מלחמת חרבות ברזל (מ-7 באוקטובר 2023)

המלחמה שקיבלה בתחילה את השם חרבות ברזל פרצה ב-6:29 בבוקר שבת, 7 באוקטובר 2023 (שמחת תורה תשפ"ד), כשחמאס הוביל אלפי חמושים מעבר לגדר הגבול עם רצועת עזה אל תוך דרום ישראל. לפי הנתונים הרשמיים בישראל נרצחו ונהרגו באותו יום כ-1,200 בני אדם, ו-251 נחטפו לעזה. ישראל השיבה במלחמה הארוכה וההרסנית ביותר שניהלה אי פעם ברצועה, מלחמה שגררה פנימה את חזבאללה, את החות'ים בתימן ואת איראן. הפסקת אש נכנסה לתוקף ב-10 באוקטובר 2025, ושלושה ימים לאחר מכן שבו הביתה כל החטופים החיים. ובכל זאת, נכון ל-18 באוקטובר 2026 ישראל לא הכריזה על סיום המלחמה, כוחותיה מחזיקים ברוב שטח הרצועה, והתקיפות הישראליות וההרוגים הפלסטינים לא פסקו.

לפני המלחמה: עזה, חמאס והקונספציה

ישראל פינתה את חייליה ואת יישוביה מרצועת עזה ב-2005. חמאס ניצח בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית בינואר 2006, וביוני 2007 השתלט בכוח על הרצועה ודחק משם את הרשות הפלסטינית. ישראל ומצרים הטילו על הרצועה סגר, ובשנים שלאחר מכן חזר שוב ושוב מעגל של ירי רקטות ומבצעים ישראליים קצרים, כמתואר בעימות המזוין בין עזה לישראל מאז ההתנתקות. כל סבב הסתיים בהפסקת אש שהשאירה את חמאס בשלטון.

עד 2023 התקבעה במערכת הביטחון ההנחה שחמאס מורתע ומעדיף לשלוט בעזה על פני מלחמה גדולה. היתרי עבודה לעזתים בישראל, כספים מקטר והקלות כלכליות היו חלק מאותה גישה. במאי 2021 נלחם חמאס בסבב בן אחד עשר ימים, אבל נשאר מחוץ לסבבים של 2022 ו-2023, שבהם נלחמה ישראל בג'יהאד האסלאמי. התחקירים של צה"ל, שפורסמו ב-27 בפברואר 2025, קבעו בדיעבד שהתפיסה הזאת הייתה שגויה ושהצבא לא נערך לפלישה רחבה בהפתעה.

7 באוקטובר 2023 וההכרזה על מלחמה

המתקפה נפתחה במטח רקטות כבד; חמאס טען שירה יותר מ-5,000 רקטות בעשרים הדקות הראשונות. בחסות המטח פרצו לוחמי הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם, את גדר הגבול בעשרות נקודות, ואחריהם נכנסו פעילי הג'יהאד האסלאמי וארגונים נוספים וגם אזרחים מעזה. לפי הערכות מאוחרות של צה"ל חצו את הגבול כ-6,000 איש. הם תקפו מוצבים, יותר מעשרים יישובים, את שדרות ואת אופקים ואת מסיבת נובה ליד רעים. סיפורו המלא של היום הזה מובא בערך מתקפת 7 באוקטובר.

רוב ההרוגים היו אזרחים, ובהם עשרות אזרחים זרים. משפחות שלמות נרצחו בבתיהן ובממ"דים, ובין החטופים היו תינוקות וקשישים. חמאס כינה את המתקפה "מבול אל-אקצא". ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר בסרטון באותו בוקר "אנחנו במלחמה", וב-8 באוקטובר הפעיל הקבינט המדיני-ביטחוני את סעיף 40 א' לחוק-יסוד: הממשלה, הכרזת המלחמה הרשמית הראשונה של ישראל מאז 1973. צה"ל גייס מילואים בהיקף הגדול ביותר בתולדותיו.

