מבצע אופרה: תקיפת הכור בעיראק (1981)

אחר הצהריים של 7 ביוני 1981 טסו שמונה מטוסי קרב-הפצצה מסוג F-16 של חיל האוויר, בליווי שישה מטוסי F-15, יותר מ-1,000 קילומטרים דרך המרחב האווירי של ירדן וסעודיה, והפציצו את הכור הגרעיני אוסיראק במרכז המחקר תוויתה, כ-17 קילומטרים מדרום-מזרח לבגדאד. התקיפה מעל המטרה נמשכה פחות משתי דקות, וכל המטוסים חזרו. עשרה חיילים עיראקים ומהנדס צרפתי אזרח נהרגו. ישראל טענה שהכור נמצא שבועות ספורים לפני הפעלתו ושהיה מעניק לסדאם חוסיין את האמצעים לבנות נשק גרעיני. מועצת הביטחון של האו"ם גינתה את התקיפה פה אחד. מבצע אופרה, הידוע גם כמבצע בבל, הפך למקרה הראשון של מה שמכונה בישראל דוקטרינת בגין: ישראל לא תאפשר למדינה עוינת באזור להשיג נשק גרעיני.

הרקע: עיראק, צרפת וכור אוזיריס

באמצע שנות ה-70 קנתה עיראק, שנשלטה אז בידי מפלגת הבעת' וסדאם חוסיין כאיש החזק העולה שלה, כור מחקר מצרפת. העסקה, שהושלמה ב-1976, כללה כור מים קלים בהספק 40 מגה-ואט מדגם אוזיריס, שהצרפתים כינו אוסיראק ועיראק קראה לו תמוז 1, וכור קטן נלווה. הדלק היה אמור להיות אורניום מועשר ברמה גבוהה שתספק צרפת, ועיראק, החתומה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, קיבלה עליה פיקוח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.

מנהיגי ישראל לא השתכנעו. הם הצביעו על הבחירה בכור גדול המונע באורניום ברמה צבאית, על עושר הנפט של עיראק, שבגללו קשה היה להסביר תוכנית מחקר לצורכי אנרגיה, ועל העוינות הגלויה של סדאם לישראל. המאמצים הדיפלומטיים לשכנע את צרפת ואת איטליה להפסיק את שיתוף הפעולה נכשלו. באפריל 1979, לפני שליבות הכור נשלחו, ניזוקו חלק מהרכיבים בפעולת חבלה במחסן בלה סן-סור-מר, ליד טולון, וביוני 1980 נרצח בבית מלון בפריז מדען גרעין מצרי שעבד בשביל התוכנית העיראקית, יחיא אל-משד. האחריות לפעולות האלה יוחסה בהרחבה לישראל, שמעולם לא אישרה אותה באופן רשמי.

ב-30 בספטמבר 1980, ימים ספורים אחרי פרוץ מלחמת איראן-עיראק, תקפו מטוסי פנטום איראניים את אתר תוויתה, ונזקי התקיפה היו מוגבלים. הניסיון הוכיח שאפשר לתקוף את הכור מן האוויר, וגם שתקיפה חלקית לא תעצור אותו.

ההחלטה בירושלים

ממשלת מנחם בגין דנה באפשרות צבאית במשך חודשים. באוקטובר 1980 החליטה, ברוב של עשרה מול שישה, לאשר תקיפה עקרונית, כשהשרים חלוקים בשאלת העיתוי ובסיכון ליחסים עם ארצות הברית ועם מצרים, שעמה חתמה ישראל על הסכם שלום ב-1979. מתנגדים במערכת הביטחון ובאופוזיציה, ובהם שמעון פרס, הזהירו מפני בידוד מדיני.

הטיעון של בגין נשען על מועד הפעלת הכור. אחרי שיגיע לקריטיות ויוטען בדלק, תקיפה תפזר חומר רדיואקטיבי על בגדאד, ולכן הברירה תהיה בין תקיפה לפני ההפעלה לבין ויתור על התקיפה לתמיד. המבצע נדחה כמה פעמים, בין השאר מחשש לדליפות, עד שנקבע ליום ראשון, 7 ביוני.

את התכנון הוביל מפקד חיל האוויר, האלוף דוד עברי, תחת הרמטכ"ל רפאל איתן. הטייסות התאמנו מול מטרה מדומה ותרגלו ניווט ארוך בגובה נמוך. מטוסי ה-F-16, שהגיעו לישראל רק מ-1980, יועדו במקור לאיראן לפני נפילת השאה.

התקיפה ב-7 ביוני 1981

המבנה המריא מבסיס עציון שבסיני, שהיה אז עדיין בשליטה ישראלית, בסביבות 16:00 שעון מקומי. המטוסים טסו נמוך, ולפי עדויות מאוחרות של הטייסים גם במבנה צפוף כדי להיראות במכ"ם כמטוס גדול אחד. הם חצו את מפרץ אילת ואת דרום ירדן והמשיכו מעל צפון סעודיה. הטייסים הטילו את מכלי הדלק החיצוניים מעל המדבר כדי להקל על המטוסים בקטע האחרון.

