מתקפה וטבחתקופת המנדט הבריטיערך במאגר
טבח טבריה (1938)
ההתקפה הקטלנית ביותר על יהודים בשנות המרד הערבי, שבוצעה ביום ראשון בערב בשכונה שמורה בדלילות מעל הכנרת.
טבח טבריה אירע בערב 2 באוקטובר 1938, בשיא המרד הערבי של 1936 עד 1939. כנופיה ערבית מזוינת, שמספר אנשיה מוערך בכ-70, נכנסה לשכונה היהודית קריית שמואל, על המדרון שמעל העיר העתיקה של טבריה, ותקפה את בתיה ואת בית הכנסת שלה. לפי רוב המקורות נרצחו 19 יהודים, 11 מהם ילדים; סוכנות הידיעות היהודית JTA דיווחה באותם ימים על 21 הרוגים לפחות. זו הייתה ההתקפה הקטלנית ביותר על יהודים בשנות המרד.
הרקע: טבריה בסתיו 1938
טבריה הייתה עיר מעורבת שרוב תושביה יהודים, ובמשך שנים נחסכה ממנה האלימות הקשה שפקדה את חברון ואת צפת במאורעות תרפ"ט. בסוף קיץ 1938 השתנה המצב בגליל. הכנופיות שלטו בחלק גדול מהכפרים ובכבישים רבים, ממשל המנדט איבד שליטה בכמה מחוזות, ושכונות יהודיות מבודדות בשולי ערים מעורבות היו חשופות.
בקריית שמואל, שכונה חדשה יחסית על צלע ההר, גרו יותר מ-2,000 איש. לפי ספר תולדות ההגנה, הגנו עליה כ-15 שומרים, והגישה מחוף הכנרת נותרה בלי שמירה. מפקדי כנופיות באזור, שחלקם היו קשורים לממשיכי דרכו של עז א-דין אל-קסאם, תקפו מטרות יהודיות בגליל התחתון כבר חודשים. ההיסטוריון שי לחמן מייחס את ההתקפה לכנופייתו של אבו אברהים אל-כביר, מבכירי מפקדי המרד בצפון.
מה קרה ב-2 באוקטובר 1938
ההתקפה החלה בסביבות תשע בערב. התוקפים התפצלו לקבוצות ונעו ברחובות השכונה, הציתו בתים ורצחו את מי שמצאו בהם; גם בית הכנסת הוצת. בין ההרוגים היו אם וחמשת ילדיה שנרצחו בבית אחד, וכמה משפחות איבדו יותר מנפש אחת. שניים משומרי השכונה היו בין ההרוגים.
חיילים ושוטרים בריטים התעמתו עם הכנופיות באותו לילה ולמחרת. הדוח של ממשלת בריטניה לחבר הלאומים על ארץ ישראל לשנת 1938 תיאר את ההתקפה כמאורגנת בשיטתיות ומבוצעת באכזריות, וציין שבין הקורבנות היו נשים וילדים. פרטי הרצח מתועדים בעיתונות של התקופה ובתיעוד ההגנה; הערך הזה אינו מביא אותם.
השלכות ומשמעות
הטבח זעזע את היישוב, שקבר את מתיו מתוך זעם עמוק על הכישלון בהגנה על השכונה. האצ"ל הציע להגנה פעולת תגמול משותפת, וההגנה סירבה, בהתאם למדיניות ההבלגה הרשמית. צוות של ההגנה בראשות יוסף אבידר חקר מדוע נכשלה ההגנה על השכונה, ומסקנותיו השפיעו על ארגון ההגנה המקומית בצפון מחדש. ב-27 באוקטובר 1938 נרצח בעיר ראש העירייה היהודי של טבריה, זכי אלחדיף.
ההתקפה באה ברגע שבו בריטניה, אחרי שהסכם מינכן בספטמבר 1938 פינה את ידיה, התכוננה לתגבר את כוחותיה בארץ ולדכא את המרד, והיא הייתה בין האירועים שחיזקו את נחישותה לשוב ולשלוט בכפרים. ליישוב היא הייתה לאחד הזיכרונות המכוננים של התקופה, וחיזקה את הטיעון, שקידמו אנשים כמו אורד וינגייט ופלוגות הלילה המיוחדות שלו, בעד הגנה פעילה מעבר לגדר היישוב. זכר הנרצחים מונצח בטבריה, והטבח נזכר לצד טבח צפת וטבח חברון של 1929 כאחת ההתקפות הקשות על אזרחים יהודים בשנות המנדט.
