פעולת סמוע (1966)

בבוקר 13 בנובמבר 1966 חצה כוח של טנקים, צנחנים בזחל"מים ולוחמי הנדסה את קו שביתת הנשק אל הגדה המערבית שבשליטת ירדן ותקף את הכפר א-סמוע, מדרום לחברון. הפשיטה, שנקראה מבצע מגרסה, באה כתגמול על מוקש של פתח שהרג שלושה חיילי צה"ל יומיים קודם לכן. היא הפכה להתנגשות הגדולה ביותר בין ישראל לצבא הירדני מאז 1948. 16 חיילים ירדנים, ובהם טייס, ושלושה אזרחים נהרגו, וקצין ישראלי אחד נפל. המלך חוסיין, שניסה בשקט לרסן את פתח, ניצב מול מהומות בכל הגדה, והפשיטה הפכה לאחד הצעדים בדרך אל מלחמת ששת הימים.

המוקש וההחלטה

עד 1966 הפך פתח למקור העיקרי של התקפות מזוינות על ישראל. פשיטותיו זכו לעידוד סורי, אבל יצאו לא פעם דרך ירדן. בלילה שבין 11 ל-12 בנובמבר 1966 עלה רכב סיור ישראלי על מוקש סמוך לקו שביתת הנשק עם ירדן. שלושה חיילים נהרגו ושישה נפצעו. ישראל הטילה את האחריות על פתח וטענה שהחוליה הגיעה משטח ירדן.

המלך חוסיין קיים כבר כמה שנים מגעים חשאיים עם נציגים ישראלים, והוא שלח לראש הממשלה לוי אשכול מכתב תנחומים דרך שגרירות ארצות הברית. ממשלת ישראל החליטה בכל זאת על פשיטה גדולה, שכוונה אל ירדן ולא אל סוריה, הפטרונית העיקרית של פתח, בין השאר משום שהתקפה על סוריה הייתה עלולה להצית מלחמה רחבה. הבחירה בירדן, והיקף הכוח, זכו מאז לביקורת של היסטוריונים.

הפשיטה

התוכנית הייתה להיכנס לא-סמוע, להוציא את התושבים ולפוצץ בתים שלפי ישראל שימשו מחסה לאנשי פתח. לפי ארכיון צה"ל, הכוח כלל טנקי סנטוריון, כ-400 צנחנים בזחל"מים ולוחמי הנדסה. בזמן שלוחמי ההנדסה הרסו מבנים, מיהרו לעבר הכפר גדוד של הצבא הירדני ושיירת תגבורת. השיירה נתקלה בכוח הישראלי ונפגעה קשות. מטוסי מיראז' ישראליים ומטוסי הוקר האנטר ירדניים נלחמו מעל האזור, ומטוס ירדני הופל.

מפקד גדוד הצנחנים, יואב שחם, נהרג בקרב, ועשרה חיילי צה"ל נפצעו. בצד הירדני נהרגו 15 חיילים וטייס אחד ו-54 נפצעו, ובהם מפקד השיירה, ושלושה תושבים מקומיים מתו. ההערכות על מספר הבתים שנהרסו שונות: כ-40 לפי צה"ל ו-125 לפי האו"ם. התיאור של ארכיון צה"ל לפרשת סמוע (נפתח בכרטיסייה חדשה) מציין שהיא "קיבלה ממדים גדולים בהרבה מן המתוכנן".

ההשלכות

ב-25 בנובמבר 1966 גינתה מועצת הביטחון של האו"ם פה אחד את ישראל בהחלטה 228 על פעולה צבאית רחבת היקף בניגוד למגילת האו"ם ולהסכם שביתת הנשק. ארצות הברית, שטיפחה את הקשר עם חוסיין, לא הסתירה את מורת רוחה.

ההשפעות העמוקות ביותר היו בירדן. תושבי הגדה הפלסטינים האשימו את המלך שאינו מגן עליהם, מהומות התפשטו בגדה בקריאות להפלתו, ושוטרים ירדנים הרגו ארבעה מפגינים. תחנות הרדיו הערביות, ובראשן אלה של קהיר ודמשק, תקפו את חוסיין כחלש. ב-20 בנובמבר הוא הורה על גיוס חובה כללי. היסטוריונים כמו מייקל אורן טוענים שההשפלה בסמוע הקשתה מאוד על חוסיין להישאר מחוץ למלחמה, ובמאי 1967 חתם על ברית הגנה עם מצרים והעמיד את צבאו תחת פיקוד מצרי. בישראל נתפסה הפשיטה בהמשך בעיני רבים כטעות שהחלישה את המנהיג הערבי שהיה המעוניין ביותר בשקט בגבול. סיפורה שייך הן לתולדות המלחמה על המים ופשיטות פתח והן לפתיח של 1967.