שמונת מטוסי ה-F-16, בהובלת זאב רז, נשאו כל אחד שתי פצצות Mark 84 במשקל 2,000 ליברות. בין הטייסים היה אילן רמון, הצעיר שבהם, שלימים היה לאסטרונאוט הישראלי הראשון ונהרג באסון מעבורת החלל קולומביה ב-2003. סמוך למטרה טיפסו המטוסים, התהפכו וצללו על כיפת הכור בזה אחר זה. לפי רוב התיאורים פגעו לפחות שמונה מתוך 16 הפצצות בכיפת המכל של הכור. ההגנה האווירית העיראקית פתחה באש באיחור וללא תוצאה. מטוסי ה-F-15 חיפו על הנסיגה, והמבנה חזר לישראל בגובה רב.

עשרה חיילים עיראקים נהרגו, וכן דמיאן שוספייה, מהנדס צרפתי צעיר שעבד בתוכנית האנרגיה האטומית הצרפתית. ישראל הסכימה בהמשך לשלם פיצויים למשפחתו.

התגובה הבינלאומית

התגובה הייתה ביקורתית כמעט כולה. ב-19 ביוני 1981 קיבלה מועצת הביטחון פה אחד את החלטה 487 (נפתח בכרטיסייה חדשה), שגינתה בחריפות את התקיפה כהפרה ברורה של מגילת האו"ם ושל נורמות ההתנהגות הבינלאומית, וקראה לישראל להעמיד את מתקני הגרעין שלה תחת פיקוח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. ארצות הברית, בהנהגת הנשיא רונלד רייגן, הצביעה בעד החלטה שהדיפלומטים שלה עצמם סייעו לרכך, והשעתה לזמן קצר את אספקת מטוסי F-16 נוספים לישראל לפני שביטלה את ההשעיה.

מצרים, שלושה ימים אחרי פסגה בין בגין לאנואר סאדאת בשארם א-שייח', הובכה וזעמה. צרפת גינתה את התקיפה ובתחילה התחייבה לסייע בשיקום הכור, אך שיתוף הפעולה שלה הלך ודעך והסתיים באמצע שנות ה-80. בבית זכתה התקיפה לתמיכה רחבה. היא באה שלושה שבועות לפני הבחירות לכנסת ב-30 ביוני 1981, שבהן ניצח הליכוד של בגין בפער זעום, והאופוזיציה האשימה אותו בניצול העיתוי.

האם זה עבד: ויכוח שלא הסתיים

השאלה מה השיג מבצע אופרה עדיין פתוחה, ואפשר לתאר את העמדות המרכזיות בפשטות:

• העמדה הרשמית של ישראל, ושל אסטרטגים רבים, היא שהתקיפה חסמה את הדרך הישירה ביותר של עיראק לנשק גרעיני, ושערכה הוכח ב-1991, כשהקואליציה במלחמת המפרץ לא עמדה מול עיראק חמושה בנשק גרעיני, וישראל ספגה את התקפות הטילים העיראקיות בלי צל של פצצה עיראקית.
• הפיזיקאי ריצ'רד וילסון, שביקר באתר ב-1982, טען שהכור לא התאים להפקת פלוטוניום לנשק תחת פיקוח, ולכן הסכנה הייתה קטנה ממה שטענה ישראל.
• מדענית המדינה מלפריד בראוט-הגהאמר, שעבדה על מסמכים עיראקיים שנתפסו אחרי 2003, הגיעה למסקנה שהתקיפה דחפה את הנהגת סדאם להקים תוכנית נשק סודית וייעודית שלא התקיימה בצורה הזאת קודם לכן, ושייתכן שהיא הגדילה את סכנת ההפצה בטווח הארוך, גם אם עיכבה את התוכנית.

מה שאינו שנוי במחלוקת הוא שהכור בתוויתה מעולם לא פעל. האתר נותר פגוע, והתקיפות האמריקניות במלחמת המפרץ ב-1991 השמידו את מה שנשאר ממנו.

המורשת

מבצע אופרה יצר תקדים שישראל חזרה עליו. ב-2007 השמידו מטוסי חיל האוויר כור סורי שהיה בבנייה באזור דיר א-זור, בתקיפה שנודעה כמבצע מחוץ לקופסה, והעימות על תוכנית הגרעין של איראן הוביל בסופו של דבר לתקיפות הגלויות של מלחמת ישראל-איראן ביוני 2025. בכל פעם הזכירה הממשלה את העיקרון שניסחה ב-1981, שלפיו התקיפה היא תקדים לכל ממשלה עתידית בישראל. הפשיטה נותרה גם מקרה בוחן במבצעים אוויריים ארוכי טווח ונקודת ייחוס בוויכוח על החוקיות והיעילות של מלחמת מנע.

ציר זמן

• אפריל 1979: רכיבי כור שהמתינו למשלוח לעיראק ניזוקים בפעולת חבלה ליד טולון שבצרפת.
• 30 בספטמבר 1980: מטוסים איראניים תוקפים את אתר תוויתה וגורמים נזק מוגבל.
• אוקטובר 1980: ממשלת ישראל מחליטה עקרונית לאשר תקיפה על הכור.
• 7 ביוני 1981: שמונה מטוסי F-16, בליווי מטוסי F-15, משמידים את הכור אוסיראק ליד בגדאד.
• 19 ביוני 1981: מועצת הביטחון של האו"ם מקבלת פה אחד את החלטה 487 ומגנה את התקיפה.
• 30 ביוני 1981: הליכוד של בגין מנצח בפער זעום בבחירות לכנסת.
• ינואר 1991: תקיפות אוויריות של הקואליציה במלחמת המפרץ משמידות את שרידי מתחם הכור בתוויתה.