הפיצוץ במלון המלך דוד (1946)

הפיצוץ במלון המלך דוד בוצע בידי האצ"ל ב-22 ביולי 1946 בירושלים. אנשי הארגון, מחופשים לפועלים ערבים שמביאים סחורה, הניחו חומרי נפץ בכדי חלב במרתף האגף הדרומי של המלון, ששיכן את מזכירות ממשלת המנדט הבריטי ואת מפקדת הכוחות הבריטיים בארץ. הפיצוץ, ב-12:37 בצהריים, מוטט את האגף. תשעים ואחד בני אדם נהרגו: לפי הפירוט המקובל, 41 ערבים, 28 בריטים, 17 יהודים וחמישה אחרים, רובם עובדי מדינה, פקידים ואזרחים אחרים. זו הייתה הפעולה הקטלנית ביותר במאבק המזוין בשלטון הבריטי ואחת הקטלניות בתקופת המנדט כולה.

הרקע

הפעולה הייתה תגובה ישירה למבצע אגתה, מבצע הדיכוי הבריטי של 29 ביוני 1946, שבו עצרו החיילים את ראשי הסוכנות היהודית והוציאו כמויות גדולות של מסמכיה. האצ"ל, בפיקודו של מנחם בגין, ביקש להכות בלב השלטון הבריטי, ולפי גרסתו גם להשמיד את המסמכים שהובאו למזכירות.

באותה עת היה האצ"ל חלק מתנועת המרי העברי יחד עם ההגנה והלח"י, ופעולות טעונות אישור של הפיקוד המשותף. ב-1 ביולי 1946 שלח משה סנה, ראש המפקדה הארצית של ההגנה, מכתב לבגין שאישר את הפעולה, תוך שימוש בכינוי "הגוזל" למלון. ההגנה ביקשה אחר כך מהאצ"ל לדחות את הפעולה; האצ"ל ביצע אותה ב-22 ביולי. היקף החזרה של ההגנה מהאישור ועיתויה שנויים במחלוקת מאז בין היסטוריונים של הארגונים.

הפעולה והאזהרות

בבוקר 22 ביולי נכנסה חוליית האצ"ל למרתף המלון דרך אזור המטבח, השתלטה על העובדים והניחה את המטענים, ובסמוך הופעל פיצוץ הסחה. ביציאה התפתחו חילופי אש, ואחד מאנשי האצ"ל נפצע אנושות. הפיצוץ מוטט את קצהו הדרומי של האגף, קומה על קומה.

השאלה אם נמסרה אזהרה בזמן, ואם התעלמו ממנה, היא השאלה השנויה ביותר במחלוקת בפרשה. האצ"ל טען תמיד שמסר אזהרות טלפוניות, ובגין כתב שהשיחה נעשתה כ-25 דקות לפני הפיצוץ. ההיסטוריון ת'רסטון קלארק, ששחזר את אותו בוקר בפירוט, מתאר שלוש שיחות: ב-12:22 למרכזיית המלון, ב-12:27 לקונסוליה הצרפתית הסמוכה, שסגרה את חלונותיה, וב-12:31 לעיתון "פלסטיין פוסט", שהעביר את ההודעה למלון מאוחר מכדי לפנות אותו. ממשלת בריטניה הודיעה שאיש בעל סמכות במזכירות לא קיבל אזהרה. הטענה החוזרת שהמזכיר הראשי סר ג'ון שואו קיבל אזהרה וסירב לפנות נדחתה בידי קלארק כחסרת בסיס.

השלכות וזיכרון

הפעולה גונתה בכל העולם. הסוכנות היהודית גינתה אותה בחריפות, ובן-גוריון כינה את האצ"ל "אויב העם היהודי". מפקד הכוחות הבריטיים בארץ, הגנרל סר אוולין ברקר, הוציא פקודה שאסרה על חייליו לבקר בכל מקומות הבילוי, בתי הקפה, המסעדות, החנויות והבתים של יהודים, בלשון שנתפסה באופן רחב כאנטישמית, ועל השכונות היהודיות בירושלים הוטל עוצר. מ-30 ביולי עד 2 באוגוסט סגר הצבא את תל אביב וערך בה חיפושים במבצע "כריש".

בתוך שבועות פרשה ההגנה מתנועת המרי העברי, וכך הסתיימה תקופת הפעולה המזוינת המשותפת של שלוש המחתרות. האצ"ל והלח"י המשיכו לבדם, עד פעולות כמו פריצת כלא עכו ב-1947.

הפיצוץ נותר נושא לוויכוח. בישראל יש שזכרו אותו כהתקפה לגיטימית על מטרה צבאית וממשלתית, ויש שראו בו אסון שגבה חיי אזרחים ואת אחדות היישוב. בבריטניה הוא נזכר כמעשה טרור. ב-2006, כשהוצב במלון שלט שקבע שנמסרו אזהרות ושהתעלמו מהן, מחו השגריר הבריטי והקונסול הכללי, ונוסח השלט תוקן.