מבצע צבאימלחמת העצמאותערך במאגר
מבצע חירם (1948)
המתקפה של אוקטובר 1948 שהביאה את הגליל העליון כולו לשליטת ישראל בתוך כ-60 שעות והעבירה את הלחימה לדרום לבנון.
מבצע חירם היה המתקפה הישראלית שסיימה את המלחמה בגליל. הוא נפתח בליל 28 ל-29 באוקטובר 1948 והסתיים לפני הפסקת האש שנקבעה ל-11:00 ב-31 באוקטובר, ובמהלכו הופעלו ארבע חטיבות נגד כיס צבא ההצלה בגליל המרכזי והעליון. בתוך כ-60 שעות הובס צבא ההצלה ונמלט ללבנון, הגליל כולו עבר לשליטת ישראל, וכוחות צה"ל תפסו רצועה בדרום לבנון עד נהר הליטני. המבצע נקרא על שם חירם, מלך צור המקראי, שסייע לשלמה בבניית המקדש.
הכיס בגליל
אחרי מבצע דקל ביולי עוד החזיק צבא ההצלה של פאוזי אל-קאוקג'י בגוש הררי מצפון לנצרת, מסח'נין ועילבון בדרום ועד סאסא, ג'ש ותרשיחא סמוך לגבול לבנון. לפי הערכות ישראליות מנה כוחו 2,000 עד 4,000 לוחמים, ולצדו גדוד סורי ולוחמים מקומיים. זה היה האזור שבו, סביב מלכיה והגבול, הדפו כוחות לבנוניים וכוחות צבא ההצלה יחידות ישראליות ביוני. תוכנית החלוקה של האו"ם מ-1947 ייעדה את רוב הגליל המערבי למדינה הערבית המתוכננת.
ב-22 באוקטובר תקף צבא ההצלה את מוצב שייח' עבד, הצופה על קיבוץ מנרה שעל רכס הגבול, ואיים לנתק את הקיבוץ. משהחזית בנגב נרגעה אחרי מבצע יואב, היו בידי הפיקוד הישראלי גם הכוחות וגם הסיבה לסגור את החזית הצפונית.
שישים שעות
משה כרמל, מפקד החזית הצפונית, בחר במתקפה מתכנסת. חטיבות 7 ועודד הסתערו ממזרח וממערב לעבר סאסא וג'ש, חטיבת גולני תקפה מדרום דרך עילבון, וחטיבת כרמלי אבטחה את הצפון ואת הגבול. יחידות צ'רקסיות ודרוזיות לחמו לצד צה"ל. אלה היו האירועים העיקריים: - 29 באוקטובר: חטיבה 7 כבשה את צפצאף אחרי התנגדות של גדוד מצבא ההצלה, ואת ג'ש, שם לחם גדוד סורי. - 30 באוקטובר: סאסא נפלה בידי חטיבה 7, גולני כבשה את עילבון, וצבא ההצלה החל להתמוטט. - 30 עד 31 באוקטובר: כשתרשיחא כבר בידי חטיבת עודד, הוסר המצור מעל מנרה וכוחות אל-קאוקג'י נמלטו מעבר לגבול.
עד הפסקת האש ב-31 באוקטובר חצתה חטיבת כרמלי לתוך לבנון וכבשה כ-15 כפרים, לפי מוריס (לפי מקורות ישראליים אחרים 14), עד הליטני. הרצוג מעריך את אבדות הצד הערבי בכ-400 הרוגים ו-550 שבויים. האבדות הישראליות היו קלות, אך המקורות העיקריים אינם נוקבים במספר מדויק.
הרג, בריחה וחקירה
מבצע חירם הוא גם אחד המבצעים המזוהים ביותר עם הריגת אזרחים ושבויים ב-1948. מוריס, על סמך תיעוד צבאי ישראלי, מתאר כמה מקרים: - בצפצאף ובג'ש מזכירים דיווחי צה"ל הריגה של גברים שנשבו ושל אזרחים אחרי הקרב. - בעילבון, כפר נוצרי, מזכיר דיווח של קצין קישור של צה"ל 13 גברים שנהרגו אחרי הכיבוש; התושבים גורשו, וחלקם הורשו לשוב ב-1949. - בחולה שבלבנון, שנכבשה בלי קרב, נורו בין 35 ל-58 גברים שנשבו. מפקד הפלוגה, שמואל להיס, הורשע ברצח בבית דין צבאי ונידון לשבע שנות מאסר, שהופחתו בערעור לשנה; ב-1955 קיבל חנינה מנשיא המדינה.
הדיווחים על מקרי ההרג הגיעו לממשלה בתוך ימים, והיועץ המשפטי לממשלה, יעקב שמשון שפירא, הוטל לחקור אותם. כתבי אישום מעטים הוגשו, חלק מן התיקים עדיין סגורים בפני חוקרים, והפרטים שנויים במחלוקת עד היום.
בעקבות המבצע התרחשה תנועת אוכלוסייה רחבה. מוריס כותב שכ-50 אלף פלסטינים נמלטו או גורשו מן הגליל במהלך המבצע ואחריו, בעוד כפרים רבים, בייחוד דרוזיים ונוצריים, נותרו במקומם.
תוצאות ומשמעות
מבצע חירם השלים את כיבוש הגליל והוציא את צבא ההצלה מן המלחמה. בהסכם שביתת הנשק עם לבנון מ-23 במרץ 1949 נסוגה ישראל מן הכפרים שהחזיקה בלבנון, וקו שביתת הנשק נקבע לאורך הגבול הבינלאומי של תקופת המנדט. הגליל, ובו אוכלוסייה ערבית גדולה שנשארה בו, נעשה חלק מישראל, עובדה שעיצבה את הדמוגרפיה של המדינה לא פחות מכל קרב במלחמה.
