times of Israel, מנה 43 טילים ב-18 מטחים לאורך 39 ימים; הסיכום של ארכיון צה"ל עצמו מדבר על 39. המתקפות האחרונות הגיעו בסוף פברואר, עם פתיחת המתקפה הקרקעית של הקואליציה. ה-Times of Israel פרסם את הסיכום של צה"ל ותצלומים משבועות הסקאדים (נפתח בכרטיסייה חדשה) לרגל שלושים שנה למלחמה.
ארצות הברית פרסה בישראל סוללות פטריוט כדי למנוע תגובה ישראלית. הישגיהן הפכו לפולמוס ממושך: לפי הסיכום של צה"ל נורו 54 טילי יירוט, וניתוחים מאוחרים יותר קבעו שמעט מאוד סקאדים, אם בכלל, הושמדו.
המחיר
לפי משרד החוץ, שני בני אדם נהרגו מפגיעה ישירה של טילים. ארבעה נוספים מתו מהתקפי לב בזמן המתקפות, ושבעה מתו בשל שימוש שגוי בערכות המגן. משרד החוץ מונה 208 פצועים. הסיכום של צה"ל מ-2002 מביא מספרים שונים מעט, 14 הרוגים ו-229 פצועים, ומתעד מאות שטופלו בשל חרדה או בשל הזרקה מיותרת של אטרופין.
הנזק לרכוש היה גדול בהרבה. משרד החוץ מונה 1,302 בתים, 6,142 דירות, 23 מבני ציבור, 200 חנויות ו-50 מכוניות שנפגעו. תושבים רבים מגוש דן עזבו את העיר למשך המלחמה.
הבלגה והשלכותיה
שאלת התגובה עמדה במרכז המלחמה של ישראל. ראש הממשלה יצחק שמיר ושר הביטחון משה ארנס היו נתונים ללחץ מהצבא ומחלקים בציבור להגיב, כפי שעשתה ישראל בעבר. ממשל הנשיא ג'ורג' בוש האב לחץ על ישראל שלא תעשה זאת, בטענה שתקיפה ישראלית תשרת את סדאם חוסיין ותסכן את הקואליציה. ישראל הבליגה. לפי ארכיון צה"ל, היא עשתה זאת בעקבות בקשת הנשיא האמריקני שצה"ל יישאר מחוץ ללחימה.
הקואליציה החזיקה מעמד, ועיראק גורשה מכווית בסוף פברואר. לישראל הותירה החוויה סימנים ארוכי טווח. היא חשפה עד כמה ערי ישראל פגיעות לטילים בליסטיים, והובילה להקמת פיקוד העורף ולהאצת ההשקעה הישראלית בהגנה מפני טילים, מתוכנית החץ ועד המערכות המאוחרות שהגנו על ישראל מפני הטילים שירתה איראן באפריל 2024 ובמלחמת יוני 2025. שבועות הצפירות עברו גם על רקע האינתיפאדה הראשונה, כשישראל הטילה עוצר ממושך על הגדה ועל עזה, ופלסטינים רבים הביעו בגלוי תמיכה בעיראק.
