מדריכים

כוחות האו"ם בגבולות ישראל: מה יכולים לעשות UNTSO, אונדו"ף ויוניפי"ל

שלוש משלחות ותפקידים שונים: משקיפים לא חמושים, כוחות שמירת שלום, אחריות המדינות ולוח הזמנים ליציאת יוניפי"ל.

מערכת מלחמות ישראל 9 דקות קריאה

מגדל תצפית לבן לצד כביש מתפתל וריק, קירות אבן ועצי זית בנוף גבעות.
איור עמדת תצפית מעל כביש שקט בנוף גבעות.

כוחות האו"ם הפועלים לאורך קווי הפסקת האש של ישראל ממלאים תפקידים שונים. UNTSO מפעיל משקיפים צבאיים לא חמושים ומערך קישור אזורי. אונדו"ף מפקח על הסדרי הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה ברמת הגולן, ואנשיו מצוידים גם בנשק להגנה עצמית. יוניפי"ל פועל בדרום לבנון, מסייע לביסוס סמכות המדינה ומפקח על מסגרת העוסקת גם בנשק של חיזבאללה. השמות דומים; הסמכויות, הגאוגרפיה וההיסטוריה שונות.

ההבחנה חשובה כשקוראים שהאו"ם תיעד הפרה, לא מנע תקיפה או נערך לנסיגה. תצפית היא משימה מוגדרת. אכיפת כל סעיפיו של הסדר מדיני היא משימה רחבה בהרבה, ושום כוח אינו מקבל סמכות כזאת רק משום שאנשיו נושאים את סמל האו"ם. כדי להבין דיווח על פעילותם, צריך להתחיל במה שהוטל עליהם לעשות.

UNTSO התחיל בפיקוח על הפוגה ב-1948

ארגון משקיפי האו"ם UNTSO צמח מהחלטה 50 של מועצת הביטחון, שהתקבלה ב-29 במאי 1948. המועצה קראה להפסקת הלחימה והטילה על משקיפים צבאיים לסייע למתווך מטעם האו"ם בפיקוח עליה. זו הייתה ראשיתה של פעילות שמירת השלום של הארגון, בזמן המלחמה, ולא משלחת שנוצרה לאחר שהסכמי שביתת הנשק של 1949 כבר היו קיימים.

ההסכמים האלה העניקו למשקיפים מסגרת בהמשך. UNTSO נשאר לפקח על הסדרי שביתת הנשק בין ישראל לשכנותיה הערביות, והתאים את עבודתו לשינויים שחלו בעקבות מלחמות נוספות. לכן אין מדובר במשימת גבול אחת שנשארה ללא שינוי במשך עשרות שנים, אלא בארגון שפעל בתוך כמה מסגרות ביטחוניות שונות.

המשקיפים הצבאיים שלו אינם חמושים. תפקידיהם כוללים תצפית, בדיקת מידע, דיווח על הפרות ושמירת קשר עם הצדדים. מערך הקישור האזורי עוסק בישראל, במצרים, בירדן, בלבנון ובסוריה. קבוצות משקיפים של UNTSO מסייעות גם לאונדו"ף בגולן וליוניפי"ל בלבנון, בלי שהארגונים הופכים לכוח אחד בעל סמכויות זהות.

החפיפה הזאת עלולה לבלבל את הקוראים. משקיף לא חמוש יכול לפעול לצד משלחת אחרת, אך מכך לא נובע שכל אנשיה אינם חמושים. חלק מערכו של המשקיף הוא ביכולת להעביר מידע על אירוע בין צדדים יריבים. הקשר הזה עשוי לסייע במניעת הסלמה, אך הוא אינו מבטיח שצד חמוש יקיים את הפסקת האש או ייענה לכל דרישה שמועברת אליו.

אונדו"ף מפקח על הפרדת הכוחות בגולן

אונדו"ף, UNDOF, הוקם ב-31 במאי 1974 בהחלטה 350 של מועצת הביטחון. הרקע המיידי היה הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה לאחר מלחמת יום הכיפורים. ההסכם הפריד בין הכוחות ויצר אזורים שבהם הוגבלו הנוכחות הצבאית ואמצעי הלחימה, כחלק מהניסיון לייצב את הפסקת האש בחזית הזאת.