הכוחות והחזיתות

בצד אחד עמדו צה"ל, השב"כ ומשטרת ישראל. בצד השני עמדו חמאס וגדודי אל-קסאם, הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני וזרועו הצבאית, פלוגות אל-קודס, וארגונים קטנים יותר ברצועה. לפי צה"ל נלחם חמאס מתוך רשת מנהרות שאורכה מאות קילומטרים, מתחת לערים, למחנות הפליטים ולמבני הציבור של הרצועה, ואת החטופים החזיק במנהרות ובבתים.

המלחמה לא נשארה בעזה. חזבאללה פתח באש על הצפון ב-8 באוקטובר 2023, ועשרות אלפי תושבים עזבו את בתיהם; זו הייתה ראשיתה של המלחמה בחזבאללה. החות'ים בתימן החלו לשגר טילים וכטב"מים לישראל ולתקוף ספינות בים סוף. איראן תקפה את ישראל ישירות באפריל ובאוקטובר 2024, וביוני 2025 נלחמו שתי המדינות במלחמה בת שנים עשר ימים.

מהלך המלחמה

התמרון הקרקעי וההפוגה הראשונה

ישראל פתחה במערכה אווירית בעוצמה חסרת תקדים, וב-13 באוקטובר 2023 הורתה לתושבי צפון הרצועה, כ-1.1 מיליון בני אדם לפי האו"ם, לעבור אל מדרום לנחל עזה. ב-27 באוקטובר יצא לדרך התמרון הקרקעי; בתחילת נובמבר כותרה העיר עזה, וב-15 בנובמבר פשטו הכוחות על בית החולים א-שיפא, שלטענת ישראל שימש את חמאס כאתר פיקוד.

הפוגה בתיווך קטר, מצרים וארצות הברית נכנסה לתוקף ב-24 בנובמבר 2023. בתוך שבוע שוחררו 105 חטופים אזרחים, 81 מהם מישראל, 23 אזרחי תאילנד ואזרח פיליפיני אחד, תמורת 240 אסירים פלסטינים. הלחימה התחדשה ב-1 בדצמבר. שבועיים אחר כך, ב-15 בדצמבר, ירו לוחמים בשג'אעייה בטעות בשלושה חטופים, יותם חיים, סאמר טלאלקה ואלון שמריז, שנמלטו משוביהם והניפו בד לבן, והרגו אותם.

חאן יונס, רפיח ומלחמת התשה

בדצמבר 2023 עבר מרכז הכובד דרומה, אל חאן יונס, שבה נלחמה אוגדה 98 עד 7 באפריל 2024. אחר כך השאירה ישראל חטיבה אחת בלבד במסדרון נצרים, שחצה את הרצועה לשניים. ב-6 במאי 2024 החל המבצע ברפיח, שבו נתפסו מעבר רפיח וציר פילדלפי לאורך גבול מצרים. ב-8 ביוני 2024 חולצו בחיים ארבעה חטופים מנוסייראת במבצע ארנון, ובסוף אוגוסט חולצו ממנהרה ברפיח גופותיהם של שישה חטופים שנרצחו בידי שוביהם.

המלחמה הפכה גם למערכה נגד הנהגת חמאס. ישראל חיסלה את מפקד הזרוע הצבאית מוחמד דף בתקיפה ב-13 ביולי 2024, וראש הלשכה המדינית של חמאס, איסמאעיל הנייה, נהרג בטהרן ב-31 ביולי 2024. ב-16 באוקטובר 2024 נתקלו לוחמים בסיור שגרתי ברפיח ביחיא סינוואר, מתכנן 7 באוקטובר, והרגו אותו במפגש מקרי. באותה עת כבר נלחם צה"ל בסבבים חוזרים במקומות שכבש קודם לכן, ובהם ג'באליה שבצפון הרצועה.

הפסקת האש של ינואר 2025 וקריסתה

הפסקת אש בת שלושה שלבים, שסוכמה ב-15 בינואר 2025, נכנסה לתוקף ב-19 בינואר. במשך שישה שבועות שחרר חמאס 33 חטופים ישראלים, שחלקם כבר לא היו בחיים, וחמישה אזרחי תאילנד שוחררו בנפרד; ישראל שחררה כ-1,800 אסירים ועצורים פלסטינים. טקסי השחרור שחמאס ערך בעזה, והחזרת גופותיהם של שירי ביבס ושני בניה הקטנים ב-20 בפברואר, היו מן הרגעים הכואבים ביותר של המלחמה בעיני הציבור בישראל.

