הפסקות אש, הסכמי שביתת נשק והסכמי שלום בתולדות ישראל

רוב המלחמות של ישראל לא הסתיימו בחוזה שלום. הן הסתיימו בהפוגה שהשהתה את הלחימה, בהפסקת אש שעצרה אותה, בהסכם שביתת נשק שהפך את החזית לקו תיחום, בהבנה לא כתובה בתיווך צד שלישי, או פשוט בכך שאחד הצדדים הפסיק. רק שתי מלחמות הובילו, שנים אחר כך, לחוזי שלום מלאים: עם מצרים ב-1979 ועם ירדן ב-1994. לסוג ההסכם יש משמעות, כי כל אחד מבטיח דבר אחר: הפסקת אש מבטיחה שהירי ייפסק, שביתת נשק שהוא לא יתחדש בזמן שמחפשים הסדר, וחוזה שלום שהמלחמה עצמה נגמרה.

אוצר מילים של סיומים

בחדשות משתמשים במונחים האלה בחופשיות, אבל בדיפלומטיה ובמשפט הבינלאומי יש לכל אחד משמעות משלו. לפי סדר עולה של מחויבות:

• הפוגה: השעיה זמנית של הלחימה לתקופה או למטרה מוגדרת, כמו ההפוגות של האו"ם ב-1948 או ההפוגה ההומניטרית בעזה בנובמבר 2023.
• הפסקת אש: הסכם או פקודה להפסיק לירות, לרוב בלי מועד סיום, שאינם מיישבים את המחלוקת עצמה.
• הפרדת כוחות: הסכם שמרחיק את הצבאות זה מזה וקובע ביניהם קווים ואזורים, כמו ב-1974.
• שביתת נשק: הסכם רשמי שמסיים את פעולות האיבה הפעילות, קובע קווי תיחום ויוצר מנגנון לפיקוח עליהם, ומשאיר את ההסדר הסופי להמשך.
• הבנות: הסדר, לעתים קרובות לא כתוב או לא חתום, שמושג באמצעות מתווכים בין צדדים שאינם מכירים זה בזה.
• חוזה שלום: אמנה בין מדינות שמסיימת את מצב המלחמה, מכירה בגבולות וכוננת יחסים רגילים.

בתיאורים של העימותים של ישראל עם ארגונים חמושים מופיעים גם שני מונחים בערבית: הודנה, הפוגה לתקופה קצובה, ותהדיאה, "הרגעה", מחויבות פחותה ורופפת יותר. חמאס השתמש בשניהם, ואף אחד מהם אינו מרמז על הכרה.

ההפוגות והסכמי שביתת הנשק של 1948 ו-1949

מלחמת העצמאות נקטעה פעמיים בהפוגות שהורתה עליהן מועצת הביטחון. הראשונה נמשכה מ-11 ביוני עד 8 ביולי 1948, ונתנה לשני הצדדים זמן להתארגן ולהתחמש מחדש; ישראל ניצלה אותה להבאת נשק, למרות האמברגו, ולאימון יחידות חדשות. השנייה החלה ב-18 ביולי 1948 ונשברה במתקפות גדולות בסתיו ובחורף. מתווך האו"ם, הרוזן פולקה ברנדוט, פיקח על ההפוגות עד שנרצח בידי אנשי לח"י בירושלים ב-17 בספטמבר 1948.

סגנו, ראלף באנץ', ניהל אחר כך את המשא ומתן על ארבעת הסכמי שביתת הנשק הכלליים של 1949, עם מצרים, לבנון, ירדן וסוריה. באנץ' קיבל על עבודתו את פרס נובל לשלום ב-1950. ההסכמים יצרו ועדות שביתת נשק מעורבות, עם משקיפים של ארגון האו"ם לפיקוח על הפסקת האש, לטיפול בתלונות. הם נועדו להיות צעד קצר לקראת שלום, והפכו במקום זאת למסגרת של גבול לא יציב במשך שמונה עשרה שנה, כפי שמסביר המדריך איך השתנו גבולות ישראל.

