מבצע ערצב 19 (1982)

מבצע ערצב 19 היה התקיפה של חיל האוויר ב-9 ביוני 1982 על סוללות טילי הקרקע אוויר הסוריות שנפרסו בבקעת הלבנון, ביום הרביעי של מלחמת לבנון הראשונה. בתקיפה שנמשכה כשעתיים השמידו מטוסי חיל האוויר את הסוללות, ובקרב האוויר שאליו הצטרף חיל האוויר הסורי הפילו עשרות מטוסי קרב סוריים. לפי רוב התיאורים, אף מטוס ישראלי לא אבד בקרב אוויר. התוצאה העניקה לישראל חופש פעולה בשמי לבנון עד סוף המלחמה, וחילות אוויר בעולם כולו למדו אותה.

חומת הטילים בבקעה

סוריה הכניסה סוללות טילי קרקע אוויר לבקעת הלבנון באביב 1981, במשבר סביב העיר הנוצרית זחלה, וכבר אז איימה ישראל להשמיד אותן. הסוללות, מתוצרת סובייטית מהדגמים SA-2,‏ SA-3 ו-SA-6, כיסו את הבקעה ואיימו על מטוסי חיל האוויר מעל מרכז לבנון ומזרחה. משקלן לא היה צבאי בלבד. חיל האוויר ספג אבדות כבדות מטילים מצריים וסוריים במלחמת יום הכיפורים, והשנים שעברו מאז הוקדשו לפיתוח האמצעים להתגבר על מערך כזה.

כשכוחות היבשה של צה"ל התקדמו צפונה ביוני 1982 ובאו במגע עם הצבא הסורי, אישרה הממשלה את התקיפה. לפי התיאור של רבקה גרנט במגזין Air and Space Forces, אישור הממשלה ניתן זמן קצר אחרי 10 בבוקר והתקיפה יצאה לדרך ב-2 אחר הצהריים, בניהולו של מפקד חיל האוויר דוד עברי מהבור הפיקודי.

התקיפה וקרב האוויר

המבצע שילב אמצעים שכמעט לא הופעלו קודם לכן יחד. כלי טיס בלתי מאוישים טסו ראשונים מעל הבקעה, גרמו למכ"מים הסוריים להידלק והעבירו את מה שגילו. מטוסי לוחמה אלקטרונית שיבשו את התקשורת ואת המכ"מים הסוריים, ומטוסי פנטום ירו טילים נגד מכ"ם על המכ"מים שחשפו את עצמם, ואחריהם הגיעו מטוסי תקיפה עם פצצות. מטוסי הוקאיי E-2C אמריקאיים סיפקו לבקרים תמונת מכ"ם מוטסת, ומטוסי F-15 ו-F-16 חיפו על התוקפים.

המקורות חלוקים במספר הסוללות. גרנט כותבת שכל 19 הסוללות באזור היעד הושמדו בתוך שעתיים, ותיאורים אחרים מונים למבצע כולו, כולל סוללות שהותקפו למחרת, עד 29 מתוך כ-30. סוריה הזניקה את מטוסי הקרב שלה, וקרב האוויר מעל הבקעה באותו אחר צהריים ובימים שאחריו היה מהגדולים מאז מלחמת העולם השנייה. הערכות מערביות וישראליות שפורסמו, ובהן של ההיסטוריון איתמר רבינוביץ', מעמידות את אבדות חיל האוויר הסורי בשבוע הלחימה על יותר מ-80 מטוסים. הסקירה ההיסטורית של משרד החוץ הישראלי עצמו מדברת על 25 מטוסים סוריים, רובם מיג 23, שהופלו בזמן התקיפה. הצהרות סוריות וסובייטיות באותה עת טענו להפלת מטוסים ישראליים רבים, טענות שלא קיבלו אישוש בראיות מאוחרות יותר.

התוצאות והמשמעות

השמדת מערך הטילים הסירה את האיום העיקרי על פעילות חיל האוויר בלבנון. היא לא הכריעה את המלחמה היבשתית מול סוריה: הלילות הבאים הביאו את הלחימה הקשה בסולטן יעקב, לפני שהפסקת האש בין ישראל לסוריה נכנסה לתוקף ב-11 ביוני.

השפעותיו הרחבות של המבצע חרגו מגבולות המזרח התיכון. ברית המועצות שלחה קציני הגנה אווירית בכירים לחקור את הכישלון, וצבאות מערביים ראו בבקעה מבחן לשיטות שעיצבו לימים את דיכוי ההגנה האווירית של האויב: כלי טיס בלתי מאוישים לפיתוי ולאיסוף, שליטה ובקרה מוטסות בזמן אמת, ושילוב לוחמה אלקטרונית עם תקיפות מדויקות. בעבור חיל האוויר זו הייתה התשובה לטראומה של 1973. ההצלחה גם חיזקה בחשיבה האסטרטגית הישראלית ביטחון בחיל האוויר, ביטחון שהועמד שוב במבחן במלחמות מאוחרות יותר.