מבצע יפתח והקרב על צפת (1948)

מבצע יפתח היה המערכה של הפלמ"ח על הגליל העליון המזרחי בשבועות האחרונים של השלטון הבריטי, ורגע ההכרעה שלו היה בצפת. בליל 9 עד 10 במאי 1948, אחרי ניסיון אחד שנכשל, כבשו לוחמי הפלמ"ח בפיקוד יגאל אלון את עמדות המפתח בעיר ההררית, שבה חיו כ-1,500 יהודים לצד אוכלוסייה ערבית של 10,000 עד 12,000 נפש, לפי בני מוריס. עד שהוכרזה המדינה, חמישה ימים אחר כך, התרוקנה העיר הערבית, ואצבע הגליל חוברה לשאר השטח שבידי היישוב. זה היה אחד ממבצעי ההגנה הגדולים של אביב מלחמת העצמאות.

עיר מחולקת ועמק בסכנה

צפת הייתה אחת מארבע ערי הקודש, ובה רובע יהודי קטן וותיק, שרוב תושביו היו דתיים ומבוגרים, על המדרון המערבי שמתחת למצודה. הרבעים הערביים החזיקו בשטח הגבוה. בחורף 1947 עד 1948 היה הרובע היהודי מנותק ונתון לאש, סופק באופן לא סדיר והוגן בידי כוח קטן של ההגנה, שתוגבר בלוחמי פלמ"ח שחדרו אליו בלילות.

הסכנה הייתה אזורית. יישובי עמק החולה והרצועה הצרה שמגיעה צפונה עד מטולה היו תלויים בכביש אחד שעבר דרך ראש פינה, וצפת הערבית והכפרים סביבה שלטו בכביש הזה. מתכנני ההגנה חששו שעם צאת הבריטים יוכלו צבא ההצלה, ואחריו צבאות סוריה ולבנון, לנתק את האזור כולו.

מהלך המבצע

הבריטים פינו את צפת באמצע אפריל 1948; המקורות נוקבים ב-15 או ב-16 באפריל. לוחמים ערבים מקומיים, בתמיכת מתנדבי צבא ההצלה, ניסו מיד לכבוש את הרובע היהודי ונהדפו. אלון, מפקד הפלמ"ח, קיבל את הפיקוד על המאמץ בצפון, וב-28 באפריל השתלטה ההגנה על מצודת המשטרה ועל מחנה הצבא בראש פינה, כשהבריטים מסרו אותם.

אחר כך פנה הפלמ"ח אל הכפרים שסביב צפת. ב-1 במאי תקף הגדוד השלישי את עין א-זיתון, כפר הסמוך לעיר מצפון. מוריס מתעד שמספר שבויים מהכפר נהרגו בימים שלאחר מכן, פרשה המתועדת ברשומות הצבאיות הישראליות ובעדויות פלסטיניות. ב-4 במאי גירש מבצע נפרד, מבצע מטאטא, שבטים בדואים מעמק הירדן שמדרום לראש פינה.

ההתקפה הראשונה על צפת עצמה, ב-6 במאי, נכשלה מול העמדות הערביות סביב המצודה. ההתקפה השנייה נפתחה בערב 9 במאי בהפגזת מרגמות כבדה, ובה הדווידקה, מרגמה תוצרת בית שרעשה הפחיד הרבה יותר מדיוקה. במשך הלילה, בגשם כבד, כבש החי"ר של הפלמ"ח את המצודה, את בניין בית שלווה ואת מצודת המשטרה. עד 10 במאי, כפי שמתעד התיאור של המבצע בספרייה היהודית הווירטואלית, המבוסס על חומרי צה"ל (נפתח בכרטיסייה חדשה), היו עמדות המפתח בידי היהודים, ועד 11 במאי הייתה העיר כולה בשליטתם.

התוצאות והמשמעות

כמעט כל האוכלוסייה הערבית של צפת עזבה במהלך הקרב ומיד אחריו, ונמלטה ללבנון ולסוריה. מוריס מייחס את הקריסה להלם ההפגזה, לנפילת הכפרים הסמוכים ולעזיבת הלוחמים; היסטוריונים פלסטינים רואים בה חלק ממדיניות מכוונת של ההגנה לגרש את האוכלוסייה. רוב הקשישים המעטים שנותרו הוצאו מאוחר יותר בידי השלטונות הישראליים.

מבחינה צבאית, המבצע הבטיח את הגליל המזרחי ממש לפני פלישת הצבאות הערביים. כשהכוחות הסוריים נכנסו לעמק הירדן ימים ספורים אחר כך, הם פגשו יישובים שעורפם כבר היה מוגן, והמאבק עבר דרומה אל הקרב על הדגניות. בגבול לבנון, הניסיונות של הפלמ"ח לכבוש את מלכיה באותם שבועות הראו עד כמה קשה יותר יישאר הגבול.

בזיכרון הישראלי קשור הקרב על צפת בדווידקה, שאנדרטה לה עומדת בעיר היום, ובתמונה של רובע יהודי קטן שניצל ברגע האחרון. בזיכרון הפלסטיני צפת היא אחת מערי הנכבה, עיר מוצאן של משפחות שהתפזרו בלבנון ובסוריה.