משימותיו המרכזיות של הכוח הן שמירת הפסקת האש ופיקוח על הסדרי ההפרדה וההגבלה. אלה תפקידים מסוימים הקשורים להסכם. הם אינם הופכים את אונדו"ף למשטרה כללית בשטח סוריה, ואינם מקנים לו סמכות להכריע במחלוקת המדינית על רמת הגולן או לנהל את המרחב האזרחי שבו הוא פועל.

הפרוטוקול המקורי מבהיר גם את סוגיית החימוש. הוא קובע שאנשי הכוח יצוידו בנשק אישי בעל אופי הגנתי, שישמש להגנה עצמית. הוא מסדיר חופש תנועה ותקשורת וכן בדיקות תקופתיות ודיווח לצדדים. לכן אין לתאר את אונדו"ף כמשלחת המורכבת רק ממשקיפים לא חמושים, אף שבשמו באנגלית מופיעה המילה Observer.

משקיפי UNTSO מסייעים לפעילות, ואילו יחידות אונדו"ף ממלאות את תפקידי הכוח עצמו. בדיווח על אירוע חשוב לזהות מי מהאנשים היה מעורב: האם משקיפים תיעדו הפרה, האם נמנעה מהם גישה או האם חיילים נקטו פעולת הגנה. אלה אירועים שונים, והמשמעות שלהם מבחינת המנדט אינה זהה.

חידוש המנדט האחרון שאותר לצורך המדריך הוא החלטה 2824, שהתקבלה ב-25 ביוני 2026 והאריכה אותו עד 31 בדצמבר 2026. ההחלטה חוזרת על חובות הצדדים לפי הסכם 1974 ומדגישה את תפקיד הקישור במניעת הסלמה. זהו המועד הרלוונטי, ולא תאריך חידוש ישן שעדיין מופיע בחלק מעמודי הרקע של המשלחת.

יוניפי"ל הוקם ב-1978 והורחב ב-2006

יוניפי"ל, UNIFIL, הוקם בעקבות מבצע ליטני ב-1978. ב-19 במרץ אימצה מועצת הביטחון את החלטות 425 ו-426. הראשונה הגדירה את מטרות הכוח: אישור הנסיגה הישראלית, סיוע בהשבת השלום והביטחון הבינלאומיים וסיוע לממשלת לבנון בהחזרת סמכותה האפקטיבית באזור.

החלטה 426 אישרה את דוח המזכ"ל על יישום ההחלטה והקימה את הכוח על בסיסו לתקופה ראשונית של שישה חודשים, עם אפשרות להמשך פעילות לפי החלטת המועצה. המילה "זמני" בשמו של הכוח תיארה את ההסדר שנועד לקום; היא לא קבעה תאריך יציאה אוטומטי שאינו תלוי בהחלטות נוספות.

יוניפי"ל נשאר במהלך העימותים שבאו לאחר מכן ובתקופת רצועת הביטחון בדרום לבנון. בשנת 2000 זיהה האו"ם את הקו הכחול לצורך אישור הנסיגה הישראלית. זהו קו נסיגה, ואין לבלבל בינו לבין קווי הפרדת הכוחות הנפרדים שעליהם מפקח אונדו"ף בגולן. גם כשהמונח "גבול" משמש בדיווח כללי, ההסדרים שמאחוריו עשויים להיות שונים.

מלחמת לבנון השנייה ב-2006 הביאה לשינוי נרחב. החלטה 1701, שהתקבלה ב-11 באוגוסט, הרחיבה את תפקידי יוניפי"ל ואישרה תקרה של 15 אלף חיילים. זו תקרת כוח מותרת, ולא נתון על מספר החיילים שנמצאים בשטח בכל מועד אחר.

ההחלטה קשרה בין הפסקת הלחימה, נסיגה ישראלית ופריסת צבא לבנון. היא קבעה יעד של מרחב בין הקו הכחול לנהר הליטני שבו לא יהיו חמושים, אמצעי לחימה או נכסים צבאיים מלבד אלה של ממשלת לבנון ושל יוניפי"ל. הפער בין היעד הזה לבין המציאות נמצא במרכז הוויכוח על פעילות הכוח.