המשא ומתן על השלב השני נכשל. ישראל עצרה את הכנסת הסיוע ב-2 במרץ, וב-18 במרץ 2025 חידשה את התקיפות במלוא העוצמה, בטענה שחמאס מסרב לשחרר חטופים נוספים. במאי הוכרז מבצע "מרכבות גדעון" להשתלטות על חלקים נרחבים ברצועה, וב-13 במאי חוסל מוחמד סינוואר, אחיו ויורשו של יחיא.

העיר עזה והפסקת האש של אוקטובר 2025

באוגוסט 2025 אישר הקבינט תוכנית לכיבוש העיר עזה, והמתקפה על העיר החלה באמצע ספטמבר לאחר הוראות פינוי. ב-29 בספטמבר הציג הנשיא דונלד טראמפ תוכנית בת עשרים סעיפים לסיום המלחמה. ישראל וחמאס חתמו על שלבה הראשון בשארם א-שייח' ב-9 באוקטובר, והפסקת האש נכנסה לתוקף בצהרי 10 באוקטובר 2025, לאחר שכוחות צה"ל נסוגו לקו פריסה מוסכם, שנודע לימים כ"קו הצהוב". ב-13 באוקטובר שחרר חמאס את 20 החטופים החיים האחרונים, וישראל שחררה 250 אסירים שריצו עונשים ו-1,718 עצורים מעזה. חללי החטופים הוחזרו במהלך החודשים שלאחר מכן; ב-26 בינואר 2026 הודיע צה"ל שחילץ את גופתו של החטוף האחרון שהוחזק בעזה. פירוט ההפוגות מובא בערך הפסקות האש ושחרור החטופים.

המחיר האנושי והמשבר ההומניטרי

משרד הבריאות בעזה, שבשליטת חמאס, מסר ב-14 ביוני 2026 שיותר מ-73,000 פלסטינים נהרגו מאז 7 באוקטובר 2023, וב-12 באוגוסט 2026 העמיד את המספר על 73,388. המשרד אינו מבחין בין אזרחים ללוחמים, ולדבריו נשים וילדים הם כמחצית מן ההרוגים. סוכנויות האו"ם וחוקרים בלתי תלויים נוטים לראות ברישומיו מהימנים, בעוד שישראל חולקת עליהם וטוענת שאלפים מן ההרוגים היו פעילי ארגונים חמושים. בצד הישראלי ספר אגף המשפחות וההנצחה במשרד הביטחון 1,152 חללי כוחות הביטחון בכל החזיתות מ-7 באוקטובר 2023 ועד 10 באוקטובר 2025, כולל אלה שנפלו ביום המתקפה.

רוב תושבי הרצועה, יותר משני מיליון בני אדם, נעקרו מבתיהם, רבים מהם כמה פעמים, וחלק גדול מהדיור והתשתיות נהרס. ב-22 באוגוסט 2025 הכריז ארגון ה-IPC, הסיווג הבינלאומי לביטחון תזונתי, על רעב במחוז עזה, קביעה שישראל דחתה; בדצמבר 2025 קבע הארגון שתנאי הרעב חלפו. בתוך ישראל חיו עשרות אלפי תושבי עוטף עזה והצפון חודשים ארוכים הרחק מבתיהם.

בתי משפט, ועדות ושם המלחמה

בדצמבר 2023 הגישה דרום אפריקה נגד ישראל תביעה בבית הדין הבינלאומי לצדק לפי האמנה למניעת רצח עם. בית הדין הורה על צעדים זמניים ב-26 בינואר 2024, וב-24 במאי 2024 הורה לישראל לעצור כל פעולה ברפיח שעלולה להביא להשמדה פיזית של האוכלוסייה שם. ישראל דוחה את ההאשמה. ב-21 בנובמבר 2024 הוציא בית הדין הפלילי הבינלאומי צווי מעצר נגד נתניהו, נגד שר הביטחון לשעבר יואב גלנט ונגד מוחמד דף. ישראל אינה מכירה בסמכות בית הדין.

