החזית הצפונית מאז המלחמה עם חיזבאללה ב-2024: שתי הפסקות אש, מלחמה נוספת ושאלת גבול פתוחה

כשנכנסה לתוקף הפסקת האש בין ישראל ללבנון ב-27 בנובמבר 2024, היא נועדה לסגור פרק: חיזבאללה ייסוג צפונה לנהר הליטני, צבא לבנון ייפרס בדרום וכוחות צה"ל יצאו בתוך 60 יום. כמעט שנתיים אחר כך, נכון ל-18 באוקטובר 2026, התוצאה היא כמעט ההפך. ישראל מחזיקה בדרום לבנון ברצועת ביטחון גדולה מכל מה שהחזיקה שם מאז 2000, חיזבאללה לא התפרק מנשקו, מלחמה נוספת התנהלה באביב 2026, וכוח האו"ם שצפה על הגבול 48 שנים עוזב בסוף השנה. הניתוח הזה עוקב אחר הדרך שבה הגיעה החזית הצפונית לנקודה הזו ואחר מה שהיא מלמדת על גישתה של ישראל לגבול.

הפסקת האש של 2024 והפרצות בה

המלחמה עם חיזבאללה ב-2023 עד 2024 הסתיימה אחרי שנה שבה ירה חיזבאללה על צפון ישראל לתמיכה בחמאס, וישראל השיבה במערכה מסלימה שכללה את פיצוצי הביפרים ומכשירי הקשר בספטמבר 2024 ואת המבצע הקרקעי חיצי הצפון. ההסכם שנחתם ב-26 בנובמבר 2024 קבע נסיגה ישראלית בשלבים בתיאום עם פריסת צבא לבנון, הגדיר את צבא לבנון וכוחות הביטחון שלה כגורמים החמושים היחידים מדרום לליטני, והקים מנגנון פיקוח בראשות ארצות הברית, עם צרפת, יוניפי"ל, לבנון וישראל.

החולשות התגלו בתוך חודשים. המועד לנסיגה נדחה ל-18 בפברואר 2025, ואחריו יצאה ישראל מהאזורים המיושבים אבל השאירה חמש עמדות על גבעות לאורך הגבול, שאותן הגדירה זמניות. היא המשיכה לתקוף מטרות שזיהתה כשייכות לחיזבאללה וראתה באכיפה זכות לפי סעיף ההגנה העצמית בהסכם; לבנון ויוניפי"ל רשמו אלפי מקרים שהגדירו הפרות. צבא לבנון, מצידו, אמר שהחרים כ-90 אחוז מנשק חיזבאללה מדרום לליטני, לפי גורמים צבאיים ומדיניים שצוטטו ב-Arab News, בעוד ישראל האשימה אותו בכך שלא פירק את הארגון.

המלחמה השנייה, מרץ עד יוני 2026

ההסדר קרס ב-2 במרץ 2026, כשחיזבאללה שיגר רקטות וכטב"מים לצפון ישראל, יומיים אחרי שהתקיפות המשותפות של ארצות הברית וישראל באיראן ב-28 בפברואר 2026 פתחו מחדש את העימות של המלחמה עם איראן ביוני 2025. ישראל השיבה בתקיפות אוויריות ברחבי לבנון, ומ-16 במרץ במתקפה קרקעית שמטרתה המוצהרת, לפי Arab News, הייתה אזור נקי מחיזבאללה עד הליטני. לפי משרד הבריאות הלבנוני, נהרגו בתקיפות ישראליות בין 2 במרץ ל-7 ביוני 2026 כ-3,613 בני אדם ונפצעו 11,072, כפי שדיווח L'Orient Today; אל-ג'זירה דיווחה על יותר מ-4,300 הרוגים עד סוף יולי. המשרד אינו מבחין בין לוחמים לאזרחים. הנפגעים בצה"ל דווחו אירוע אחר אירוע, ומלחמות ישראל לא מצאה סיכום רשמי כולל.

הפוגה של עשרה ימים שסוכמה ב-16 באפריל הוארכה, וב-19 ביוני 2026 נכנסה לתוקף הפסקת אש מחודשת. שבוע אחר כך, ב-26 ביוני, חתמו ישראל, לבנון וארצות הברית בוושינגטון על הסכם מסגרת. סדר הפעולות שבו הוא המפתח לכל מה שקרה מאז: צבא לבנון אמור להשיב "סמכות ריבונית אפקטיבית", בכפוף לפירוק מאומת של הארגונים החמושים שאינם מדינתיים, ורק אז ישראל "תפרוס מחדש בהדרגה", לפי אל-ג'זירה. חיזבאללה, שלא היה צד לשיחות, דחה את ההסכם, ואחד מחברי הפרלמנט שלו הזהיר שכל ניסיון של הצבא לאכוף אותו יוביל ל"מלחמת אזרחים".

