מהשומר ועד צה"ל: כך התפתחו כוחות המגן העבריים

צבא ההגנה לישראל הוקם בפקודה של הממשלה הזמנית בסוף מאי 1948, אבל הצבא שהפקודה יצרה נבנה מחלקים שהורכבו במשך ארבעת העשורים שקדמו לה: השומרים של השומר, ארגון ההגנה וזרוע המחץ שלו הפלמ"ח, המחתרות הפורשות אצ"ל ולח"י, יחידות עזר משטרתיות שאימנו הבריטים, ועשרות אלפי מתנדבים יהודים ששירתו בצבא הבריטי בשתי מלחמות עולם. הסיפור של הפיכת החלקים האלה לצבא אחד הוא סיפור על מקצועיות, אבל גם על סמכות: מי מפקד על אנשים חמושים, ובשם מי.

שומרים ומתנדבים בימי העות'מאנים

ההגנה היהודית המאורגנת הראשונה בארץ הייתה קטנה, וגאה בכך. ב-1907 ייסדה קבוצת עולים צעירים מהעלייה השנייה, שהושפעו מהחוגים המהפכניים ברוסיה ומקבוצות ההגנה העצמית שקמו אחרי הפוגרומים, אגודה חשאית בשם בר גיורא. שנתיים אחר כך, ב-1909, הקימו חבריה את השומר, שהציע לשמור על המושבות בגליל ובהמשך גם במקומות אחרים, במקום השומרים הערבים או הצ'רקסים שהאיכרים העסיקו עד אז. בין מנהיגיו היו ישראל שוחט ומניה שוחט, והארגון היה ניסוי חברתי לא פחות משירות שמירה, עם משמעת קיבוצית ותחושה חזקה של עילית. מספר החברים המלאים בהשומר לא עלה מעולם על כמאה, ותרומתו הייתה סמלית יותר מצבאית: הוא קבע את הרעיון שיהודי הארץ יגנו על עצמם, והותיר אחריו את דמות השומר הרכוב בלבוש ערבי שהדורות הבאים העריצו.

מלחמת העולם הראשונה הציעה דגם אחר. מתנדבים יהודים, רבים מהם מגורשים מארץ ישראל העות'מאנית, הקימו את גדוד נהגי הפרדות, ששירת בגליפולי ב-1915. מ-1917 גויסו בבריטניה, בארצות הברית ובהמשך גם בארץ עצמה גדודים יהודיים של הרויאל פוסיליירס, שנודעו כגדודים העבריים, והשתתפו בשלב האחרון של המערכה בסיני ובארץ ישראל. בין חייליהם היו דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי. הגדודים פורקו זמן קצר אחרי המלחמה, אבל הניסיון בשירות ממושמע ובמדים, בתוך צבא סדיר, עוד יחזור ויתברר כחשוב.

ההגנה ויריבותיה בימי המנדט

מאורעות אפריל 1920 בירושלים, שבהם הבריטים התמהמהו בהגנה על התושבים היהודים, שכנעו את תנועת העבודה שנדרש כוח רחב ומאורגן יותר. ביוני 1920 נוסד ארגון ההגנה, והשומר פירק את עצמו לתוכו. ברוב שנות העשרים הייתה ההגנה רשת רופפת של סניפים מקומיים בחסות ההסתדרות, חמושה בדלות ותלויה ברובה במתנדבים. מאורעות תרפ"ט ב-1929, ובעיקר הרצח בחברון ובצפת, חשפו את חולשתה והובילו לארגון מחדש תחת סמכות לאומית רחבה יותר.

