מתקפת 7 באוקטובר 2023 והטבח בעוטף עזה

בשבת, 7 באוקטובר 2023, יום שמחת תורה תשפ"ד, הוביל חמאס מתקפה מזוינת מרצועת עזה שבה נכבשו מוצבי צה"ל ויותר מעשרים יישובים במערב הנגב. לפי הנתונים הרשמיים בישראל נרצחו ונהרגו כ-1,200 בני אדם, רובם אזרחים, ו-251 נחטפו לרצועה. זה היה היום הקטלני ביותר בתולדות מדינת ישראל, והוא פתח את מלחמת חרבות ברזל, שגם שלוש שנים אחר כך לא הוכרזה כמלחמה שהסתיימה.

גבול שנשען על קונספציה

חמאס שלט בעזה מאז 2007 ונלחם בישראל בכמה סבבים, כמתואר בעימות המזוין בין עזה לישראל מאז ההתנתקות. ההגנה על הגבול נשענה על מכשול עמוס חיישנים שהושלם ב-2021, עם קיר תת-קרקעי נגד מנהרות, עמדות ירי שנשלטו מרחוק ותצפיות שאוישו ברובן בתצפיתניות. מאחוריו עמדה אוגדת עזה, שמפקדתה בבסיס רעים, ובה מספר מוגבל של לוחמים, משום שיחידות רבות הועברו ליהודה ושומרון.

התחקירים של צה"ל, שפורסמו ב-27 בפברואר 2025, מצאו שאמ"ן החזיק שנים קודם לכן בשרטוט של תוכנית פלישה של חמאס, אבל ראה בה שאיפה ולא תוכנית מבצעית. סימנים מחשידים בלילה שלפני המתקפה, ובהם הפעלת כרטיסי סים ישראליים בידי פעילי חמאס, נדונו בדרגים בכירים בלי שהוכרזה כוננות. ההנחה המכרעת הייתה שחמאס אינו רוצה מלחמה גדולה.

המתקפה

ב-6:29 בבוקר נחת על ישראל מטח רקטות; מפקד הזרוע הצבאית של חמאס, מוחמד דף, טען שנורו יותר מ-5,000 רקטות בעשרים הדקות הראשונות. בחסותו פרצו לוחמי גדודי עז א-דין אל-קסאם, ובהם יחידות הקומנדו "נוח'בה", את המכשול בעשרות נקודות, בעזרת מטעני חבלה, דחפורים, טנדרים ואופנועים, ואחרים חדרו ברחפני צניחה ובים לכיוון זיקים. כטב"מים השביתו מגדלי תצפית ותקשורת. אחריהם נכנסו פעילי הג'יהאד האסלאמי וארגונים נוספים, וגם אזרחים מעזה. לפי הערכות מאוחרות של צה"ל חצו את הגבול כ-6,000 איש.

התוקפים פעלו בשלוש שכבות בבת אחת. הם כבשו מוצבים על הגבול, ובהם בסיס נחל עוז, שבו נהרגו עשרות חיילים ונחטפו כמה תצפיתניות, והגיעו עד מפקדת אוגדת עזה ברעים. הם פרצו לקיבוצים ולמושבים לאורך הגבול, ובהם בארי, כפר עזה, ניר עוז, נחל עוז, כיסופים, חולית, ניר יצחק ונתיב העשרה, ועברו מבית לבית. והם העמיקו עד שדרות ואופקים, שבהן נלחמו בהם שוטרים ותושבים ברחובות, ועד כביש 232, שבו נורו אנשים במכוניות ובמיגוניות שלצד הדרך.

האבדות הכבדות ביותר במקום אחד היו במסיבת נובה ליד רעים, שבה נרצחו מאות צעירים בזמן שניסו להימלט, כמתואר בערך הטבח במסיבת נובה. בבארי נרצח כעשירית מן התושבים, ובכפר עזה נמשכה הלחימה עד 10 באוקטובר. בניר עוז, קיבוץ של כ-400 נפש, נרצחו או נחטפו לעזה יותר ממאה מתושביו.

התגובה

הראשונים שנלחמו היו כיתות הכוננות של היישובים, שוטרים, וחיילים ואנשי מילואים שלא היו בתפקיד ונסעו דרומה ביוזמתם. במקומות רבים נלחמו לבדם שעות ארוכות. תגובת הצבא התעכבה בגלל קריסת הפיקוד של אוגדת עזה, נפילת מוצביה הקדמיים והיעדר תמונה ברורה היכן נמצאים התוקפים. לבארי הגיע צוות כוח מיוחד ראשון בסביבות 9 בבוקר, אך כוחות גדולים יותר הגיעו רק אחר הצהריים. התחקירים של צה"ל עצמו הגדירו את הכישלון בהגנה על אזרחי העוטף ככישלון במשימה.