רצועת הביטחון בפועל

היישום הראשון הגיע ב-20 ביולי 2026, כשישראל, לבנון וארצות הברית הכריזו על "אזורי פיילוט" שבהם ייכנס צבא לבנון. אל-ג'זירה דיווחה שהצבא נפרס בזאוטר א-גרבייה ב-21 ביולי, אבל גורמי ביטחון לבנוניים אמרו ששניים מהכפרים שנמנו, פרון וע'נדורייה, מעולם לא נכבשו בידי צה"ל, טענה המרמזת שהמסירה הראשונה הייתה סמלית יותר מטריטוריאלית.

מחוץ לאזורי הפיילוט, הנוכחות הישראלית התקבעה. באפריל 2026 הכריזה ישראל על "קו צהוב" בדרום לבנון הכולל עשרות כפרים שתושביהם נמנעו מלחזור. נכון לאוקטובר 2026 The National מעריך את הרצועה בכ-7 אחוזים משטח לבנון, וישראל ממשיכה בהריסות ובתקיפות שלדבריה מכוונות למתקני חיזבאללה, לפי AP. תומכי הרצועה טוענים שזה המינימום הנדרש לביטחון: בתדריך בתל אביב ב-13 באוקטובר 2026, שדווח ב-JNS, אמר אל"מ (מיל') ז'ק נריה שחיזבאללה ניסה לפחות שלוש פעמים מאז אוגוסט להבריח נשק ללבנון וימלא כל ואקום שתשאיר נסיגה ישראלית. אלה טענותיו, והן לא אומתו באופן עצמאי.

עזיבת יוניפי"ל והשאלה מי ישגיח

השינוי המבני הקרוב הוא סיום פעולתו של יוניפי"ל. מועצת הביטחון החליטה באוגוסט 2025 לסיים את המנדט ב-31 בדצמבר 2026. ז'אן-פייר לקרואה, ראש מחלקת שמירת השלום של האו"ם, אמר בביירות ב-14 באוקטובר 2026 שלא הוחלט על נוכחות כלשהי שתבוא במקומו, ו-AP דיווחה שמנגנון הפיקוח שהוקם ב-2024 כמעט חדל לפעול מאז מרץ. משימת הסיוע החדשה של האיחוד האירופי, שאושרה ב-12 באוקטובר, תכשיר את צבא לבנון ואת המשטרה, אבל לא תסייר בגבול ולא תפקח עליו, לפי AP ו-The National.

להערכת מלחמות ישראל, החזית הצפונית חזרה, במהות אם לא בשם, למודל שישראל נטשה ב-2000: רצועת ביטחון שצה"ל מחזיק בתוך לבנון, המוצדקת בהיעדר שלטון לבנוני המסוגל לשלוט בדרום. הרשומה על העימות בדרום לבנון ב-1985 עד 2000 מראה מה עלה המודל הזה במשך חמש עשרה שנה, ומלחמת לבנון השנייה ב-2006 מראה מה בא אחרי נטישתו בלי חלופה מתפקדת. ההבדל ב-2026 הוא שהרצועה קשורה להסכם מסגרת חתום עם תנאי יציאה מוגדר, פירוק חיזבאללה מנשקו, שאף אחת מהן, ישראל או המדינה הלבנונית, אינה יכולה לכפות לבדה.

מה לא השתנה

לתושבי צפון ישראל העובדות המוחשיות ביותר הן הישנות. ב-12 באוקטובר 2026 נהרג נער בן 15 בטיול שנתי ברכס רמים מפצצון של רקטת חיזבאללה ששוגרה במלחמה האחרונה, לפי הצבא. התחמושת שבאדמה, הכפרים ההרוסים מעבר לגבול והשאלה הלא פתורה של ארסנל חיזבאללה קדמו כולם להפסקת האש של 2024 ושרדו אותה. נכון ל-18 באוקטובר 2026 החזית הצפונית שקטה יותר מבכל זמן מאז אוקטובר 2023, אבל השקט נשמר בכוח ולא הוסדר בהסכם.