מבצע חומת מגן (2002)

מבצע חומת מגן היה המתקפה הצבאית שבה חזר צה"ל באביב 2002 לערים הפלסטיניות הגדולות בגדה המערבית, בשיאה של האינתיפאדה השנייה. הוא נפתח ב-29 במרץ 2002, יומיים אחרי שמחבל מתאבד של חמאס רצח 30 בני אדם בסדר פסח בנתניה, וארכיון צה"ל ומערכת הביטחון קובע את סיומו ב-10 במאי 2002. המטרה המוצהרת הייתה לפרק את הרשתות שעמדו מאחורי פיגועי ההתאבדות, במקומות שבהם תוכננו. בתוך שישה שבועות נכנס צה"ל לרמאללה, לטול כרם, לקלקיליה, לבית לחם, לג'נין ולשכם, כיתר את יאסר ערפאת במטה שלו וניהל במחנה הפליטים ג'נין את הקרב העירוני הקשה ביותר של התקופה. המבצע לא סיים את ההתקוממות, אבל הוא סיים את ההסדר, שראשיתו בהסכמי אוסלו, שלפיו צה"ל אינו נכנס לערים הפלסטיניות.

החודש שהוביל למבצע

בראשית 2002 ספגה ישראל פיגועי התאבדות כבר יותר משנה, והקצב הלך וגבר. גדודי חללי אל-אקצא של פת"ח הצטרפו לחמאס ולג'יהאד האסלאמי במשלוח מחבלים לערי ישראל, וסדרת פשיטות מוגבלות של צה"ל למחנות הפליטים בשכם ובג'נין בסוף פברואר ובתחילת מרץ לא עצרה אותם. לפי דוח מזכ"ל האו"ם על התקופה, כ-16 פיגועים מתחילת מרץ ועד 7 במאי 2002 הרגו בישראל יותר ממאה בני אדם.

נקודת השבירה הגיעה בערב 27 במרץ 2002, כשמחבל נכנס לאולם האוכל של מלון פארק בנתניה באמצע הסדר, רצח 30 בני אדם ופצע כ-140. למחרת, כשההרוגים עוד זוהו, אישר הקבינט מבצע רחב והורה לגייס כ-20,000 אנשי מילואים, הגיוס הגדול ביותר מאז מלחמת לבנון ב-1982. ממשלת אריאל שרון הטילה על ערפאת ועל הרשות הפלסטינית את האחריות לפיגועים, והכריזה על ערפאת כאויב.

הכוחות והיעדים

את המבצע ניהל פיקוד המרכז, בהכוונת הרמטכ"ל שאול מופז. השתתפו בו חטיבות חי"ר סדירות, ובהן גולני, הצנחנים ונח"ל, חטיבות מילואים, כוחות שריון והנדסה ויחידות מיוחדות, ושירות הביטחון הכללי סיפק את המודיעין למעצרים. בצד הפלסטיני נלחמו אנשי חמאס, הג'יהאד האסלאמי, גדודי חללי אל-אקצא והתנזים, לצד אנשי מנגנוני הביטחון של הרשות. היו להם רובים, מטענים ומלכודי נפץ שהוכנו בסמטאות הצרות של הערים העתיקות והמחנות, אבל לא נשק כבד.

היעדים שהציבה הממשלה היו ללכוד או להרוג את מתכנני הפיגועים ואת מבצעיהם, לתפוס נשק ולהשמיד מעבדות חבלה ואת התשתית שתמכה בהם. היא ביקשה גם לבודד את ערפאת, שאותו האשימה בחסות לטרור, בלי להרוג או לגרש אותו, איפוק שארצות הברית לחצה על ישראל לנקוט.

מהלך המבצע

רמאללה והמצור על המוקטעה

צה"ל נכנס לרמאללה ב-29 במרץ 2002, ובתוך שעות פרצו טנקים ודחפורים למוקטעה, מתחם השלטון של ערפאת. ערפאת ועוזריו נסגרו בכמה חדרים בבניין שנהרס ברובו. המצור על המתחם נמשך עד מאי, והסתיים בהסדר בתיווך אמריקני שבמסגרתו הועברו שישה מבוקשים שהיו בתוכו, ובהם אנשים שהורשעו ברצח השר רחבעם זאבי, לכלא פלסטיני ביריחו בפיקוח אמריקני ובריטי.

טול כרם, קלקיליה ובית לחם

ב-1 באפריל נכנס צה"ל לטול כרם ולקלקיליה, וב-2 באפריל לבית לחם. בבית לחם מצאו קבוצת חמושים פלסטינים ואזרחים מקלט בכנסיית המולד, ומכאן החל עימות שנמשך 38 ימים. הוא הסתיים ב-10 במאי 2002 בהסכם בתיווך אירופי: לפי PBS, 13 מהמבוקשים שהיו בכנסייה הוטסו דרך קפריסין לגלות במדינות אירופה, ו-26 נשלחו לרצועת עזה.

ג'נין ושכם

ב-3 באפריל נכנס צה"ל לג'נין ולשכם, שתי הערים שבהן ראה את המקור העיקרי למחבלים. בקסבה של שכם נלחמו כוחות הצנחנים וגולני בדרכם בתוך העיר העתיקה. דוח מזכ"ל האו"ם מציין שלפי רוב הדיווחים נהרגו בשכם 70 עד 80 פלסטינים, ובהם כ-50 אזרחים.