לפי צה"ל נהרגו בתוך שטח ישראל יותר מאלף מן התוקפים, ואחרים נלכדו. נדרשו כשלושה ימים לטהר את אחרוני החמושים מאזור העוטף. עשרות אלפי תושבים פונו, רבים מהם למלונות בים המלח ובאילת, ושדרות התרוקנה כמעט כולה. לראשונה מאז 1948 השתלטו כוחות אויב על יישובים ישראליים בתוך שטחה הריבוני של המדינה, וההלם הזה עיצב כל החלטה שקיבלה ישראל בשבועות שלאחר מכן.

הנרצחים, החטופים והראיות

לפי הנתונים הרשמיים בישראל נרצחו ונהרגו כ-1,200 בני אדם, מספר שתוקן כמה פעמים ככל שהתקדם הזיהוי; רובם היו אזרחים ישראלים, ובין ההרוגים היו גם עשרות אזרחים זרים, ובהם עובדים חקלאיים מתאילנד ומנפאל, וכמה מאות חיילים ושוטרים. חלק מ-251 החטופים כבר לא היו בחיים כשנלקחו. ביניהם היו תינוקות, ילדים, קשישים, חיילים ועובדים זרים. גורלם עיצב את כל המלחמה שבאה אחר כך: החטופים החיים האחרונים שבו ב-13 באוקטובר 2025, וב-26 בינואר 2026 הודיע צה"ל שחילץ את גופת החטוף האחרון שהוחזק בעזה.

חלק מן הדיווחים המוקדמים על זוועות שהופצו בימים הראשונים התבררו בהמשך כלא מדויקים, ואחרים אומתו בעבודה פורנזית, בעדויות ניצולים ובסרטונים שצילמו התוקפים עצמם. בדוח שפורסם ב-4 במרץ 2024 קבעה נציגת מזכ"ל האו"ם לענייני אלימות מינית בעימותים, פרמילה פאטן, שיש יסוד סביר להניח שאלימות מינית, ובכלל זה אונס, התרחשה בכמה מקומות ב-7 באוקטובר, ובהם אתר מסיבת נובה וכביש 232. חמאס מכחיש שלוחמיו ביצעו אלימות מינית או רצחו אזרחים במכוון.

חקירות ואחריות

ראש אמ"ן, האלוף אהרן חליוה, התפטר באפריל 2024, והרמטכ"ל הרצי הלוי הודיע על התפטרותו בינואר 2025, ושניהם נטלו אחריות על הכישלון. צה"ל פרסם תחקירים של קרבות בודדים, ובהם בארי ב-11 ביולי 2024 וכפר עזה בתחילת 2025, וסיכום כולל ב-27 בפברואר 2025. השב"כ פרסם סיכום משלו במרץ 2025, שבו הודה בכישלונו להתריע וגם הצביע על מדיניות הממשלה כלפי חמאס. ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר שישיב לשאלות אחרי המלחמה. משפחות שכולות והאופוזיציה דורשות ועדת חקירה ממלכתית, וזו הפכה לאחת הסוגיות הפוליטיות השנויות ביותר במחלוקת בישראל.

ההשוואה להפתעה של מלחמת יום הכיפורים, חמישים שנה ויום אחד קודם לכן, עלתה מיד, בשיח הציבורי ובתחקירים עצמם. בשני המקרים גברה קונספציה מודיעינית מוצקה על כוונות האויב על הסימנים שבשטח. גם אז, ב-6 באוקטובר 1973, הותקפה ישראל בבוקר של חג, בשתי חזיתות ובהפתעה כמעט מוחלטת.

זיכרון

היום מצוין בישראל במועד הלועזי ובמועד העברי, בשמחת תורה. רבים מיישובי העוטף שנפגעו נבנים מחדש, ותושביהם מחליטים אם לשוב. אתר נובה ליד רעים הפך לאתר הנצחה, והמכוניות השרופות שנאספו מן הכבישים רוכזו באתר ליד תקומה. ב-19 באוקטובר 2025 החליטה הממשלה לקרוא למלחמה שפתחה המתקפה "מלחמת התקומה", החלטה שלדברי מבקריה מטשטשת את האחריות לכישלונות 7 באוקטובר.

ציר זמן

• 7 באוקטובר 2023, 6:29: ירי רקטות מעזה מתחיל, ולוחמים פורצים את הגבול בעשרות נקודות.
• 7 באוקטובר 2023: התוקפים פוגעים במוצבים, ביותר מעשרים יישובים, בשדרות, באופקים ובמסיבת נובה; 251 בני אדם נחטפים.
• 8 באוקטובר 2023: הקבינט מכריז רשמית על מלחמה.
• 10 באוקטובר 2023: הלחימה האחרונה בכפר עזה מסתיימת.
• 4 במרץ 2024: דוח של האו"ם קובע שיש יסוד סביר להניח שאלימות מינית התרחשה ב-7 באוקטובר.
• 11 ביולי 2024: צה"ל מפרסם את התחקיר על הקרב בבארי.
• 27 בפברואר 2025: צה"ל מפרסם את סיכום תחקירי 7 באוקטובר.
• 13 באוקטובר 2025: 20 החטופים החיים האחרונים משוחררים.
• 26 בינואר 2026: צה"ל מחלץ את גופת החטוף האחרון שהוחזק בעזה.