הפסקות אש בין 1956 ל-1973

מבצע קדש ב-1956 הסתיים בעקבות קריאה של העצרת הכללית של האו"ם להפסקת אש ולנסיגה, וישראל נסוגה מסיני ומעזה עד מרץ 1957. מלחמת ששת הימים הסתיימה בשורה של הפסקות אש של מועצת הביטחון שכל חזית קיבלה בתורה, האחרונה עם סוריה ב-10 ביוני 1967. החלטה 242, שהתקבלה ב-22 בנובמבר 1967, ניסחה את הנוסחה של נסיגה משטחים תמורת שלום והכרה, שעליה נשען כל משא ומתן מאוחר יותר.

מלחמת ההתשה לאורך תעלת סואץ הסתיימה בהפסקת אש בתיווך אמריקני שנכנסה לתוקף באוגוסט 1970. בתוך שעות החלו מצרים וברית המועצות להזיז סוללות טילי קרקע אוויר לעבר התעלה, בניגוד לתנאי ההקפאה שבהסכם, צעד שעיצב את ימי הפתיחה של המלחמה הבאה. מלחמת יום הכיפורים הסתיימה לפי החלטה 338 של מועצת הביטחון מ-22 באוקטובר 1973, שקראה להפסקת אש ולמשא ומתן. בחזית המצרית נמשכה הלחימה עוד כמה ימים, עד שהארמייה השלישית המצרית כותרה. אחר כך באו השיחות הצבאיות הישירות הראשונות בין קצינים ישראלים ומצרים, באוהל בקילומטר 101 של כביש קהיר סואץ, והן הובילו להסכמי הפרדת הכוחות של 1974.

מהפרדת כוחות לשלום: מצרים וירדן

הדרך מהפסקת אש לחוזה עם מצרים נמשכה שש שנים. אחרי ביקור נשיא מצרים אנואר סאדאת בירושלים בנובמבר 1977, חתמו ישראל ומצרים על הסכמי קמפ דייוויד ב-17 בספטמבר 1978, בתיווך נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר, ועל חוזה השלום ב-26 במרץ 1979. ישראל נסוגה מכל סיני עד 25 באפריל 1982, ושתי המדינות החליפו שגרירים. השלום כונה שלום קר, עם סחר ותיירות מוגבלים, אבל הוא החזיק בכל המלחמות שבאו אחריו, גם במלחמות שאחרי אוקטובר 2023.

עם ירדן קדמו להסכם הפומבי עשרות שנים של מגעים חשאיים. הצהרת וושינגטון מ-25 ביולי 1994 סיימה את מצב המלחמה, וחוזה השלום נחתם בערבה ב-26 באוקטובר 1994. בין לבין בא ההסכם הישראלי פלסטיני הראשון, הצהרת העקרונות של אוסלו מ-13 בספטמבר 1993, מסגרת ביניים ולא חוזה שלום, שהקימה את הרשות הפלסטינית אבל השאירה את סוגיות הליבה לשיחות מאוחרות יותר שלא הושלמו מעולם.

הסכם עם לבנון נחתם ב-17 במאי 1983, אחרי מלחמת לבנון של 1982, אבל הוא לא אושרר ולא יושם מעולם, וממשלת לבנון ביטלה אותו במרץ 1984 בלחץ סורי. הוא נשאר דוגמה לאופן שבו חתימה בלי בסיס מדיני יציב עלולה לקרוס.

הבנות עם ארגונים חמושים: לבנון ועזה

מול ארגונים חמושים שאינם מדינות נשענה ישראל על הבנות ועל החלטות של מועצת הביטחון, לא על אמנות. אחרי מבצע ענבי זעם באפריל 1996 חייבו הבנות אפריל, בתיווך ארצות הברית וצרפת, את ישראל ואת חזבאללה להימנע מפגיעה באזרחים, והקימו קבוצת פיקוח. אחרי מלחמת לבנון השנייה הובילה החלטה 1701 של מועצת הביטחון, שהתקבלה ב-11 באוגוסט 2006, להפסקת אש ב-14 באוגוסט, לפריסת צבא לבנון וכוח יוניפי"ל מורחב בדרום, ולדרישה שאף גורם חמוש מלבד המדינה הלבנונית לא יפעל מדרום לליטני. הדרישה לא נאכפה, וחזבאללה בנה מחדש את כוחותיו שם.