מה כולל הפיקוח ומתי מותר להפעיל כוח

משימות יוניפי"ל כוללות פיקוח על הפסקת הלחימה, ליווי וסיוע לפריסת צבא לבנון, תיאום הפעילות הרלוונטית עם שתי הממשלות וסיוע בגישה הומניטרית ובחזרה בטוחה של עקורים. הכוח מסייע גם לצבא לבנון בצעדים להקמת הסדרי הביטחון שמדרום לליטני. אלה משימות פעילות, אך הן נשענות על חלוקת אחריות בין כמה גורמים.

המנדט אינו מוגבל לרישום אירועים. סעיף 12 בהחלטה 1701 מתיר נקיטת פעולות נדרשות באזורי הפריסה ובמסגרת יכולות הכוח, כדי למנוע שימוש עוין באזור הפעילות, להתנגד להפרעה בכוח למילוי המשימות, להגן על אנשי האו"ם ומתקניו ולסייע בהגנת אזרחים המצויים תחת איום מיידי באלימות פיזית. אחריותה של ממשלת לבנון נותרת בעינה.

הסייגים האלה משמעותיים. הרשאה לפעול בהתאם ליכולות אינה הבטחה שהחיילים יוכלו להגיע לכל מקום, להכריע כל ארגון חמוש או להגן על כל אדם. מנגד, מציאת נשק באזור אינה מוכיחה שהכוח הוסמך לנהל מערכה בלתי מוגבלת לפירוק כל הארגונים החמושים ברחבי לבנון.

חובותיה של לבנון ותפקיד הסיוע של יוניפי"ל קשורים זה לזה, אך אינם אותו דבר. החלטה 1701 עוסקת בסמכות הממשלה, באבטחת הגבולות ונקודות הכניסה ובמסגרת הרחבה לפירוק נשק. הכוח הבינלאומי אינו מחליף את המדינה הלבנונית. לכן צריך לבדוק מי היה אחראי לפעולה המסוימת שעליה מדווחים, במקום לייחס לאו"ם כל תפקיד ביטחוני באזור.

מדוע יש מחלוקת על הישגי הכוח

הביקורת הישראלית מתמקדת בפער בין הסדרי הביטחון שנקבעו לבין יכולתו של חיזבאללה להחזיק ולשקם תשתית צבאית. בכתבת JNS מ-28 באוגוסט 2026 תוארה ביקורת ישראלית ואמריקנית על יוניפי"ל. שגריר ישראל באו"ם דני דנון אמר לסוכנות שישראל תומכת בסיום המשימה ומתנגדת להצבת כוח בינלאומי חלופי, מחשש שהסדר נוסף יאפשר לחיזבאללה להשתקם.

זו עמדה ישראלית שאפשר לייחס לדובר מזוהה. אין להפוך אותה לממצא שלפיו כל חייל בכוח סייע ביודעין לחיזבאללה. טענות מסוימות על חסימת פעילות, הסתרה או שיתוף פעולה דורשות ראיות משלהן, ובהן מה יכלו החיילים לראות ואילו פעולות היו מוסמכים ומסוגלים לבצע באותו מקרה.

בהסבריו הרשמיים מדגיש יוניפי"ל את תפקידי הפיקוח, הקישור והסיוע, ואת הנסיבות המוגבלות שבהן ניתן להשתמש בכוח. גם החלטה 2790 הכירה במציאת מחסני נשק, בסיורים ובבדיקות, לצד התייחסות להפרות הנמשכות. לכן ייתכנו פעולות מועילות בשטח גם כאשר התוצאה הביטחונית הרחבה שישראל מבקשת להשיג לא הושגה.

הקושי המוסדי אינו ייחודי ללבנון. בספר Power in Peacekeeping, שראה אור בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג', מבחינה החוקרת ליז הווארד בין דרכי ההשפעה של שומרי שלום לבין כפייה התקפית האופיינית לצבאות לאומיים. קשר, הרתעה ושיתוף פעולה עשויים להיות בעלי ערך גם בלי להשיג ציות מלא. הערכת משלחת מחייבת לבחון את המשימה ואת התוצאה יחד: נוכחות חיילים אינה הוכחת הצלחה, אך גם כל הפרה אינה מוכיחה שלא נעשתה עבודה מועילה.