הלחימה הקשה ביותר התנהלה בקרב ג'נין, במחנה הפליטים הסמוך לעיר, שבו מילאו חמושים את הסמטאות במטענים. צה"ל התקדם מבית לבית, ובהמשך הפעיל דחפורים משוריינים כדי לפלס דרך אל לב המחנה. ב-9 באפריל נהרגו 13 חיילים במארב אחד. עד סוף הקרב נהרגו במחנה 23 חיילי צה"ל, והאו"ם מנה לפחות 52 הרוגים פלסטינים, שעד מחציתם אולי היו אזרחים. הטענות הפלסטיניות המוקדמות על טבח של מאות לא אוששו בחקירות מאוחרות יותר, אף ש-Human Rights Watch מצא ראיות להפרות חמורות של צה"ל.

מעצרים ויציאה

ברחבי הגדה הטיל צה"ל עוצר וסרק שכונות בחיפוש אחר מבוקשים. ארגון אמנסטי דיווח ב-22 במאי 2002 שיותר מ-6,000 פלסטינים נעצרו, רובם אחרי 29 במרץ. רובם שוחררו אחרי חקירה, ומספר קטן יותר נשאר במעצר. צה"ל לקח גם מסמכים ממשרדי הרשות, שישראל הציגה אחר כך כראיה למימון ארגונים חמושים בידי בכירים. הממשלה הודיעה על סיום השלב העיקרי ב-21 באפריל, והמצורים האחרונים, ברמאללה ובבית לחם, הסתיימו בתחילת מאי ובאמצעו.

הנפגעים והוויכוח על אופן הלחימה

לפי נתונים ישראליים רשמיים שמובאים בדוח האו"ם, נהרגו במבצע 30 חיילי צה"ל, רובם בג'נין. דוח האו"ם מנה 497 הרוגים ו-1,447 פצועים פלסטינים בין 1 במרץ ל-7 במאי 2002, טווח שכולל גם את השבועות שלפני המבצע. ארגונים פלסטיניים, ישראליים ובינלאומיים נחלקו בשאלה כמה מההרוגים היו חמושים.

המבצע עורר ביקורת בינלאומית חריפה. ארגוני זכויות אדם האשימו את צה"ל בשימוש באזרחים פלסטינים כמגן אנושי, בעיכוב אמבולנסים ובהרס נרחב של בתים ומוסדות ציבור. צה"ל השיב שבחר בלחימה קרקעית ולא בהפצצה מהאוויר דווקא כדי לצמצם פגיעה באזרחים, במחיר חיי חיילים, ושיריביו נלחמו מתוך שכונות מגורים. צוות בירור של האו"ם לג'נין הוקם ופורק אחרי שישראל סירבה לשתף איתו פעולה, ודוח המזכ"ל מ-2002 נכתב בלי גישה לשטח.

מה המבצע שינה

מול היעדים המוצהרים, התמונה מעורבת. פיגועי ההתאבדות לא פסקו: הם חזרו בתוך שבועות, וביוני 2002 פתחה ישראל במבצע המשך והשאירה כוחות בתוך הערים הפלסטיניות או סביבן. אבל צה"ל כבר לא ראה בערים האלה שטח אסור, והפשיטות הליליות למעצרים, על בסיס מודיעין השב"כ, הפכו לליבת המאבק הישראלי בטרור בגדה. בכירי ביטחון ישראלים תיארו מאז את חופש הפעולה הזה כשינוי המכריע של האינתיפאדה, יחד עם גדר ההפרדה שהשלב הראשון שלה אושר בממשלה ב-23 ביוני 2002.

בצד הפלסטיני, המבצע פירושו היה הרס פיזי של חלק גדול מתשתיות הרשות וכליאת המנהיג שלה, והוא נזכר עד היום דרך המצור על ערפאת וההריסות במחנה ג'נין. הדפוס שקבע, פשיטות ישראליות לתוך ערי הגדה, נמשך מאז, והוא עיצב גם מערכות מאוחרות יותר כמו המבצעים בגדה בין 2022 ל-2025.

ציר זמן

• 27 במרץ 2002: בפיגוע התאבדות של חמאס במלון פארק בנתניה נרצחים 30 בני אדם.
• 29 במרץ 2002: צה"ל נכנס לרמאללה ומכתר את מתחם המוקטעה של ערפאת.
• 1 באפריל 2002: כוחות צה"ל נכנסים לטול כרם ולקלקיליה.
• 2 באפריל 2002: צה"ל נכנס לבית לחם; מתחיל העימות סביב כנסיית המולד.
• 3 באפריל 2002: צה"ל נכנס לג'נין ולשכם.
• 9 באפריל 2002: 13 חיילי צה"ל נהרגים במארב במחנה הפליטים ג'נין.
• 21 באפריל 2002: ישראל מודיעה על סיום השלב העיקרי של המבצע.
• 10 במאי 2002: העימות בכנסיית המולד מסתיים; ארכיון צה"ל קובע ליום זה את סיום המבצע.