מלחמת ישראל וחזבאללה של 2023 עד 2024 הסתיימה בהפסקת אש שנכנסה לתוקף ב-27 בנובמבר 2024, שהושגה מול ממשלת לבנון באמצעות ארצות הברית וצרפת. היא קבעה תקופה של 60 יום שבה ייסוגו כוחות צה"ל וצבא לבנון ייפרס, עם מנגנון פיקוח בראשות אמריקנית. ישראל השאירה כוחות בחמש נקודות אחרי המועד, וממשיכה לבצע תקיפות שלדבריה מכוונות נגד הפרות של חזבאללה.

בעזה הדפוס היה של סבבים, שכל אחד מהם הסתיים בהבנות בתיווך מצרי, לעתים קרובות יחד עם קטאר וארצות הברית: הפסקת אש ישראלית חד צדדית ב-18 בינואר 2009, אחרי מבצע עופרת יצוקה; הפסקת אש ב-21 בנובמבר 2012; הפסקת אש בלי מועד סיום ב-26 באוגוסט 2014, אחרי צוק איתן; ועוד אחת ב-21 במאי 2021. אף אחת מהן לא טיפלה בעימות עצמו, ואחרי כל אחת בא, במוקדם או במאוחר, הסבב הבא.

הפסקות האש במלחמה שמאז 7 באוקטובר 2023

המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר 2023 הולידה את ההסכמים המורכבים מכולם, כי הם כרכו יחד הפסקת אש, נסיגה בשלבים ושחרור חטופים ואסירים. הרשומה על הפסקות האש בעזה בשנים 2023 עד 2025 עוקבת אחריהם לפרטיהם:

• הפוגה מ-24 בנובמבר עד 1 בדצמבר 2023, שבמהלכה, לפי הדיווחים של ישראל ושל קטאר, שוחררו 105 חטופים תמורת 240 אסירים פלסטינים.
• הסכם בשלושה שלבים שנכנס לתוקף ב-19 בינואר 2025, ולפיו שוחררו חטופים בשלבים; הוא קרס כשישראל חידשה תקיפות רחבות ב-18 במרץ 2025, אחרי שהשיחות על השלב השני נתקעו.
• הפסקת אש על בסיס תוכנית אמריקנית שנכנסה לתוקף ב-10 באוקטובר 2025, עם נסיגת צה"ל לקו מוסכם בתוך עזה, שחרור החטופים החיים שנותרו ב-13 באוקטובר 2025, והחזרת גופות החטופים החללים בשבועות ובחודשים שאחר כך.

בין לבין הסתיימה המלחמה בת שנים עשר הימים עם איראן ביוני 2025 בהפסקת אש שהכריז עליה נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ושנכנסה לתוקף ב-24 ביוני 2025, בלי הסכם כתוב בין ישראל לאיראן.

מה התיעוד מלמד

כשקוראים את ההסכמים האלה יחד, מתגלים כמה דפוסים. הפסקות אש עם מדינות נטו להחזיק כשבא אחריהן תהליך מדיני, כמו עם מצרים, ולהישחק כשלא בא, כמו קווי שביתת הנשק של 1949. הבנות עם ארגונים חמושים קנו לרוב זמן ולא יישבו דבר. וכל הסכם היה תלוי בערבים שלו ובאכיפה: משקיפי האו"ם ב-1949, ארצות הברית ב-1974, ב-1979 וב-2024, מצרים וקטאר בעזה. השאלה מי אוכף הפסקת אש, ונגד מי, חשובה לא פעם יותר מנוסחה. משום כך הרשומות באתר מציינות לכל הסכם את תאריכו, את מתווכיו ואת מה שקרה אחריו, נכון ל-18 באוקטובר 2026.