מבצע צבאילבנון והאינתיפאדה הראשונהערך במאגר
מבצע רגל עץ בתוניס (1985)
איך טסו מטוסי חיל האוויר יותר מ-2,000 קילומטרים כדי להפציץ את מטה אש"ף בחמאם א-שט, ולמה הסתיימה התקיפה בגינוי של מועצת הביטחון.
בבוקר 1 באוקטובר 1985 הפציצו מטוסי F-15 של חיל האוויר את מטה הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) בחמאם א-שט, עיירת חוף בפאתי תוניס, במרחק של יותר מ-2,000 קילומטרים מישראל. המבצע, שנקרא "רגל עץ", היה תשובתה של ישראל לרצח שלושה ישראלים על יאכטה בקפריסין שבוע קודם לכן. המטה נהרס ועשרות בני אדם נהרגו, אבל האיש שרבים ראו בו את היעד העיקרי, יאסר ערפאת, לא היה במקום, והתקיפה הביאה על ישראל גינוי נדיר של מועצת הביטחון, שארצות הברית לא הטילה עליו וטו.
רקע: אש"ף בתוניס והרצח בלרנקה
אש"ף עבר לתוניסיה אחרי שלוחמיו פונו מביירות בסוף המצור על ביירות בקיץ 1982. המרחק מישראל לא הפסיק את פעילותו המזוינת. "כוח 17" של פתח, יחידה שהוקמה במקור כמשמר האישי של ערפאת, היה מעורב עד אז גם בפעולות נגד יעדים ישראליים, ובספטמבר 1985 לכדה ישראל בים כמה מבכיריו.
ב-25 בספטמבר 1985 השתלטו שלושה מחבלים על יאכטה במרינה של לרנקה בקפריסין ורצחו את שלושת הישראלים שהיו על סיפונה. ישראל הטילה את האחריות על כוח 17. אש"ף הכחיש. הקבינט בראשות ראש הממשלה שמעון פרס, ויצחק רבין כשר הביטחון, החליט על תגובה שתפגע בהנהגת אש"ף עצמה ולא בבסיסיו בלבנון.
התקיפה
התקיפה חייבה טיסה הרבה מעבר לטווח הרגיל של חיל האוויר. מבנה של מטוסי F-15 המריא מישראל בליווי מטוסי בואינג 707 שהוסבו למטוסי תדלוק, ותדלקו את המטוסים מעל הים התיכון בדרך ליעד ושוב בדרך חזרה. לפי ארכיון צה"ל, כפי שדיווחה סוכנות AP, השתתפו בתקיפה שישה עד שמונה מטוסי F-15 שהטילו פצצות במשקל 1,000 ליברות; התקיפה עצמה נמשכה דקות ספורות. אף מטוס ישראלי לא אבד.
הפצצות פגעו בקבוצת מבנים שלפי ישראל שכנו בהם לשכות ההנהגה של אש"ף, מערכי התקשורת שלו ומתקנים צבאיים. ערפאת לא היה שם. לפי עדויות שאספה AP, הוא חזר לתוניס והיה בדרכו לחמאם א-שט, כשהתבקש להגיע במקום זאת לפגישה בפרבר הסמוך לה מרסה. אם היעדרותו הייתה מזל או תוצאה של אזהרה, לא התברר מעולם.
מספר ההרוגים שנוי במחלוקת. לפי נתוני ממשלת תוניסיה שנמסרו לאו"ם באותה עת, כפי שדיווחה AP, נהרגו 68 בני אדם, 50 פלסטינים ו-18 תוניסאים, ויותר מ-100 נפצעו. דיווחים אחרים מציבים את מספר ההרוגים בין כארבעים וחמישה לכשבעים. מקורות ישראליים אמרו אז שרוב ההרוגים היו אנשי אש"ף; בין הנפגעים היו גם אזרחים תוניסאים שגרו ועבדו סמוך למתחם.
התגובה הבינלאומית
תוניסיה, שקלטה את הנהגת אש"ף ב-1982 והייתה ידידה של ארצות הברית, ראתה בתקיפה תוקפנות נגד ריבונותה. ב-4 באוקטובר 1985 קיבלה מועצת הביטחון את החלטה 573, שגינתה את התקיפה כהפרה בוטה של מגילת האו"ם ושל המשפט הבינלאומי, וקבעה שתוניסיה זכאית לפיצויים הולמים. ההחלטה התקבלה ברוב של 14 מול 0, וארצות הברית נמנעה. התגובה הפומבית הראשונה של ממשל רייגן תיארה את התקיפה כתגובה לגיטימית לטרור; בתוך ימים חזר בו הממשל מהניסוח הזה.
על התקיפה האפיל במהרה משבר אחר. ב-7 באוקטובר 1985 חטפו מחבלים מחזית השחרור הפלסטינית את ספינת הנוסעים האיטלקית אכילה לאורו ורצחו את ליאון קלינגהופר, נוסע יהודי אמריקני מרותק לכיסא גלגלים.
המשמעות
מבצע רגל עץ הדגים יכולת שישראל הפגינה עד אז רק פעם אחת, במבצע אופרה, תקיפת הכור העיראקי ב-1981: היכולת לפגוע ביעד הרחק מגבולותיה. מבחינה צבאית בוצעה התקיפה כמתוכנן. מבחינה מדינית התוצאות היו מעורבות. היא לא שינתה את דרכו של אש"ף, עוררה ביקורת בינלאומית חריפה, וחיזקה את מעמדו של הארגון בעיני התוניסאים, שבזיכרונם הלאומי התקיפה נשארה אירוע מכונן.
המבצע היה גם חוליה בשרשרת ארוכה של פעולות ישראליות נגד הנהגת אש"ף מחוץ לגבולות. כעבור שנתיים וחצי, ב-16 באפריל 1988, הרגו לוחמי קומנדו ישראלים את ח'ליל אל-וזיר (אבו ג'יהאד) בביתו בתוניס, פעולה שישראל הודתה בה רק שנים רבות אחר כך. יש היסטוריונים שרואים בשתי הפעולות חלק ממאמץ ישראלי אחד לפגוע בפיקוד הארגון, ממבצע אביב נעורים בביירות ב-1973 ועד שנות האינתיפאדה הראשונה.