לא כולם קיבלו את הסמכות הזאת. ב-1931 פרשה מההגנה קבוצת מפקדים, רבים מהם מקורבים לתנועה הרוויזיוניסטית של זאב ז'בוטינסקי, במחאה על מה שראו כמדיניות פסיבית. הארגון שהקימו התפצל שוב ב-1937, ורובו הפך לארגון הצבאי הלאומי, אצ"ל. ב-1940, אחרי שהאצ"ל הסכים להשהות את פעולותיו נגד בריטניה כל עוד היא נלחמת בגרמניה, הוביל אברהם שטרן פרישה נוספת שהפכה ללח"י, שהבריטים כינו "כנופיית שטרן". שלושת הארגונים שיתפו פעולה, התחרו ולעתים גם נלחמו זה בזה עד סוף המנדט.

מתחת לפוליטיקה בנתה ההגנה בשנות השלושים והארבעים את התשתית השקטה שצבא צריך. היא הפעילה שירות מודיעין, הש"י, שחדר למשרדים בריטיים ולארגונים ערביים. היא קנתה נשק בחוץ לארץ והבריחה אותו ארצה במבצעי הרכש. היא ייצרה נשק בעצמה בסדנאות נסתרות, והמפורסמת שבהן, מכון איילון, ייצרה כדורים לתת-מקלעי סטן מתחת למכבסה של קיבוץ ליד רחובות, מתחת לאפם של הבריטים. והיא אימנה נשים לצד גברים: נשים שירתו כקשריות, חובשות ומדריכות, ובפלמ"ח גם בתפקידי לחימה, תקדים שעיצב בהמשך את גיוס הנשים לצה"ל.

המרד הערבי של 1936 עד 1939 שינה את ההגנה מן היסוד. מדיניות ההבלגה, שהגבילה את התגובה, פינתה מקום להגנה פעילה. הפלוגות הניידות, הנודדת ואחריה פלוגות השדה של יצחק שדה, יצאו לפגוש את התוקפים במקום לחכות מאחורי הגדר. השלטונות הבריטיים חימשו אלפי נוטרים יהודים, מסגרת חוקית שההגנה ניצלה לאימון אנשיה. והקפטן אורד וינגייט, קצין מודיעין בריטי, הקים את פלוגות הלילה המיוחדות של לוחמים בריטים ויהודים, שהפשיטות הליליות שלהן ב-1938 עיצבו דור של מפקדי ההגנה, ובהם משה דיין ויגאל אלון.

הפלמ"ח ומלחמת העולם השנייה

מלחמת העולם השנייה הכניסה את היישוב לשותפות מביכה עם בריטניה, שהספר הלבן שלה מ-1939 הגביל בחריפות את העלייה. במאי 1941, כשכוחות גרמניים איימו על המזרח התיכון, הקימה ההגנה את הפלמ"ח, הכוח המגויס הקבוע הראשון שלה, בשיתוף פעולה בריטי בתחילת הדרך. פלוגות פלמ"ח סייעו כמורי דרך בפלישת בעלות הברית לסוריה וללבנון שבשליטת וישי ביוני 1941, הפעולה שבה איבד משה דיין את עינו. כשהבריטים משכו את תמיכתם, ירד הפלמ"ח למחתרת וקיים את עצמו בשילוב של עבודה חקלאית בקיבוצים עם אימונים, דפוס שהעניק לו תרבות מיוחדת של חוסר רשמיות, יוזמה ורעות של תנועת נוער.

באותו זמן התגייסו עשרות אלפי יהודים מהארץ לכוחות הבריטיים. ב-1944, אחרי מאמץ ציוני ממושך, הסכימה בריטניה להקים את הבריגדה היהודית, שלחמה באיטליה באביב 1945 ואחר כך סייעה בארגון תנועתם של ניצולי השואה לעבר הים התיכון. יוצאי השירות הבריטי הביאו איתם את מה שהמחתרת לא יכלה לספק: ניסיון בעבודת מטה, בלוגיסטיקה, בארטילריה ובניהול יחידות גדולות.