סיום המנדט של יוניפי"ל אינו יום היציאה האחרון

נכון לבדיקה ב-4 בנובמבר 2026, לוח הזמנים המאושר שאותר הוא זה שנקבע בהחלטה 2790 של מועצת הביטחון (נפתח בכרטיסייה חדשה), מ-28 באוגוסט 2025. ההחלטה האריכה את המנדט בפעם האחרונה עד 31 בדצמבר 2026, וקבעה נסיגה מסודרת שתתחיל מאותו מועד ותושלם בתוך שנה.

המשמעות המעשית היא שסיום הפעילות הרגילה אינו זהה ליום שבו אחרון החיילים עוזב. בתקופת הנסיגה מתירה ההחלטה משימות מוגדרות, ובהן הגנת אנשי האו"ם ומתקניו, ליווי, חילוץ אנשי כוח ועובדים הומניטריים מסכנה, סיוע רפואי ותרומה להגנת אזרחים בהתאם ליכולות. גם שלב היציאה עצמו דורש נוכחות, תיאום ואבטחה.

בדיווח JNS מאוגוסט 2026 תוארו תכנון ליציאה הדרגתית ודיון באפשרויות להמשך. מכתב המזכ"ל מ-1 ביוני 2026, שמספרו S/2026/453, הציג חלופות לנוכחות עתידית של האו"ם. מסמך אפשרויות, כמו גם העדפה שמציג דיפלומט, אינו מוכיח שמועצת הביטחון כבר אישרה כוח מחליף או העניקה לו מנדט.

הדיווח הקודם באתר על התקרבות יציאתו של יוניפי"ל מספק רצף לסיקור. בכל הנוגע ללוח הזמנים הרשמי, המקור המשמש כאן הוא ההחלטה שהתקבלה. בבדיקות למדריך לא אותר שינוי מאוחר יותר שאושר במועצה; זהו ממצא המתייחס למועד הבדיקה, ולא הבטחה שלא יהיה שינוי בעתיד.

את המעבר צריך לקרוא גם על רקע העימות בלבנון ב-2026. ההחלטה מתירה גם כוח אבטחה מוגבל בשלב הסגירה המנהלית שלאחר הנסיגה. תוכנית נסיגה אינה מעידה שחיזבאללה התפרק מנשקו, שצבא לבנון שולט בכל אתר רלוונטי או שהושלם הסדר מדיני. לכל אחת מהקביעות האלה דרושות ראיות נפרדות, שאינן נובעות מעצם ההחלטה לסיים את משימת הכוח הבינלאומי.

כך קוראים את הדיווח הבא על כוחות האו"ם

תחילה מזהים את המשלחת ואת המקום. תפקידי התצפית והקישור של UNTSO הם אזוריים; אונדו"ף עוסק בהסדרי ההפרדה בגולן; יוניפי"ל פועל בדרום לבנון. הביטוי הכללי "משקיפי האו"ם" עלול להסתיר מי בדיוק היה עד לאירוע ומכוח איזה מנדט פעל.

לאחר מכן בודקים את הפעולה. תיעוד העברת נשק, דיווח עליה, בקשה מכוח אחר להתערב ועצירה פיזית של ההעברה הם שלבים שונים. בדיווח צריך להופיע מה קרה, מי מסר את המידע והאם הגבלות גישה או תנאי ביטחון השפיעו על התגובה. הודעת משלחת רשמית חשובה להבנת גרסתה, אך אינה בהכרח חקירה עצמאית של התנהגות כל המשתתפים באירוע.

לבסוף בוחנים את המסמך התקף ואת תאריכו. החלטת ההקמה מסבירה מדוע משלחת קיימת; החלטות מאוחרות עשויות להרחיב את תפקידיה, לחדש את המנדט או להסדיר את יציאתה. הרשאה להשתמש בכוח, תקרת חיילים ויעד מדיני הם מושגים שונים. שמירת ההבחנות האלה מאפשרת להבין מה האו"ם נדרש לעשות, מה עשה בפועל, ואילו חובות נשארו בידי המדינות והגורמים החמושים בשטח.