בישראל התפטר ראש אמ"ן, אהרן חליוה, באפריל 2024, והרמטכ"ל הרצי הלוי הודיע על התפטרותו בינואר 2025, ושניהם נטלו אחריות על כישלון 7 באוקטובר. משפחות שכולות ומפלגות האופוזיציה דורשות ועדת חקירה ממלכתית. ב-19 באוקטובר 2025 החליטה הממשלה לשנות את שם המלחמה ל"מלחמת התקומה"; מבקרים, ובהם ראש האופוזיציה יאיר לפיד, אמרו שהיא תישאר "מלחמת 7 באוקטובר".

היכן עומדת המלחמה נכון ל-18 באוקטובר 2026

השלב השני של תוכנית טראמפ הוכרז ב-14 בינואר 2026, יחד עם ועדה טכנוקרטית פלסטינית שאמורה לנהל את הרצועה. באותו חודש הוקמה "מועצת השלום" בראשות טראמפ, ומועצת הביטחון של האו"ם אימצה את המסגרת ואת הכוח הבינלאומי לייצוב בהחלטה 2803 מ-17 בנובמבר 2025. בפועל התוכנית תקועה. חמאס הודיע ב-6 ביולי 2026 שהוא מעביר את הניהול האזרחי, וב-30 ביולי הכריז טראמפ על הסכם לפירוק חמאס והארגונים האחרים מנשקם; חמאס השיב שישראל חייבת קודם להשלים את הנסיגות של השלב הראשון, והג'יהאד האסלאמי הביע הסתייגות. ב-15 במאי 2026 חיסל צה"ל בעיר עזה את מפקד גדודי אל-קסאם, עז א-דין אל-חדאד.

לפי דיווח ב"טיימס אוף ישראל" באוקטובר 2026, הרחיבו כוחות צה"ל את השטח שבשליטתם מכ-53 אחוזים מהרצועה בתחילת הפסקת האש לכ-63 אחוזים, וישראל מודיעה שלא תיסוג עד שחמאס יתפרק מנשקו. משרד הבריאות בעזה מוסר ש-1,488 בני אדם נהרגו מאש ישראלית מתחילת הפסקת האש ועד 11 באוקטובר 2026. ישראל אומרת שהיא תוקפת חמושים שמתקרבים לקווים שלה או מתכננים פיגועים. שלוש שנים אחרי שפרצה, המלחמה נעצרה מבלי להסתיים.

ציר זמן

• 7 באוקטובר 2023: חמאס מוביל מתקפה על דרום ישראל; כ-1,200 נרצחים ונהרגים ו-251 נחטפים.
• 8 באוקטובר 2023: הקבינט מכריז רשמית על מלחמה; חזבאללה פותח באש מלבנון.
• 27 באוקטובר 2023: צה"ל פותח בתמרון הקרקעי ברצועת עזה.
• 24 בנובמבר 2023: מתחילה הפוגה בת שבוע; 105 חטופים ו-240 אסירים פלסטינים משוחררים.
• 6 במאי 2024: צה"ל פותח במבצע ברפיח.
• 16 באוקטובר 2024: יחיא סינוואר נהרג ברפיח.
• 19 בינואר 2025: נכנסת לתוקף הפסקת אש; 33 חטופים ישראלים משוחררים במשך שישה שבועות.
• 18 במרץ 2025: ישראל מחדשת את הלחימה במלוא העוצמה.
• 10 באוקטובר 2025: הפסקת האש לפי תוכנית טראמפ נכנסת לתוקף בצהריים.
• 13 באוקטובר 2025: 20 החטופים החיים האחרונים משוחררים.
• 26 בינואר 2026: צה"ל מחלץ את גופת החטוף האחרון שהוחזק בעזה.
• 30 ביולי 2026: טראמפ מכריז על הסכם לפירוק חמאס מנשקו; ההסכם לא יושם.