כשהמלחמה הסתיימה ובריטניה דבקה בהגבלות, התאחדו שלוש המחתרות לזמן קצר בתנועת המרי העברי וביצעו פעולות מתואמות, ובהן ליל הגשרים ביוני 1946. הברית התפרקה אחרי פיצוץ מלון המלך דוד בידי האצ"ל ביולי 1946, שבו נהרגו 91 בני אדם. הרשומה על המרד העברי של 1944 עד 1947 עוקבת אחר המערכה הזאת לפרטיה.

צבא אחד: ההכרעות של 1948

כשפרצו הקרבות אחרי החלטת החלוקה באו"ם ב-29 בנובמבר 1947, הייתה ההגנה עמוד השדרה של המאמץ המלחמתי היהודי, עם חטיבות שאורגנו מחיל השדה שלה ומהפלמ"ח. ב-26 במאי 1948, פחות משבועיים אחרי הכרזת העצמאות, פרסמה הממשלה הזמנית את הפקודה על הקמת צבא ההגנה לישראל. הפקודה גם אסרה קיום של כל כוח מזוין אחר. להפוך את האיסור למציאות, זה היה החלק הקשה.

שני משברים הכריעו את העניין. הראשון היה פרשת אלטלנה ביוני 1948, כשאונייה שנשאה מתנדבי אצ"ל ונשק הגיעה בזמן ההפוגה הראשונה, והממשלה בראשות בן-גוריון הורתה לצבא למנוע מהאצ"ל לפרוק את הנשק בשליטתו. הפגזה הציתה את האונייה מול חופי תל אביב, ולפי רוב התיאורים נהרגו בקרבות על החוף ובים שישה עשר אנשי אצ"ל ושלושה חיילי צה"ל. גדודי האצ"ל נקלטו אחר כך בצה"ל, והיחידות העצמאיות של האצ"ל ולח"י שנותרו בירושלים פורקו אחרי שאנשי לח"י רצחו את מתווך האו"ם, הרוזן פולקה ברנדוט, בספטמבר 1948.

המשבר השני היה שקט יותר, ובמובנים מסוימים כואב יותר. בן-גוריון עמד על פירוק המטה הנפרד של הפלמ"ח, בטענה שצבא אינו יכול להחזיק יחידה עם מבנה פיקוד משלה וקשרים הדוקים למפלגה אחת, מפ"ם. המטה פורק בסוף 1948, בניגוד לעמדתם הנחרצת של רבים ממפקדיו, וחטיבותיו המשיכו להילחם כעוצבות רגילות של צה"ל.

מה עבר בירושה לצה"ל

הצבא שקם ב-1949 שמר הרבה ממה שקדם לו. מבחר ממה שירש:

• מההגנה: מבנה פיקוד לאומי הכפוף להנהגה אזרחית נבחרת, והעיקרון של הגנה על כל יישוב.
• מהפלמ"ח: תרבות של יוזמה בשטח, מנהיגות של יחידות קטנות ומפקדים שמובילים מלפנים, וגם רבים מהמפקדים שניהלו את צה"ל בשני העשורים הראשונים שלו.
• מהשירות הבריטי: שיטות מטה, מערכות אימון והחילות הטכניים.
• מפלוגות הלילה ומפלוגות השדה: ההעדפה להעביר את הלחימה אל האויב.

גיוס חובה לגברים ולנשים עוגן בחוק שירות ביטחון ב-1949, וסביבו צמחה מערכת מילואים שהפכה את האזרח החייל ללב הצבא. היריבויות לא נעלמו בן לילה, והזיכרונות מאלטלנה ומפירוק הפלמ"ח עיצבו את הפוליטיקה הישראלית במשך עשרות שנים. גם השם מעיד על השושלת: צבא ההגנה לישראל שמר במכוון את שמו של הארגון שממנו באו רוב קציניו. אבל ההכרעה המהותית של 1948, שרק המדינה תחזיק בכוח המזוין, התקבלה, נאכפה ומחזיקה מאז.